BETA

01.05.2018

15:23

פעילה איראנית על מחאת הכדורגל: "הנשים עושות היסטוריה"

בריאיון לחדשות עשר, התייחסה הפעילה הגולה דריה ספאי להצהרת הגרעין של נתניהו, השהות בכלא, הבריחה לבריסל, והפעילות למען העם. "צריך להציל את איראן"

כלי תקשורת ברחבי העולם געשו לאחרונה בעקבות פרסום ההתחזות של חמש נשים באיראן לגברים, על מנת שיוכלו להיכנס למגרש כדורגל - שכן לנשים אסור להיכנס לאיצטדיונים. דריה ספאי, איראנית ילידת טהראן שחיה כעת בבריסל, פועלת למען זכויות אדם באיראן בכלל והזכות של נשים להיכנס למגרשי כדורגל בפרט. בשיחה עם חדשות עשר היא מספרת על היחס המפלה לנשים באיראן, הרצון להחליף את השלטון, החלום לשוב יום אחד למדינתה, וגם הצהרת הגרעין של נתניהו. 

 

"לדעתי אצטדיון הוא כמו חברה קטנה ושינוי בו יוכל להוביל לשינוי גדול יותר", היא מספרת, "ראיתי כדורגל בבלגיה, וגם משחקים של נבחרת איראן כאשר היא שיחקה בחו"ל, והחלטתי לקחת את המסר הזה הלאה ולנסות ליצור לחץ בינלאומי על מנת שנשים יוכלו להיכנס לאצטדיון. הלחץ הזה עבד בעבר בצורה חלקית בכל מה שקשור לכדורעף, אבל עדיין צריך לשנות את העובדה ששחקניות חייבות ללבוש רעלה כאשר הן משחקות. מדובר במשהו שצריך להתקיים מבחירה".

 

 

"השלטון גורם לאנשים לפחד מחופש"

  

ספאי ובעלה היו פעילים מרכזיים במחאת הסטודנטים שהתרחשה ברפובליקה האסלאמית ב-1999. הוא נאלץ לברוח מטהראן והיא נעצרה. "זו הייתה הפעם הראשונה מאז המהפכה ב-1979 שאנשים אמרו לא לשלטון ונלחמו עבור החופש שלהם", היא מספרת, "מאות אלפים היו ברחובות. ברגע שהשלטון החליט לדכא את המהפכה בעלי נאלץ לברוח. אני נעצרתי והכניסו אותי לכלא".

 

במהלך תקופתה במעצר המשיכה לחשוב על מאבק בשלטון. "בכלא רוצים שתפחד מהמוות", היא מספרת, "יש באמת סטודנטים שנהרגו שם או נעלמו ואף אחד לא יודע מה קרה להם. כמובן שגם אני פחדתי, אבל הבנתי שאם אני אראה פחד, הם יפעילו עלי לחץ וינסו 'לשבור' אותי. ידעתי שהדרך היחידה שבה אני אצליח לפעול למען שינוי היא אם אני אתמודד עם השהות בכלא. הבנתי שאם אתה מאמין בשינוי, רק אז הוא יכול לקרות".

 

פעילת זכויות האדם דריה סאפי
 

החליטה לפעול למען שינוי. פעילת זכויות האדם דריה סאפי ( חדשות עשר)

 

 

אחרי 24 ימים בכלא ספאי שוחררה זמנית תמורת ערבות והמתינה למשפטה. באותו רגע הבינה שזו ההזדמנות שלה לברוח מאיראן. "ידעתי שאחת הסיבות לשחרורי הזמני היא שהשלטון באיראן רוצה שאני אעזור לו לתפוס את בעלי", מספרת, "יצרתי איתו קשר והחלטנו שהדרך היחידה שבה נשמור על החופש שלנו היא שנעזוב את איראן. הוא נאלץ לעבור את הגבול בצורה לא חוקית וכך הגענו לטורקיה, אבל אז השירות החשאי לקח את בעלי לכלא במטרה להחליף אותו באסיר פוליטי טורקי. בעזרת קשרים שיצרנו עם אבולחסן בני-סדר, הנשיא הראשון של איראן, השגנו מסמכים שיעזרו לנו לעזוב את טורקיה".

 

מאז שנת 2000 חיה סאפי בבריסל. "במקרה שאני אחזור לאיראן אני אכנס לכלא, או אקבל עונש גרוע מזה", אומרת ספאי, "מדובר בשלטון אכזרי. הדרך היחידה שבה יהיה חופש לתושבי איראן היא החלפתו. הוא חושש מכך שאנשים יבינו שיכול להיות להם טוב יותר. כרגע איראן תומכת בחמאס וחיזבאללה ואם השלטון יוחלף ואיראן תאבד מכוחה זה טוב עבור כל העולם, לא רק עבור העם באיראן. צריך להפריד דת ממדינה ולהציל את איראן".

 

"נשים באיראן חוות אפרטהייד"

 

הפעם הראשונה שספאי זוכרת שהופלתה בגלל היותה אישה הייתה בגיל שש. "הכריחו אותי לשים חיג'אב, אחרת לא הייתי יכולה להיכנס לבית ספר, נשים באיראן חוות למעשה אפרטהייד", אומרת.

 

 דריה ספאי
 

אפליה בגיל 6. דריה ספאי ( חדשות עשר)

 

כעת, היא אומרת, היא חשה ברוחות של שינוי. "אני חושבת שהנשים כרגע עושות היסטוריה. במהלך השנה האחרונה יותר ממיליון נשים נעצרו בגלל שלא רצו להסתובב ברחוב עם חיג'אב. על הקהילה הבינלאומית להתערב למען העם באיראן. כמו שהחרימו את שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה וזה עבד בסופו של דבר. אני לא מבינה למה לא עושים את אותו הדבר בנוגע לאיראן".

 

כאשר היא מתבקשת להתייחס להצהרת הגרעין של ראש הממשלה בנימין נתניהו, במהלכה חשף מיצג של חצי טון מסמכים שהושגו על ידי המוסד מארכיון הגרעין האיראני, היא תוקפת את אופיו הבעייתי לדעתה של השלטון ברפובליקה האסלאמית. "ישנו צורך לבצע בדיקה נוספת של המסמכים המדוברים מכיוון שיש בהן מידע חשוב", אומרת, "הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית צריכה לבדוק עד כמה השלטון באיראן עומד מאחורי ההתחייבויות שלו. מדובר בשלטון שקרן שאי אפשר לסמוך עליו. הוא פעם לא לוקח אחריות בכל הקשור להתחייבויות שלו. העם האיראני יודע זאת יותר טוב ממדינות המערב".   

 

לסיום הביעה ספאי אופטימיות לגבי יכולתה בעתיד לחזור לאיראן. "אני מאמינה שהשינוי יגיע בסופו של דבר, אני אבל לא יודעת מתי. ברגע שהוא יקרה אני אשמח לחזור לאיראן ולראות למשל פעם נוספת את הרי טהראן. זה היה נוף של הילדות שלי וזה משהו שלא רואים באף מקום אחר בעולם. אני שילמתי מחיר על זה שאני גרה רחוק מהבית. כל המשפחה שלי נשארה באיראן, ההורים שלי ושתי האחיות שלי. אחותי ואבי הלכו לאחרונה לעולמם ולא יכולתי להיפרד מהם. זה היה קשה".