BETA

09.04.2018

06:00

יום הזיכרון לשואה ולגבורה: אלו ששת הניצולים שידליקו משואה

השנה יערך יום הזיכרון בסימן 70 לישראל, ובערב יום השואה ישאו דברים נשיא המדינה וראש הממשלה בעצרת שתיערך ביד ושם. למחרת תשמע בשעה 10:00 צפירה בת שתי דקות

השנה יערך יום הזיכרון לשואה ולגבורה בסימן 70 שנה למדינת ישראל. במהלך העצרת, שתיערך בכיכר גטו ורשה ביד ושם ביום רביעי בשעה 20:00, ותשודר בחדשות עשר, יועלו שש משואות של ניצולי שואה. כמדי שנה, יישאו דברים נשיא המדינה ראובן ריבלין וראש הממשלה בנימין נתניהו. את אבוקת הזיכרון יעלה יו"ר מועצת יד ושם הרב ישראל מאיר לאו ואת דבר נציג הניצולים תשא שורדת השואה ציפורה נהיר.

 

בעצרת ישתתפו הזמרים משי קליינשטיין ואמיר דדון, וכן משמר כבוד של צה"ל מחטיבת הצנחנים. השחקן דרור קרן יציג קטע קריאה ואת הערב תנחה שרה ב"ק. בעצרת תיערך אזכרה מסורתית. הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו יקרא תהילים והרב הראשי לישראל הראשון לציון הרב יצחק יוסף יאמר קדיש. את תפילת אל מלא רחמים יקרא החזן צבי וייס.

 

>> עוד כתבות בחדשות עשר:

צניחה למען החיים: המאבק של הלוחמים שמתמודדים עם פוסט טראומה

לאחר המתקפה בסוריה: בישראל מצפים לראות תגובה אמריקנית

לרגל חגיגות ה-70: אלו הם מדליקות ומדליקי המשואות בטקס

 

ביום חמישי תשמע צפירת דומייה בת שתי דקות, ולאחריה יערך ביד ושם טקס הנחת זרים בהשתתפות ראש הממשלה, מ"מ יושב ראש הכנסת, נשיאת בית המשפט העליון, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, יו"ר הסוכנות היהודית, סגן הרמטכ"ל, סגן המפכ"ל, זקן הסגל הדיפלומטי, ראש העיר ירושלים, ארגוני ניצולים ולוחמים ומשלחות מרחבי הארץ ומחו"ל.

 

כאמור, במהלך העצרת יועלו שש משואות של שורדי שואה: מרים לפיד, שמואל בוגלר, תאה פרידמן, ראול טייטלבאום, יששכר דב גולדשטיין ואבא נאור. במהלך האירוע יוקרנו סרטונים עם סיפורם של מדליקי המשואות.

 

מרים לפיד

 

מרים לפיד נולדה ב-1933 בעיר דבנטר בהולנד. לאחר כיבוש הולנד נאלצה מרים לענוד טלאי צהוב וסולקה מבית הספר. הגרמנים החרימו בתי יהודים, אך עם בואם לביתם של הוריה, בתיה והרמן, נבהלו מהודעה שהייתה תלויה על הדלת והודיעה כי מרים חולה בשנית (סקרלטינה), ונמנעו מלהיכנס לבית.

 

באפריל 1943 נלקחה המשפחה לאזור ריכוז היהודים באמסטרדם, וביוני גורשו בניה למחנה וסטרבורק. רק האח הבכור, שהיה במחתרת ההולנדית, ניצל מהגירוש.  האב הרמן קיבל תפקיד משרדי בווסטרבורק. הוא הצליח להשיג למשפחה סרטיפיקט (אישור הגירה) מזויף לארץ ישראל, וכך הוכללה המשפחה ברשימת אסירים שהיו עתידים להיות מוחלפים בחילופי שבויים.

 

בינואר 1944 נשלחה המשפחה לברגן-בלזן ונכלאה בתת-מחנה שיושביו היו אמורים להיות מוחלפים בחילופי השבויים. בפברואר 1945 נספה האב הרמן. ב-9 באפריל הוצעדו האסירים לתחנת הרכבת. האם בתיה הייתה חולה בטיפוס ולא יכלה ללכת. אחיה ואחותה של מרים נשאו אותה על גבם. מרים ומשפחתה הועלו על "הרכבת האבודה". במשך שבועיים הם נסעו ועצרו לסירוגין, ובמהלך העצירות קברו את מתיהם. ב-23 באפריל שוחררו נוסעי הרכבת בידי הצבא האדום בפאתי הכפר טרביץ במזרח גרמניה.

 

בשנת 1953 עלתה מרים לישראל, פגשה את מי שלימים יהיה בעלה, אקי לפיד, והצטרפה עמו לגרעין תנועת הבונים מדרום אפריקה שנקלט בקיבוץ צרעה.

 

למרים ולאקי נולדו שישה ילדים, ולהם 14 נכדים ונכדות. בנם רן היה טייס מסוקים בחיל האוויר וקברניט באל על, ונהרג ב-2009 בהתרסקות מסוק. בנו של רן משרת כיום כטייס מסוקים בחיל האוויר. כשרן התבקש להטיס את קנצלר גרמניה בביקורו בארץ, הוא התנה זאת באישורה של מרים. מרים אישרה ואמרה: "אין דבר גדול יותר עבורי מאשר שבני, טייס בחיל האוויר הישראלי, יטיס את קנצלר גרמניה. זה הניצחון שלי".

 

 מרים לפיד
 

מרים לפיד(יצחק הררי )

 

 

שמואל בוגלר

 

שמואל בוגלר נולד ב-1929 בכפר בודרוגקרסטור בהונגריה, הצעיר מבין עשרת ילדיהם של מרדכי ורייזל בוגלר (אחת מאחיותיו מתה בילדותה ממחלה). האב מרדכי היה סוחר, ושמואל סייע בפרנסת המשפחה. ב-1941 נאסר האב בגלל עלילה אנטישמית והיה כלוא במשך שנה וחצי. שלושה מאחיו של שמואל גויסו לפלוגות העבודה. אחד מהם נרצח כעבור זמן בבוכנוולד, ושני האחרים שרדו בשבי הצבא האדום.

 

במארס 1944 פלש צבא גרמניה להונגריה, ומיד לאחר הפסח גורשו יהודי הכפר לגטו בעיר שטורליהויהי. ככל יהודי הגטו, הצטווה גם האב לגזוז את פאותיו ואת זקנו. מהגטו שולחו שמואל ובני משפחתו לאושוויץ. הוריו של שמואל ושלושת ילדיה של דודתו שולחו בסלקציה לתאי הגזים. שמואל ואחיו חיים עברו את הסלקציה ולאחר כמה ימים נשלחו למחנה עבודה ליד ברסלאו. במקום היו מאות יהודים מפולין. רוב היהודים ההונגרים במקום לא ידעו יידיש, ושמואל ואחיו, דוברי היידיש, נעשו מתורגמנים וניהלו את התקשורת בין הקבוצות.  

 

ב-31 בינואר 1945 נמנו שמואל ואחיו עם רבבות היהודים שהצעידו הגרמנים בצעדות מוות מערבה. השניים הגיעו למחנה בוכנוולד ושם שוחררו כעבור זמן בידי הצבא האמריקאי. לאחר חודשיים שבו השניים אל כפרם, וגילו כי אחד מאחיהם ואחת מאחיותיהם שרדו אף הם. אח ואחות אחרים היגרו מאירופה עוד לפני המלחמה.

 

ב-1947 הגיע לישראל, לחם בפלמ"ח במלחמת השחרור, נפל בשבי הלגיון הירדני והשתחרר לאחר שנה, באפריל 1949, לאחר כמעט שנה בשבי, שוחרר שמואל והתגייס למשטרת ישראל. הוא עבר קורס קצינים, ובמהלך השנים הבאות הקים את הלשכה המשפטית בבאר שבע ומילא תפקידים בכירים, בהם סגן מפקד המחוז הדרומי של המשטרה.

 

לשמואל ולאשתו שושנה בן, בת, חמש נכדות ושלושה נינים.

 

 שמואל בוגלר
 

שמואל בוגלר(יוסי בן דוד )

 

ד"ר תאה פרידמן

 

ד"ר תאה פרידמן נולדה ב-1924 בעיר צ'רנוביץ ברומניה, בת יחידה להוריה, יטי  ויוסף קוואלנברג.

 

ביוני 1941 הפציצו הגרמנים את העיר ותאה נשלחה לקרובי משפחה בכפר סמוך. מאוחר יותר שבה לביתה, ובספטמבר 1941 הוקם גטו בצ'רנוביץ. בביתה של תאה שוכנו כ-20 בני אדם. בנובמבר הועלו בני המשפחה עם עוד יהודים על קרונות בהמות, בצפיפות וללא מים ואוכל, והוסעו במשך יומיים עד אטאקי. בדצמבר 1942 ברחה תאה מהגטו. היא ניסתה למצוא מחסה בבתי קרובים ומכרים, אך איש לא נתן לה מקלט. לבסוף התחבאה בביתם של פרופסור קלמן גרוניך ורעייתו, אך נתפסה בסריקת פתע. ניסיון שעשתה להתאבד בבליעת כדורים הסתיים בכישלון, לאחר ששוביה לקחו אותה למרפאה, שם נעשתה לה שטיפת קיבה. תאה שהתה במאסר, וביולי נידונה לגירוש לטרנסניסטריה, אך היא שוחררה בזכות שוחד ששילמה הקהילה היהודית.

 

בסוף 1943 הכירה תאה פעילים בתנועת הנוער גורדוניה, ויחד עמם השיגה דרכונים מזויפים לה ולחברים נוספים בתנועה. היא הגיעה לבוקרשט ושם פגשה את יוסף פרידמן, בעלה לעתיד. היא התגוררה בדירת מסתור, אך נעצרה בפשיטה של המשטרה ונשפטה למאסר. מדי יום ביומו יצאה מבית הכלא לעבודה בבית חולים. ביולי 1944 שוחררה תאה מבית הכלא. לאחר חודש נכנעה רומניה לצבא האדום. ב-1945 נרשמה תאה לבית הספר לרפואה בטימישוארה. ב-1950 נישאה ליוסף והחלה לעבוד כרופאה. במקביל ביקשה לעזוב את רומניה מתוך רצון לעלות לישראל, אך בקשותיה החוזרות ונשנות לא אושרו.

 

ב-1958, לאחר שמונה שנים שבהן היו מסורבי עלייה, עלו תאה, יוסף ובנם לישראל. לתאה ויוסף ז"ל בן, אף הוא רופא במקצועו, וחמישה נכדים.

 

 ד"ר תאה פרידמן
 

ד"ר תאה פרידמן(ישראל הדרי )

 

ראול טייטלבאום

 

ישראל-ראול טייטלבאום נולד ב-1931 בעיר פריזרן בקוסובו, בן יחיד לד"ר יוסף ולפאולה טייטלבאום. באפריל 1941 פלשו הגרמנים ליוגוסלביה. האב גויס כקצין רפואה, ועם כניעת יוגוסלביה חזר לביתו. בחורף 1942-1941 נעצר האב בידי שלטונות הכיבוש האיטלקיים. הוא הועבר למחנה מעצר באלבניה ושם הופקד על מרפאת המחנה. דירתה של משפחת טייטלבאום הוחרמה בידי הצבא האיטלקי, וראול ואמו הושלכו לרחוב. "מילד שמנת מפונק הפכתי לילד רחוב", מספר ראול. ידידי המשפחה, דראגוטין ואנה יאקיץ', פתחו את ביתם לפני ראול ואמו, וראול הצטרף למחתרת היוגוסלבית.

 

בקיץ 1943 עברו ראול ואמו לאלבניה כדי לבקר את האב הכלוא. עם כניעת איטליה בספטמבר 1943 שחררו פרטיזנים אלבנים את המחנה שהאב היה עצור בו, והמשפחה הצטרפה לשורות הפרטיזנים. האב טיפל בפרטיזנים פצועים ובכפריים חולים. לאחר ימים ספורים החלה מתקפה של הגרמנים, והפרטיזנים נאלצו לסגת להרים. "אבי סבל מהתקפים קשים של כיב קיבה ולא עמד במאמץ. התחלנו לפגר אחר הפרטיזנים". המשפחה הסתתרה אצל כפריים, ולבסוף נאלצה לשוב לפריזרן. ראול בן ה-12 שב לפעול בשורות המחתרת בעיר, הפיץ כרוזים והשתתף במעשי חבלה נגד הצבא הגרמני.

 

במאי 1944 נתפסו בני משפחת טייטלבאום. הם נשלחו למחנה הריכוז סיימישטה, ומשם הועברו לברגן-בלזן. ב-9 באפריל 1945, ימים ספורים לפני השחרור, הוצאו בני המשפחה מהמחנה והועלו עם עוד אסירים לרכבת שכונתה לימים "הרכבת האבודה". ב-23 באפריל שוחררו האסירים בידי הצבא האדום. המשוחררים היו חולים וחלקם מתו. ראול עצמו חלה בטיפוס, ושלושה ימים לאחר השחרור נפטר אביו בבית חולים של הצבא האדום. סבתו של ראול, אתל, נספתה בגטו טרזין.

 

ב-1949 עלו ראול ואמו לישראל. הוא התגייס לצה"ל ושירת כקצין בחיל התותחנים. את שירותו הצבאי סיים כסמג"ד בדרגת רב-סרן. לאחר השירות הצבאי נעשה ראול עיתונאי, ופרסם מאות מאמרים ותחקירים על  השואה וניצוליה, וכן על החברה והכלכלה בישראל. הוא היה שופט בבית הדין להגבלים עסקיים, ויו"ר ועדת האתיקה של אגודת העיתונאים.

לראול ולאשתו עליזה ז"ל שתי בנות וארבעה נכדים.

 

 ראול טייטלבאום
 

ראול טייטלבאום(יצחק הררי )

 

 

יששכר דב גולדשטיין

 

יששכר דב גולדשטיין נולד ב-1929 בעיר ברטיסלבה בסלובקיה, שלישי מבין חמישה אחים ואחיות. אביו משה-שרגא היה רב הקהילה.

 

בסתיו 1944 ילדה האם תינוק – אליעזר. באקציות שביצעו הגרמנים בתקופה הזאת נתפסו האם, חיה פייגא, התינוק אליעזר ואחותו של דב, בונה בת ה-12. הם גורשו לאושוויץ ונרצחו שם. דב ואביו הסתתרו במחבוא שהכין דב, אך הגרמנים גילו אותם. הם נלקחו למחנה הריכוז סרד, ואחרי שבוע גורשו לאושוויץ. עם בואם למחנה נרצח האב בתאי הגזים, ואילו דב הועבר למפעל במחנה-משנה של בוכנוולד.

 

כל התקופה הזאת הקפיד דב ככל יכולתו על קיום המצוות. בחנוכה השיגו האסירים שמן בפחית. הם הכינו פתיל מסיבי בגד והדליקו אותו כחנוכיה. השמן השרוף העלה ריח חריף, והמפקד הגרמני בא לבדוק את מקור הריח. אך אז החלה הפצצה, המפקד הסתלק וכך ניצלו דב וחבריו. בפסח 1945 השיג אסיר יהודי מעט קמח והביא אותו לצריף. הקמח הספיק לאפיית מצה אחת על פחית שהאסירים הדליקו בה אש, ובליל הסדר קיבל כל אסיר בצריף פירור מהמצה.

 

כשהחזית האמריקנית התקרבה הוצעדו דב וחבריו בצעדת מוות והגיעו לבוכנוולד. יומיים לאחר בואם שוחרר המחנה בידי הצבא האמריקאי. דב לקה בטיפוס הבהרות, ואושפז בבית חולים אמריקאי שנפתח במחנה. לאחר שהחלים הוא שב לברטיסלבה, ועם שובו גילה כי כל תכולת ביתו נשדדה, למעט ספרי הקודש.

 

לאחר המלחמה עלה דב לישראל, לחם במלחמת העצמאות והיה מראשוני קיבוץ עין צורים.

 

דב הקים את ישיבת בני עקיבא בבאר שבע, ושנים רבות היה מורה לתלמוד ותנ"ך ומדריך טיולי תלמידים ותיירים ברחבי הארץ. בשנות התשעים היה רב הקהילה ושוחט בעיר קושיצה בסלובקיה. דב הוא איש עדוּת, המספר על קורותיו בתקופת השואה לבני נוער, ומלווה משלחות תלמידים לפולין.

 

לדב ולאשתו שולמית שלושה ילדים, שבעה נכדים וארבעה נינים.

 

 דב גולדשטיין
 

דב גולדשטיין(יוסי בן דוד )

 

אבא נאור

 

אבא נאור נולד ב-1928 בעיר קובנה בליטא. לאחר הפלישה הגרמנית, הוקם גטו קובנה והמשפחה נכלאה בו. אחיו הבכור חיים נתפס בעת שחיפש מזון ונרצח בפורט השביעי, אתר בפאתי העיר שבו נרצחו יהודי קובנה. אבא ויתר בני משפחתו שרדו כמה אקציות, אך ביולי הועברו בני המשפחה למחנה שטוטהוף, ושם  הופרדו אלה מאלה. האב צבי-הירש נלקח למחנה-משנה של דכאו, לעבודת כפייה, ואילו ברל'ה בן השש והאם חנה שולחו לאושוויץ. "ברגע שראיתי את אמי ואחי הולכים לכיוון הרכבת, הבנתי שזהו, אפשר להגיד 'שלום' לתמיד".

 

אבא הועסק בבנייה, בחפירה ובנהיגת קטר של רכבת דיזל במחנה-משנה של דכאו. בתחילת 1945 ביקשו הגרמנים מתנדבים לעבודה במחנה קאופרינג, בחציבת בונקרים תת-קרקעיים בהר. אבא סבר שאביו נלקח למחנה הזה, והתנדב לעבור אליו בתקווה לפגוש את אביו, אך אביו לא היה בקאופרינג.

 

ב-24 באפריל הוצאו האסירים לצעדת מוות. אבא צעד ללא אוכל ומים, בגשם ובשלג, ניזון מעשבים שתלש בדרך. ב-2 במאי, כשהתעוררו הצועדים ביער, לא היו שומריהם הגרמנים במקום. זמן קצר אחר כך ראו חיילים אמריקאים ממוצא יפני שהודיעו להם שהם משוחררים. אבא הגיע למחנה עקורים ליד מינכן. לאחר כמה חודשים איתר אותו אביו והשניים עברו לפולין. בלודז' הצטרף אבא לגרעין של קיבוץ לוחמי הגטאות, וב-1946 עלה בגפו על אוניית מעפילים. האונייה נתפסה בידי הבריטים, והוא נכלא במחנות מעצר של הבריטים בקפריסין, שם הכשיר עצורים אחרים בהגנה עצמית ולימד אותם עברית וידיעת הארץ.

 

ב-1947 הגיע אבא ארצה. הוא לחם במלחמת העצמאות ולאחר מכן עבד בשב"כ, במכון וייצמן ובמוסד. לאבא ולאשתו לאה ז"ל בן, בת, חמישה נכדים ושמונה נינים.

 

 אבא נאור
 

אבא נאור(שלמה חזן )