BETA

26.05.2018

23:39

צלפי צה"ל מדברים: "אתה מתאמן להרוג - לא אמורים להתרגל לזה"

ירייה באפלה: ארבעה דורות של צלפים, מימי האינתיפאדה הראשונה עד למהומות בעזה, מספרים על הדילמות המוסריות והמחיר האישי. "הסתכלתי על בן אדם מת, לא הייתה לי רחמנות"

הצלפים הישראלים, אנשים שכל הכשרתם מכוונת לכך שלא תדעו שהם שם עד שיהיה מאוחר מדי, ניצבים עכשיו, בעקבות המהומות בעזה, במרכז תשומת הלב הבין-לאומית. אלא שאת הצד שלהם אף אחד לא שמע. ארבעה דורות של צלפים מנסים להסביר איך זה נראה מהצד השני של הכוונת, ולמה זה הרבה יותר מסובך מכפי שזה נראה מבחוץ.

 

"אני לרוב מנסה להתנתק לחלוטין. לוקח שתי נשימות. שקט, רגוע. בקושי הנשק זז. אתה בונה את עצמך עם הנשק, שהוא חלק מהגוף שלך. הדבר היחיד שאתה עושה זו משיכה קטנה. תנועה קטנה מאוד, שקובעת הכול. ירייה אחת כדי להרוג. זאת המטרה של כדור", סיפר סמ"ר דורון, צלף וקמב"ץ בגדוד "רותם" משנת 2016-2013, ששירת במבצע צוק איתן בעזה.

 

>> כתבות נוספות בחדשות עשר:

הותר לפרסום: מת מפצעיו לוחם דובדבן שנפגע מלוח שיש ברמאללה

מגעים בחצי האי הקוריאני ועימותים בגבול הרצועה: כותרות השבת

בניסיון לקדם פסגה עם טראמפ: מנהיגי הקוריאות נפגשו בגבול

 

לדברי סמ"ר א', צלף בפלס"ר בשנים 2002-1999, ששירת ברצועת עזה במהלך האינתיפאדה השנייה, "כצלף, כל כדור, כל קליע שיוצא מהקנה, יצא על מנת לחסל. לא להרוג. אני לא הרגתי ולא רצחתי. אני פשוט חיסלתי ויש הבדל. אני חיסלתי אויבים, אנשים שיכלו לפגוע בי או באזרחים שהייתי אמור לשמור עליהם כחייל". עוד הוא סיפר כי "כל הדם והחלקים שראיתי הגעיל וגם משך אותי באותה השנייה. הסתכלתי על בן אדם מת, מפרפר, אבל עדיין המשכתי להסתכל. לא הייתה לי רחמנות. אני אף פעם לא ריחמתי עליהם. תמיד עשיתי את זה מתוך חובה".

 

מ"ר נדב ויימן, מאתר בצוות צלפים של פלס"ר נחל בשנים 2008-2005
 

מ"ר נדב ויימן, מאתר בצוות צלפים של פלס"ר נחל בשנים 2008-2005( חדשות עשר)

 

 

חיסול מבוקשים וחיפוי על כוחות שפועלים בשטח אויב - עד שנות ה-90 אלו היו המשימות העיקריות של הצלפים בצה"ל - אלא שאז הגיעה האינתיפאדה והצלפים מצאו את עצמם פתאום בסיטואציה שונה לגמרי. לדברי סא"ל במיל' דני גליל, ראש מדור צלפים בצה"ל בשנים 1999-1991, "באינתיפאדה הראשונה, כשהופתענו, כשממש התחיל כל העיסוק עם פיזור הפגנות, נכנס מושג חדש לעולם האמל"ח הצה"לי אלפ"ה, אמצעים לפיזור הפגנות".

 

בסופו של דבר בצה"ל התייצבו על ירי ברובה צלפים מסוג "רוגר" עם קליעים בקוטר 0.22, ירי שאמור לפצוע ולא להרוג. מצד אחד אמצעי יעיל, מצד שני מעורר לא מעט ביקורת. כל זה עובד ביהודה ושומרון, בעזה  לעומת זאת, הולכים על נשק אחר לגמרי. כדור 7.62 וכשהוא פוגע לך ברגל הוא לא פוצע, הוא מנטרל. "כשאתה בפנים, ירי מוצלח זו גאווה מקצועית. כשאתה מחוץ לסיפור הזה, יש בעיקר את חוסר הרצון להתהדר במעשה כזה. מה שהיה שם, שייך לשם", סיפר סא"ל במיל' דני גליל.

 

"טייס שמפיל פצצה על רצועת עזה, או תותחן שטוען פגז לתוך קנה, הוא לא ממש רואה במיידי את מה שקורה. צלפים כן. זה מה שאתה עושה, זה היום יום שלך. אתה מתאמן על להרוג בצורה יותר טובה. אני לא חושב שאפשר להתרגל לזה. אנחנו בני אדם, אנחנו לא אמורים להתרגל לזה לפחות", כך לדברי סמ"ר נדב ויימן, מאתר בצוות צלפים של פלס"ר נחל ביהודה ושומרון ועזה בשנים 2008-2005.

 

סמ"ר אסף שירת בגולני בשנים 2016-2013, ופיקד על כ-20 צלפים, הוא גם היה זה שאיתר אותם. חיפש בפינצטה את הלוחמים בגדוד עם הפוטנציאל הרב ביותר, אלו שיכולים לשכב 20 שעות במארב, אלו שיסחטו את ההדק בלי לחשוב פעמיים. "שאני מחפש צלף, אני מחפש בן אדם עם הרבה קור רוח וסבלנות. שיהיה מאוד ממושמע. הצלף לא צריך להיות איינשטיין. הוא צריך להיות בן אדם שיזיז בדיוק את הקליקים שהמאתר אומר לו להזיז ויוכל להישאר יציב במשך שעתיים אם צריך", סיפר.

 

 סמ"ר א', צלף בפלס"ר בשנים 2002-1999
 

סמ"ר א', צלף בפלס"ר בשנים 2002-1999( חדשות עשר)

 

 

בשנתיים האחרונות, הפרות הסדר על הגדר בעזה הפכו כמעט לעניין שבשגרה – ואיתם הנוכחות ההולכת וגוברת של הצלפים על הגדר. השאלה שמעסיקה כיום לא רק את התקשורת הבינלאומית, אלא גם את הוועדה המיוחדת שהקימה המועצה לזכויות אדם, שתחקור את התנהלות ישראל על גדר הגבול עם עזה, היא - אם צלפים יודעים לכוון בדיוק מירבי לקרסול, איך נהרגו בעזה כמאה מפגינים בשבועות האחרונים?

 

רס"ן פ', ראש מדור צלפים בצה"ל, הייתה זו שהכינה את הצלפים לקראת המבצע המתגלגל בעזה. לכל היו מוכנים שם מלבד לביקורת הבין-לאומית. "זה האתגר הכי גדול. היו לנו שמונה שבועות של הפגנות עם כמעט חצי מיליון מתפרעים שהיו על הגדר ויכלו לעבור את הגדר, והיו 100 הרוגים. באחוזים, אין לזה אח ורע. אז הצלף מקבל את הביקורת הזו, וזה קשוח. הוא יושב שם שמונה שבועות, אוכלים גז, אבנים וסלעים והם לא מבינים מה רוצים מהם", סיפרה סר"ן פ'.  

 

גם בקרב הצלפים עצמם אין אחדות דעים בסיפור הזה - יש מי שטוען שאולי האצבע על ההדק הפכה קלה מדי, יש מי שטוען שאין דרך אחרת להתמודד עם האתגר. בשורה התחתונה, כל כדור של צלף דורש אישור אישי של המג"ד - מי שנורים הם משליכי המטענים והרימונים המאולתרים, אלו שמצליחים לפרק את הגדר והמסיתים המרכזיים שדוחפים את כל העסק קדימה. יש גם לא מעט כדורים טועים בתוך ההמון הזה וגם לא מעט הצגות של מי שמחלימים פתאום "באורח פלא" מהצד השני.

 

כבר שנים שכל גורם אפשרי מתריע שהייאוש בעזה עוד רגע עולה על גדותיו. צה"ל אומנם נאלץ לטפל בתסמינים, אבל המחלה הזאת רובצת על כתפיו של מישהו אחר. יש רק דבר אחד שלרוב איש לא נותן עליו את הדעת - מה נשאר צרוב אצל צעירים בני 20 שנשלחים למלא את המשימות האלה. לדברי סמ"ר דורון, "הצלפים נכנסים בני 18, ילדים, ויוצאים משם הרבה יותר. הדין והחשבון יבואו אליך בסופו של דבר".