BETA

25.03.2018

10:00

כשהרב עוזי משולם ניסה להשיג צדק לילדי תימן דרך בקבוקי תבערה

במארס 1994, הפך סכסוך שכונתי למצור משטרתי והתבצרות שנמשכו כחודשיים וגבו חיי אדם. "הרב משולם היה כריזמטי, סוחף ומעל הכל צדיק", משחזר אחד מחסידיו • פרויקט 70/70

ערב חג הפסח של שנת 1994, התרחש אירוע שהשלכותיו עדיין מהדהדות בחברה הישראלית. סכסוך שכונתי סביב זליגת בטון מאתר בנייה לתוך בור ביוב סמוך שבשטח ביתו של הרב עוזי משולם ביהוד, הוביל למצור מתוקשר סביב הבית, שנמשך 52 יום ונגמר בירי משטרתי שגבה את חייו של אחד מתלמידי הרב. "לא חלמנו לרגע שיפתחו עלינו באש", משחזר יואב שבי, ששהה בבית הנצור. "אבל ברגעים האחרונים, אחרי שהכוחות סגרו עלינו, הבנו שנכנסו לסיטואציה שאי אפשר לדעת איך תסתיים".

 

(בווידאו: פרק בסדרת הכתבות "חטופים" של מיה איידן)

 

אותו סכסוך סביב הביוב היה רק גפרור. גפרור בוער שנפל לתוך חבית הנפץ של פרשת היעלמות ילדי תימן שאז, כמו היום, עדיין לא הגיעה לפתרונה. משולם, אדם שנוי במחלוקת שרבים ראו בו מנהיג רוחני גדול ולוחם צדק ומנגד אחרים ראו בו מנהיג כת, טרוריסט ובדלן, עלה לתודעה הציבורית כשהחל לדרוש ועדת חקירה ממלכתית, שלישית במספר, שתבדוק את היעלמותם של ילדים בעשור הראשון לקום המדינה. לטענת משולם, כ-4,500 ילדים קטנים מעדות תימן, המזרח והבלקן נלקחו מהוריהם ונמכרו לאימוץ או לניסויים רפואיים.

 

שתי ועדות קודמות חקרו את הפרשה - האחת ועדת בהלול-מינקובסקי בשנות ה-60, שבחנה 342 מקרי היעלמות ומצאה כי 316 ילדים מתו, ארבעה אומצו ו-22 הנותרים הוגדרו כנעדרים. בוועדה השנייה, ועדת שלגי, שמסקנותיה התפרסמו בשנת 1994, נחקרו 287 מקרים שמתוכם נמצא כי 222 ילדים מתו וגורלם של 65 אחרים אינו ידוע. עבור רבים בישראל ובהם גם משולם וחסידיו, לא רק שהמסקנות היו רחוקות מהאמת, הן גם מוססו את חלקו של הממסד בפרשה.
 

הרב עוזי משולם וחסידיו מתבצרים
 

הרב עוזי משולם וחסידיו (באדיבות ערוץ 1 )

 


מבצר בלב יהוד


בשעת צהריים בשלהי חודש מארס 94', הגיעה ניידת ממשטרת מסובים לסביבת ביתו של משולם בעקבות פנייה של קבלן שעבד באתר בנייה סמוך והתלונן כי רכבים חוסמים את הדרך לאתר. השוטרים שהגיעו למקום חזו בחסידיו של משולם חוסמים את הדרך, כשנשק לגופם, ובמקום התפתחה תיגרה שבמהלכה בוצעו מעצרים. משולם ואנשיו טענו שבטון נשפך מאתר הבנייה לעבר מערכת הביוב של בית הרב ולכן החלה המהומה.

 

יומיים לאחר מכן הגיעה לביתו של משולם ניידת נוספת שלעברה כבר הושלכו בקבוקי תבערה, ובנקודה זו החלה ההתבצרות, או מצור, תלוי את מי שואלים. כוחות משטרה רבים נפרסו סביב הבית כשלפתע נורו מתוכו יריות והושלכו בקבוקי תבערה נוספים. צעד מתבקש היה לפשוט על המתחם, אולם היה חשש שפשיטה תוביל למרחץ דמים ולמותם של ילדים ששהו במקום. מצד שני, פיזור כוחות השיטור משמעותו כניעה להתנגדות האלימה. הפתרון היה הסכם בין משולם לשלטונות כי השוהים בביתו יתפזרו וארסנל הנשק במקום ייבדק - ובתמורה המשטרה תפנה את אנשיה מהמקום, תשחרר את העצורים ותוקם ועדת חקירה שתבחן את היעלמותם של ילדי תימן. כולם חשבו שכעת החיים יחזרו למסלולם, אבל מאז ההסכם החלו חסידיו של משולם לבצר את הבית ולהתגרות בשוטרים, וכך התחדשה המתיחות.


 

 

יואב שבי, מקורבו של משולם שהורשע כמה חודשים לאחר האירועים בניסיון רצח של סוהר בבית הכלא בו נכלא משולם בתום ההתרחשויות, מספר לחדשות עשר על התחושות בבית בזמן ההתבצרות. "הרב משולם היה אדם כריזמטי, סוחף ומעל הכל - צדיק. היינו שם כולם יחד איתו ואכלנו, ישבנו, למדנו, צחקנו, יצאנו ונכנסנו. בתוך הבית הייתה אווירה מדהימה. הבית גם היה פתוח, ולא כמו שניסו לצייר את זה מבחוץ כמתחם סגור ומבוצר. היו שם בממוצע כ-150-120 אנשים בכל רגע, משפחות באו והלכו, גם עיתונאים, כולם התקבלו בברכה על-ידי הרב שרק רצה לספר על הניסויים הרפואיים שנערכו בילדי תימן".

 

אם הבית היה פתוח, למה המשטרה צרה עליכם?

 

"הם לא רצו שהרב יפיץ בחוץ את הדעות שלו. רצינו לזעוק על מה שכאב לנו והשלטון בא אלינו עם נשק".  

 

גם לכם היה נשק.

 

"כל הנשק היה שייך לאנשים ברישיון כי הם באו מיישובים כמו בית"ר, הר-ברכה ותפוח. הכל היה סתם מהומה גדולה שהמשטרה עשתה. הרי המטרה שלהם הייתה להשתיק אותנו והמצור שהם עשו על הבית רק עורר עניין ציבורי. לדעתי אם הם היו עוזבים אותנו במנוחה, כל העניין בנו היה דועך".

 

מה ניסיתם להשיג בכל הסיפור הזה?

 

"לפתוח מחדש את החקירה סביב ילדי תימן. אמנם מאז ועד היום נחשפו עוד מסמכים, אבל לא כולם, והרבה מאוד מידע הושמד. אז אני מאוד סקפטי לגבי הסיכוי שאי פעם יינתנו תשובות והצדק יצא לאור".

 

אחיות במחנה עולים בעדן שבתימן
 

אחיות במחנה עולים בעדן שבתימן. התיקים נפתחו, אבל "הרבה מאוד מידע הושמד" (ללא קרדיט )

 

 

גם היום, 24 שנים לאחר המקרה, נותרה תחושה בקרב חלקים נרחבים בציבור שהאמת טרם נחשפה. לאחר ההתבצרות נפתחה ועדת חקירה שלישית, ועדת קדמי, שב-2001 פרסמה את מסקנותיה וקבעה כי 733 ילדים נעדרים נפטרו ולגבי 56 אחרים – גורלם נותר עלום. הועדה שללה אפשרות לחטיפה ממסדית, אך לא שללה אפשרות ששאר הילדים נמסרו לאימוץ מסיבות כאלו ואחרות ובעיקר בשל מקרים שבהם נותק הקשר עם משפחות הפעוטות שאושפזו.

 

ביקורות רבות הושמעו על פעילות הוועדות ונטען כי הן הסתמכו על מסמכים מפוברקים בחלקם או שמסמכים חשובים אחרים הושמדו במהלך עבודתן. עוד הושמעו טענות כי הוועדות התעלמו מעדויות לפיהן אנשי צוות רפואיים העבירו במכוון פעוטות לאימוץ, גם אם לא בידיעת הממסד. אפילו אם הייתה זו תופעת שוליים ולא תופעה ממוסדת שהובילה לחטיפתם של כ-4,500 ילדים כפי שטען משולם, לא ניתן לה יחס במסקנות שהוסקו. בשנת 2016 שוחררו לציבור פרוטוקולים ואלפי מסמכים מוועדת קדמי, שהיו אמורים להישאר בחיסיון עד שנת 2070, אולם טענות בדבר אלפי מסמכים שעדיין מוסתרים מהציבור עודן נשמעות בקרב מי שמאמין כי התרחשה חטיפה ממוסדת.

 

"אם יצאו מכאן, זה יהיה רק מתים על אלונקה"

 

בחזרה ליהוד. לאחר מספר שבועות נוספים של מצור-התבצרות, מונה רב ניצב אסף חפץ למפכ"ל המשטרה החדש. במשטרה תכננו מפגש בין חפץ למשולם במלון אויה ביהוד על מנת לדון בסיום האירועים. המפכ"ל הנכנס הבטיח למשולם כי לא ייעצר אם ייצא מהבית לצורך המשא ומתן. למרות ההבטחה, משולם ומלוויו נעצרו.

 

באותם רגעים, תנ"צ אלי לנדאו, שהיה אחראי על המשא ומתן מול המתבצרים, התקשר לבית משולם ושוחח עם החייל הנפקד שלומי אסולין בן ה-19. לנדאו אמר לאסולין כי משולם ביקש שהמתבצרים יצאו מהבית, אך אסולין חש כי משהו לא כשורה בדבריו וכשניסה לברר היכן משולם ולנדאו גמגם, הוא הודיע לו כי בכוונתם להרוג או להיהרג אם מישהו יתקרב לבית. "אף אחד לא יוצא מהבית הזה", אמר אסולין באותה שיחה. "ואם יצאו מכאן, זה יהיה רק על אלונקה מתים".

 

מפכ"ל המשטרה לשעבר אסף חפץ
 

אסף חפץ. הבטיח ולא קיים (צביקה ישראלי, לעמ )

 

 

בסרט "משולם" של נעם שיזף ואייל בלחסן משנת 2015, סיפר עמי משולם, בנו של עוזי, כי בשלב מסוים יצא אסולין מהבית על מנת להפעיל גנרטור. במשטרה טענו כי אסולין יצא על מנת לירות בשוטרים, בעוד עמי טען כי כדור אחד לא נורה, אולם על התוצאה לא הייתה מחלוקת – אש נפתחה לכיוון הבית ואסולין נורה ונהרג. למחרת יצאו המתבצרים מהבית ועשרות אנשים נעצרו, כשנגד 12 מהם, כולל הרב משולם, הוגשו לבסוף גם כתבי אישום. משולם ונוספים הורשעו ולאחר 5 שנות מאסר הוא שוחרר, אך מצבו הבריאותי התדרדר עד לפטירתו בשנת 2013.

 

האם משולם היה טרוריסט או לוחם צדק? האם השימוש שלו בהתנהגות אלימה או לכל הפחות מאיימת, היה הכרחי על מנת לכפות על המדינה לפתוח מחדש את הפצעים שהותירה פרשת היעלמותם של ילדי תימן? השאלות הללו כנראה לא יוכרעו בקרוב ואולי לא יוכרעו בכלל. אבל העובדה שפרשת ילדי תימן נמצאת היום על סדר היום הציבורי, נוכחת ובוערת, מעידה כי בסופו של דבר, הוא השיג את מטרתו.