BETA

17.04.2018

17:36

"הצלתי את המשפחה": מיכל איבדה אח והתמסרה לסיוע למשפחות השכול

שנה אחרי שאחיה נהרג במלחמת ששת הימים, נולדה מיכל גמר, שבחרה להתמודד עם האובדן דרך עבודה באגף משפחות שכולות במשרד הביטחון. "לפני מותו הוא ביקש 'אל תתאבלו עלי'"

בשנת 1967, כשפרצה מלחמת ששת הימים, אביה של מיכל גמר ושני אחיה, ארנון וגבריאל, גויסו על ידי הצבא. ארנון נורה בצווארו ביום הראשון של המלחמה - ונהרג בגיל 19. "האסון הכה את המשפחה שבע שנים אחרי שהיא עלתה לארץ", היא אומרת בריאיון לחדשות עשר, "שני אחיי מאוד רצו לתרום. ארנון סיים קורס מ"כים ושימש כקשר. באותה תקופה לא הודיעו למשפחות ודבר האסון נודע להורי לאחר שגבריאל שאל לשלומו של ארנון ואמרו לו שאחיו נהרג. אף אחד מהם לא קיבל תמיכה וליווי".

 

גבריאל סיפר שהיה בבלק-אאוט, לא זוכר כיצד הגיע לבית המשפחת. הוא כן זוכר שהוא זה שסיפר להם על הטרגדיה. אב המשפחה חלה במחלה קשה לאחר מות בנו והלך לעולמו בגיל 70. אחות נוספת הלכה גם היא לעולמה, בגיל 35, אחרי מחלה קשה.

 

>> לכתבות נוספות בחדשות עשר

ראשי המפלגות סיכמו לקדם את פסקת ההתגברות במושב הקיץ

חודש אחרי פיגוע הדריסה בשומרון: המחבל הואשם ברצח כפול

משרד החוץ: מפלגת החירות האוסטרית נגועה באידאולוגיה אנטישמית

 

"אמי סיפרה שהיא צרחה באותו הרגע ולאחר מכן היא הרימה טלפון לאבא שלי, שהיה בעבודה", ממשיכה גמר, "הוא התעלף והשכנים היו צריכים לעזור לו להגיע הביתה".

 

"הורי השפיעו עלי לבחור בחיים"

 

גבריאל לא התאושש מהטראומה ההיא. "אחי סיפר שימים שלמים הוא היה מתעורר בלילה ומטיח את ראשו בקיר. הוא אמר שהוא רוצה שיכאב לו, אבל הוא לא מצליח להרגיש כאב". בסופו של דבר הוא עזב לחו"ל, שם הקים משפחה. גם הוריה של גמר לא פנו לקבלת עזרה ואף סירבו בהתחלה לקבל תגמולים ממשרד הביטחון. "הם היו בתחושה שזה מגיע על חשבונו של אחי", היא מספרת, "היו צריכים לשכנע אותם לקבל את התגמולים, הסבירו להם שאחי לא יחזור, אז אין פה שום דבר שמגיע על חשבון השני".

 

 ארנון וגבריאל
 

ארנון (משמאל) וגבריאל. האח לא התאושש (חדשות עשר)

 

גמר לא הכירה מעולם את אחיה, היא נולדה שנה לאחר המלחמה. "אמא שלי סיפרה לי שהבית, שהיה שמח עד אז, נהיה בית עצוב. בני המשפחה לא הפסיקו לבכות. היא הייתה אז בת 43, גיל שנחשב אז מבוגר עבור מי שמעוניין ללדת, אבל היא ואבי החליטו שמה שיציל את המשפחה זה תינוק או תינוקת שיביא או תביא שמחה הביתה".

 

גמר מספרת שמשפחתה לא נתנה לשכול למלא את חלל הבית, אך זכרונו של ארנון מלווה אותה תמיד. "אני אמנם לא הכרתי את אח שלי, אבל ההורים שלי תמיד דיברו עליו ממקום של צריך לדעת. אני מניחה גם שהכאב שיש לאח שלי, והכאב שיש לי, הוא כאב אחר, בגלל הנסיבות. היו לי הורים מדהימים שהייתה להם את היכולת להשפיע עלי לבחור בחיים".

 

"ילד ממושמע וספורטאי מצטיין"

 

הסיפורים והזיכרונות שהעלו בפניה מהווים את הבסיס היחידי להיכרות שלה עם אחיה. "תמיד אומרים על מי שנהרג שהוא הטוב ביותר, אבל ארנון באמת היה כזה. סיפרו לי שהוא היה ילד מיוחד, תלמיד טוב וילד ממושמע, ספורטאי מצטיין. אני חושבת שהוא היה חלום של כל הורה. את המכתב האחרון שלו הוא כתב בפולנית מתוך התחשבות באמא שלי שלא ידעה לקרוא עברית. הוא היה בעל ערכים מאוד חזקים ומוכן לתרום מעצמו. במכתב הוא ביקש בין השאר 'אל תתאבלו עלי ואל תבכו. תהיו אמיצים'. הוא רצה שתהיה המשכיות".

 

 ארנון
 

"ילד מיוחד". ארנון( חדשות עשר)

 

 

כשהתגייסה, ביקשה גמר לשרת במשרד הביטחון וב-1995 ביקשה באופן מפתיע לעבור לאגף שיקום. ב-2010 עברה לאגף משפחות, הנצחה ומורשת במשרד הביטחון. "אנשים הופתעו שרציתי לעבור לאגף שיקום כי מדובר באגף קשה ויותר רגשי. הרגשתי שאני יכולה לתרום מהניסיון שלי". כעת תפקידה הוא "לדאוג למשפחות השכולות בכל מה שקשור להטבות ותגמולים. אני עושה ביקורי בית בשביל לראות מה הצורך של המשפחות. המשפחות לא בחרו להגיע אלינו, זה נכפה עליהן ואנחנו צריכים לעזור להן".  

         

מבחינתה של גמר, מדובר בצוואה לא כתובה של ההורים שלה. "זה התיקון שלי", היא אומרת, "כאב של הורים הוא דבר בלתי נתפס, אבל יש עוד אנשים במשפחה שצריכים עזרה". כאשר היא מתבקשת להתייחס לקושי הקיים סביב ההתעסקות התמידית בשכול, היא משיבה כי מהיום בו נולדה, לימדו אותה כי לחיים יש שני צדדים - צד שמח וצד "עם קשיים".

 

 מיכל גמר
 

מיכל גמר(שלומי עמר)

 

 

"נכון שהעבודה היא קשה, אבל אני מרגישה סוג של שליחות וביום שבו ארגיש שאני לא יכולה לעבוד פה יותר, אפסיק. אבל אני חושבת שקודם יגיע היום שבו אצטרך לצאת לפנסיה".