BETA

19.03.2018

09:17

מצעד הגאווה
מצעד הגאווה ,
רויטרס

כשהמדינה יצאה מחדר המיטות: 30 שנה לביטול האיסור על משכב זכר

במארס 1988 הכנסת תיקנה את חוק העונשין שקבע קודם לכן שיחסי מין בין גברים אינם חוקיים, ובפועל הפכה לראשונה את ההומוסקסואליות לחוקית: "שינוי דרמטי" • פרויקט 70/70

30 שנה להליך החקיקה הראשון למען הקהילה הגאה: זו הייתה תקופה שונה בישראל, שונה עד מאוד. למדינה הקטנה יש אמנם עוד דרך ארוכה לעבור עד שתוכל לכנות עצמה אור לגויים בכל הקשור לזכויות להט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) ולתחושת הביטחון שלהם ושלהן, אך אין ספק כי באותו יום – תקופה של סוף החורף ותחילת האביב - בשנת 1988, התחולל שינוי משמעותי בישראל.

 

ה-22 למארס 1988. זה היום בו כנסת ישראל, בעזרת "תרגיל מבריק" של מספר חברי - ובעיקר חברות - כנסת, הביאה לביטול החוק האוסר על משכב זכר במדינת ישראל. בפועל, הליך החקיקה בכנסת לא הביא ליצירת חוק חדש, אלא תיקן עיוות בחוק קיים – והסיר ממנו איסור חריף שהיה בו מאז ימי המנדט. התיקון שעבר בחוק העונשין, במטרה לסדר מחדש את החקיקה בנוגע לעבירות מין בישראל, קבע: מאותו הרגע, יחסים הומוסקסואליים לא יהוו יותר עבירה פלילית במדינת ישראל.

 

 ידיעה בעיתון "מעריב" בבוקר למחרת תיקון החוק שאסר על משכב זכר
 

ידיעה בעיתון "מעריב" בבוקר למחרת תיקון החוק שאסר על משכב זכר( מעריב)

 

 

30 שנים פחות שלושה ימים בדיוק חלפו מאז אותו יום היסטורי. בתווך, באותן שנים, הכנסת שהביאה לביטול האיסור, מיעטה לשוב ולהעביר חוקים שיסייעו לזכויותיהם ולזכויותיהן של הלהט"בים בישראל. לצד זאת, ההתקדמות הרבה בחיים האזרחיים והחברתיים של הקהילה הגאה בישראל מאז ועד היום ניכרת לעין, וברבות השנים האירוע ההיסטורי של העברת התיקון לחוק אכן הביא לשינוי בגישה של הציבור בארץ.

 

 

 

כשמדברים על זכויות היסטוריות לשינויים חברתיים וליברליים בישראל, מוכרחים לדבר על שולמית אלוני. רבים ורבות מייחסים את הזכויות למהלך ההיסטורי של חודש מארס 1988 בעיקר לחברת הכנסת והשרה לשעבר, שנחשבת בקרב הקהילה הגאה לגיבורה ולאייקון של ממש.

 

אלוני, כלת פרס ישראל, נפטרה לפני כארבע שנים. מי שהיה שם איתה באותו יום היסטורי, בחדרי החדרים ובלב הדיונים של הכנסת, היה ח"כ לשעבר אוריאל לין, שכיהן בכנסת מטעם המפלגה הליברלית (שלימים התמזגה לתוך מפלגת הליכוד). לין היה ממלא מקום יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט באותם הימים, ומי שניהל בפועל את הדיונים על התיקון לחוק העונשין. "זו לא הייתה הצעת חוק פרטית, היא הוכנה במשרד המשפטים", נזכר בדיונים סביב החוק חבר הכנסת לשעבר, שמכהן כיום כנשיא לשכת המסחר בתל אביב.

 

 נשיא לשכת המסחר בת"א וח"כ לשעבר אוריאל לין
 

נשיא לשכת המסחר בת"א וח"כ לשעבר אוריאל לין (עינת לברון)

 

 

בדבריו של לין, בשיחה עם חדשות עשר, הוא מנפץ במעט את הבועה סביב ההאדרה שקיבלה אלוני כתוצאה מהעברת החוק וכן מההתנגדות כביכול של המפלגות הדתיות, שלטענתו לא עסקו בנושא. "לא הייתה התנגדות אמיתית", הוא מספר, "יכול להיות שהשקפת העולם של המפלגות הללו היתה מתונה יותר מאלו שקיימות היום בכנסת. לא הייתה התנגדות עזה לחוק, לא בוועדה ולא בקריאה השנייה והשלישית במליאת הכנסת". לין, ממלא מקום יו"ר הוועדה בכנסת באותם ימים, מוסיף כי ביום שלאחר העברת התיקון לחוק, לא היו תגובות חריפות או כותרות זועקות בעיתוני הבוקר.

 

בכל הקשור למעורבותה של שולמית אלוני, לין אכן מאשר שהיא עסקה בנושא במשך שנים רבות, אך הוסיף כי היא הייתה ליברלית מדיי בהליך החקיקה. "גישתה הייתה שנערות צעירות יוכלו לקיים יחסי מין עם גבר בן 60", נזכר לין תוך שהוא מעביר ביקורת על אלוני.

 

אמא שלי הייתה שמרנית מבחינה מינית, ולא אהבה סרטים, הצגות ודיבורים על סקס" מספר בנה של שולמית אלוני, "אך היא עשתה הפרדה מוחלטת בין מה שאהבה למה שנכון 

 

פרופסור נמרוד אלוני, מומחה לפילוסופיה של החינוך במכללת סמינר הקיבוצים ובנה של חברת הכנסת והשרה לשעבר, מבהיר כי למאבק הלהט"בי לא היה ייחודי בכוונות החקיקה של אמו. "אמא שלי הייתה שמרנית מבחינה מינית. היא לא אהבה סרטים, הצגות ודיבורים על סקס", מספר פרופ' אלוני, אך מוסיף כי "היא עשתה הפרדה מוחלטת בין מה שהיא אוהבת לבין מה שהוא נכון תוך שהיא אומרת 'מי אני בכלל שאקבע'". לדבריו, אמו אמרה כי מקומה של המדינה לא צריך להיות בחדרי חדרים: "אמא הייתה אומרת 'מי אתם שתיכנסו לחדר המיטות של מישהו אחר ותגידו לו מה לעשות'".

 

אלוני מוסיף ומתאר את אמו כליברלית, כציונית וכלוחמת למען זכויות אדם ואזרח. "היא לא סבלה שמישהו אחד יאמר למישהו אחר מה לעשות", סיפר הבן תוך שהוא מציין כי במובן מסוים אמו גם נאבקה לעתים לטובת חרדים. "כל פעם שמישהו הפעיל כוח לרעה כדי לשלול ממישהו אחר זכויות אישיות, זה הטריף אותה", הוסיף. פרופ' אלוני סיכם כי אם אמו הייתה בחיים בישראל של שנת 2018, היא מצד אחד הייתה שמחה לראות את ההתקדמות בחירויות הפרט - דוגמת שינוי הגישה למריחואנה ומצעדי הגאווה המתרחבים בארץ – ומנגד מזדעזעת מהמאבקים בין הימין לשמאל בישראל.

 

שאריות מימי המנדט

 

החוק האוסר על משכב זכר בישראל היה תולדה של פקודה מנדטורית שהייתה נהוגה בארץ-ישראל לפני קום המדינה, ושהתקבלה בחוקי הממשלה כחלק מקבלת חלק מספר החוקים הבריטי. מבחינת היסטוריה, פרט להחלטתה משמעותית של היועמ"ש בשנות ה-50, עו"ד חיים כהן, לפיה לא יאכוף את האיסור בחוק משום שהוא אינו מוסרי, תחילת הנראות הלהט"בית בציבוריות הישראלית מגיעה בשנות השישים, עת מתפרסמים ספרים וידיעות בעיתונות אודות יחסים "הומו-לסבים" (ציטוט במקור).

 

 שולמית אלוני ז"ל
 

נאבקה למען הליברליזם. שולמית אלוני ז"ל (רויטרס)

 

במהלך שנות השישים והשבעים, בהובלתה של אלוני וקבוצת ח"כים נוספים, בוצעו מספר ניסיונות לתיקון חוק העונשין וביטול האיסור על יחסים הומוסקסואליים בישראל. נסיונות אלו העלו חרס. בשנת 1974 התקיים מצעד המסכות: כמה עשרות גברים הומוסקסואלים הסתובבו ברחבת כיכר מלכי ישראל (לימים כיכר רבין בת"א) עם מסכות לפניהם, והיו למפגן הישראלי-להט"בי הראשון בפומבי. שנה לאחר מכן הוקמה האגודה לשמירת זכויות הפרט, שתהפוך לימים לאגודה למען הלהט"ב בישראל.

 

לרבים, התקופה שתבוא אחרי אותו יום היסטורי, במארס 1988, תעצב את חייהם ואת מאבקם למען זהותם והכרה בזכויות הפרט שלהם. אחד מהם הוא אבי סופר, מי שמספר שנים לאחר אותו יום, במהלך שנות ה-90, יהפוך ליו"ר האגודה למען הלהט"ב. "אנשים התחילו לצאת מהארון, הזדהו בשמם אפילו בכתבות בעיתונים" מספר סופר, "זה היה מעין קו מאוד ברור של מה שהיה לפני ומה שהיה אחרי. לפני הנושא לא היה קיים, לאחר מכן - זה שינה באופן דרמטי את המצב. בתוך הקהילה הייתה הרגשה של שינוי - כל יום עוד מילימטר".

 

יו"ר האגודה לשעבר רואה את התהליך שעברה הקהילה הגאה בארץ במהלך אותן שנים, ולאחריהן, כאבולוציה – התפתחות של תהליך השינוי – ולא כמהפך, משמע לא תהליך של רבולוציה. סופר מספר כי בתקופת צעירותו, לפני העברת החוק, הייתה אלימות קשה נגד הומואים ולסביות. "המשטרה רדפה אחרי אנשים ומקומות המפגש היו מאוד מסוכנים".

 

 אבי סופר, לשעבר יו"ר אגודת הלהט"ב
 

אבי סופר, לשעבר יו"ר אגודת הלהט"ב(שני וייס)

 

"אני מסתכל לאחור בגאווה רבה ומודד את מה שיש לעשות קדימה – ויש המון לעשות" מסכם סופר את שלושים השנים האחרונות. "מצד אחד יופי על ההתקדמות, כי עשינו. עכשיו צריך לקחת את הכוח הזה שצברנו, ולפתור את הבעיות הנוגעות לחוליות החלשות". הוא מתייחס בדבריו, לאנשים שבישראל של 2018, עדיין אינם חשים בטוחים בשל נטייתם המינית וזהותם המגדרית. אם מדובר בטרנסג'נדרים, ששיעור ההתאבדויות בקרבם הוא מהגבוהים בארץ ביחס לכמותם באוכלוסייה, או אם בבני הנוער שנזרקים מבית הוריהם אל הרחוב, ללא קורת גג - ללא הגנה מהעולם שבחוץ.

 

הרבה מקידומי החקיקה בכנסת, בשנים שיבואו לאחר תיקון חוק העונשין ב-1988, היו מחטפים במהותם והשינוי שעברה הקהילה הגאה לא היה בעיקרו מתוך מליאת הכנסת. דווקא משום כך, מקומו של הליך החקיקה הראשון מהווה סמל במאבק למען שוויון זכויות של הקהילה הגאה בישראל.