BETA

15.03.2018

13:03

33 שנה לאחר מותו של הבאבא סאלי, מורשתו עדיין חיה ונושמת

בינואר 1984 הלך לעולמו הרב ישראל אבוחצירא, גאון בתורה ומורה רוחני נערץ, והותיר אחריו מאות אלפי חסידים המומים, וסיפורי נסים שהפכו למיתולוגיים • פרויקט 70/70

מסדרונות בתי החולים סורוקה המו אדם בבוקרו של 8 בינואר 1984. אנשי הביטחון התקשו להתמודד עם העומס, כאשר חסידים רבים פשטו על בית החולים, מנסים לראות אותו בפעם האחרונה. אנשי חברה קדישא התבקשו לעבור טיהור במקווה לפני שיוכלו לטפל בגופה. בשעה 8:00 בבוקר, בגיל 94, הלך לעולמו הרב ישראל אבוחצירא, המוכר גם כבאבא סאלי.

 

"היה יום אבל בנתיבות, כל העיר הושבתה", משחזרת עליזה עמוס, תושבת העיר שהיתה אז בת 17, את ההלוויה אליה הגיעו למעלה מ-50 אלף איש. "כל העסקים נסגרו, כולם הלכו לבית העלמין, המון אוטובוסים ואנשים צועדים". סגן ראש הממשלה, דוד לוי, ושר העבודה והרווחה אהרון אהרון אוזן, ייצגו את הממשלה. "מי יתפלל על החולים, מי יתפלל על העקרות, מי יתפלל על צבא ישראל ועל כל ישראל", זעק הרב מרדכי אליהו. קולות הבכי והזעקה הלכו וגברו, רבים ניסו לכתוב בקשות ולהניח על קברו. 32 אנשים התעלפו מחום ומהתרגשות. תם עידן.

 

שער מעריב לאחר מותו של הבאבא סאלי

שער מעריב לאחר מותו של הבאבא סאלי (מעריב, צילום מסך )

 

 

הרב ישראל אבוחצירא נולד בריסאני שבמרוקו, ב-26 בספטמבר 1889, לשושלת ארוכה של רבנים ועושי ניסים. כבר בגיל 13 הוא התחתן לראשונה, בגיל 18 הפך לראש הישיבה המקומית לאחר פטירת אביו, ובגיל 30 הפך לרב של כל מחוז תאפיללת. הביקור הראשון שלו בישראל היה בגיל 33, אז למד בישיבת המקובלים "בית אל". לאחר מכן ביקר עוד כמה פעמים בישראל אך חזר למרוקו, מאחר ובאותן השנים היהודים הגרים שם סבלו מרדיפות והוא נקרא להגיע לשם.

 

בשנת 1964 עלה סופית לישראל, ולאחר מגורים ביבנה ואשקלון השתכן בנתיבות, שם נשאר 14 שנים עד סוף ימיו. והיה נשוי ארבע פעמים, לרחמה, פרחה, מרין וסימי. נולדו לו עשרה ילדים, שישה מהם עדיין בחיים. אשתו האחרונה, סימי, ממשיכה להתגורר בנתיבות.

 

תמונתו של הבאבא סאלי, רבי ישראל אבוחצירא, בנתיבות
 

תמונתו של הבאבא סאלי, רבי ישראל אבוחצירא, בנתיבות (רויטרס)

 

 

כבר מגיל צעיר השקיע את כולו בלימוד תורה, לצד כתיבת סת"ם, שחיטה, מילה וקבלה. מספרים עליו כי היה לומד רצוף במשך 18 שעות והיה שקוע עד כדי כך שהיה שוכח לאכול. הוא היה צם לעתים גם בימי חול, מסתגר בעליית הגג שלו לעתים במשך שבועות, ונדר נדר לא לאכול בשר. עוד מספרים כי כמעט ולא היה ישן, וכשכן היה ישן, היה עושה זאת בקיץ עם שמיכה ובחורף בלי – במטרה "שלא יצליח לישון הרבה". באופיו הוא היה צנוע מאוד, כיבד כל אדם שעמד מולו. למרות הידע הרב, את הדרשות הקפיד לקרוא מספר על מנת לא להתרברב.

 

 

 

הוא נודע כאדם שיכול לחולל ניסים, נחשב כקדוש והיה נערץ על ידי כל העדות. אנשים רבים הגיעו לחצרו, ממתינים בתורים ארוכים לקבל את ברכתו ועצתו. הסיפורים על המופתים שעשה לא נגמרים. מהילד שהתעורר מקומה אחרי שמרחו עליו את המים עליהם בירך ועד אנשים שהחלימו ממחלות, ונשים עקרות שהצליחו ללדת. אנשים רבים מספרים כי העניק להם את חייהם בחזרה.

 

 

עליזה, שאמה היתה עוזרת בביתו של הבאבא בהתנדבות, היתה חברה של נכדתו צביה, בתו של הרב ברוך. היא נושאת עמה עד היום סיפורים רבים על הרב. שגרת יומה כילדה כללה מעבר ליד המקווה, אליו נכנס הרב להיטהר, ומשם ראתה אותו יוצא. "תמיד היה עם ג'לבייה גדולה לבנה, מזכיר במראה את אליהו הנביא", היא נזכרת, "מתוך יראת כבוד היינו מסיטים את המבט ממנו".

 

אחד המקרים הזכורים לה הוא סיפור על גבר שנכח בלידה עם אשתו, ולאחר מכן לא היה יכול לקיים איתה יחסים אינטימיים ושקל להתגרש. כאשר הגיע אל הרב, הבאבא סאלי לקח צלחת דבש, הכניס את האצבע שלו לתוכה ואמר לו: "תסתכל, כמו שהדבש בצלחת חוזר לאותה צורה, כך גם גוף האישה". כמו כן, היא מספרת שהוא ידע לראות את הנולד. כאשר ידע על פיגוע או אסון שהולך לקרות, היה מסתגר בחדרו, צם ומתפלל על מנת לבטל את הגזרה. אומרים שמנע כך אסונות כבדים.

 

גבר שנכח בלידה עם אשתו טען כי לא יכול עוד לקיים עמה יחסים, ושקל להתגרש. כשהגיע לרב, הבאבא סאלי לקח צלחת דבש, הכניס אצבע לתוכה ואמר לו: 'תסתכל, כמו שהדבש בצלחת חוזר לאותה צורה, כך גם גוף האישה'

 

להילולה לכבודו שנערכת מדי שנה, מגיעים עשרות אלפי אנשים מכל רחבי הארץ, כולל פוליטיקאים ורבנים. ברחבי העיר מתקיימות סעודות בהן דורשים דבר תורה. בהילולה האחרונה אחד המשתתפים באחת מאותן הסעודות סיפר על אביו, בחור חילוני, שהיה נכה והציעו לו ללכת לבאבא סאלי שמרפא ועושה ניסים. כאשר הגיע לרב נשאל האם הוא מוכן לקחת על עצמו מצווה מסוימת בתמורה לכך שיחזור ללכת, והסכים. הרב צעק אליו "קום על רגליך, אתה יכול" – וכך קרה.

 

רבים מתושבי העיר שנולדו בשנות ה-80 לאחר מותו, נושאים את השם סאלי או ישראל, על שמו. אביחי מימון, תושב נתיבות, מספר כי כאשר אמו היתה בהריון היא חלמה על שני רבנים – אחד מהם היה הבאבא סאלי ולרב השני קראו יצחק חי טייב. אחרי הלידה היא שילבה בין שני השמות (באבא זה אבא), ולכן נולך השם אביחי.

 

 

הבאבא סאלי נקבר בנתיבות. הבניין בתוכו מוצב קברו מעוצב בסגנון מרוקאי, וסביבו פארק בצורת חמסה. אשתקד הודיעו כי הקבר יעבור שיפוץ מאסיבי מבפנים ומבחוץ, שיעלה כ-7 מיליון שקל. גם כיום, כרגע מיליון איש פוקדים את הקבר בכל שנה, ובזמן ההילולה, העיר הקטנה הופכת לפקוקה ועמוסה במבקרים למשך יומיים, כשבאזור הקבר צצים דוכני אוכל, מכירה של דברי קודש וחפצים הקשורים לרב ולמורשתו. בבתים רבים בנתיבות ניתן למצוא תמונות של הבאבא סאלי תלויה בבית. "עד היום כשאני אומרת שאני מנתיבות", מספרת עליזה, "כולם ישר מזכירים את הבאבא סאלי".

 

חינוך דור ההמשך היה חשוב לרב מאוד, והוא פתח מוסדות חינוך רבים בנתיבות כדי שאנשים יוכלו ללמוד תורה. בנו רבי ברוך אבוחצירא, המכונה "באבא ברוך", המשיך במלאכה ומנהל את חצרו בנתיבות. בעברו הוא היה חילוני, אך אביו ביקש ממנו לחזור בתשובה כדי שיוכל לרשת אותו, וכך עשה. לפני מספר שנים, סיפר הרב ברוך, הוא חלם חלום ובו אביו ביקש ממנו להעביר את שעון הכסף שלו לרב מרדכי אליהו, ובחלום נוסף ביקש ממנו להעביר אליו גם את שעון הזהב. כאשר המחוגים יצביעו על השעה 12, הסביר הרב ברוך, תגיע הגאולה.