BETA

30.01.2018

10:15

בלייק גריפין מהקליפרס מול טוביאס האריס מדטרויט
בלייק גריפין מהקליפרס מול טוביאס האריס מדטרויט ,
גטי אימג'ס/אימג'בנק

מכוונים לכוכבים: מה עומד מאחורי העברת בלייק גריפין לדטרויט?

הפיסטונס יוצרים צמד שחקני פנים שמעטים יוכלו להתמודד איתו בליגה (אבל עם צוות מסייע בינוני), הקליפרס מפנים מקום לסופרסטאר הבא (שממש לא בטוח שיגיע). פרשנות

 

1. החברה וג'ניפר

 

רוב קבוצות ה-NBA נמצאות בימים אלה בחדר בריחה מסובך במיוחד, ושמו לברון ג'יימס. אף אחד לא יודע איפה הוא ישחק בעונה הבאה, כל פוסט אינסטגרם או ציוץ שלו מעורר ספקולציות (למה הוא פרגן? למי הוא התכוון?), ותנועות גוף עצבניות כמו בפסק הזמן המפורסם ההוא, בטח לא מוסיפות ביטחון למערכת סביבו. אפשר לומר בגדול שההערכה היא שהוא לא ישחק בקליבלנד שכנראה מאס בה, ובגולדן סטייט שאין לה כסף בשבילו או צורך בו. בתווך שבין לבין, יש לא מעט קבוצות המרגישות שיש להן סיכוי. אחת מהן היא לוס אנג'לס קליפרס, ששלחה הלילה לדטרויט את בלייק גריפין, בעסקת חליפין שבה קיבלה את טוביאס האריס, אייברי בראדלי ובובאן מריאנוביץ' - וסידרה לעצמה תקרת שכר הרבה יותר פנויה שנים קדימה.

 

חשבון הטוויטר הפארודי Not Sportscenter כבר מיהר לצייץ ש"לזרוק את בלייק גריפין כדי לפנות מקום ללברון, שקול לפרידה מהחברה שלך כדי שיהיה לך סיכוי עם ג'ניפר לורנס". זה מאוד מצחיק, ומדויק בערך ב-88 אחוז. לקליפרס כן יש כמה נכסים שיכולים להפוך אותם לאטרקטיביים עבור לברון ג'יימס - עיר גדולה, כולל פוטנציאל ליריבות גדולה, מסורת לוזרית ששואפת לגואל אמיתי (קבוצה עם אפס אליפויות וגמרים ואינספור סיפורי זוועה), ובעלים מליין שגם ישפוך כמה כסף שצריך, גם לא מפחד לנקוט בצעדים אמיצים, וגם מתחבק אחרי ניצחונות ומשתולל בפסקי זמן כמו אוהד בן 8 שהגיע למשחק ראשון בחייו.

 

מה אתה רוקד? הרגע ויתרת על השחקן הכי טוב שלך

 

2. פירוק והרכבה

 

להיות יעד אטרקטיבי עבור לברון בן ה-25.5, כפי שהיתה עיר המסיבות מיאמי עם חבריו למחזור, זה דבר אחר מלהיות יעד אטרקטיבי עבור לברון בן ה-29.5, כפי שהיתה עיר הולדתו קליבלנד עם סופרסטאר בהתהוות וסגל שבשל לנצח עכשיו. באותה מידה, כדי להיות יעד אטרקטיבי עבור לברון בן ה-33.5, גילו בקיץ הקרוב, זו צריכה להיות קבוצה שתשלב הזדמנויות עתידיות (עסקיות, תקשורתיות, השתלבות בהנהלת קבוצה) ואה, כן, גם סגל שאפשר לנצח איתו במשחקי כדורסל.

 

כמו אנתוני דייויס, גם AD של הפיסטונס הוא שומר טבעת מצוין. כמו קאזנס, גם גריפין הוא גארד בגוף של מפלצת

 

לקליפרס לא תהיה בעיה עם החלק הראשון. עם השני, קצת יותר: בבחירה להעביר את גריפין, מקרה נדיר בו הקליפרס פגעו כמו שצריך בבחירה גבוהה בדראפט, הם נפרדו, יש שיאמרו, מהשחקן הגדול בתולדותיהם. רנדי סמית' מדורג ראשון ברוב הקטגוריות הסטטיסטיות, אבל שיקום מי שזוכר מי זה רנדי סמית'. שחקנים גדולים לא באים לקליפרס מפני שהם רוצים. הם נבחרים על ידיהם בדראפט, מועברים אליהם בטרייד ולפעמים, כמו במקרה של כריס פול, מועברים אליהם בטרייד רק לאחר שהקומישנר פסל העברה שלהם לקבוצה אחרת באותו עיר.

 

מבין החמישה בתמונה למטה, שהרכיבו חמישייה טובה מאוד בעונה שעברה, פול כבר לא גר כאן יותר, כנ"ל ג'ייג'יי רדיק ולוק רישאר מ'בה א מוטה - ועכשיו גם גריפין לא. לקליפרס יש עדיין שני שחקנים בין 50 הטובים בליגה: גארד בן 31 בעונת פריצה, לו וויליאמס, שמנצל ואקום בקו האחורי כדי להפציץ כאילו אין מחר, וסנטר אוטוטו בן 30, דיאנדרה ג'ורדן, שעדיין אי אפשר להשאיר על המגרש במאני טיים בגלל אחוזי העונשין שלו, ושרק 1.4% מהסלים בקריירה שלו נקלעו מטווח של יותר מ-3 מטרים. את שניהם, על פי הדיווחים, הקליפרס רוצים להעביר בטרייד. על שניהם הם צריכים למצוא חבילות מספיק אטרקטיביות כדי לבנות סגל שיהיה מספיק מפתה עבור לברון. אבל בלי לחץ, היי - יש לכם שבוע וטיפל'ה לעשות את זה, הטרייד דדליין מגיע בשבוע הבא.

 

מ'בה א מוטה, כריס פול, ג'ייג'יי רדיק, בלייק גריפין ודיאנדרה ג'ורדן בימי הקליפרס

מ'בה א מוטה, כריס פול, ג'ייג'יי רדיק, בלייק גריפין ודיאנדרה ג'ורדן בימי הקליפרס (גטי אימג'ס/אימג'בנק )

 

 

3. סטן ודוק

 

בעונה שעברה היו בליגה שלושה מאמנים בלבד שהחזיקו גם בתפקיד הניהולי הבכיר - דוק ריברס מהקליפרס, סטן ואן גאנדי מדטרויט וטום ת'יבודו ממינסוטה. ריברס נושל מסמכויותיו המקצועיות (לאחר שנים של ניהול רע, וויתור על שחקנים טובים שלא קיבלו הזדמנות אמיתית או לא זכו להכוונה המתאימה), ועכשיו סטן - אולי תחת לחץ של חודש גרוע וחשש לכסאו - קיבל החלטה משמעותית גם טקטית וגם אסטרטגית.

 

טקטית, הוא הופך את הפיסטונס המתבוססים בבינוניות למועמדים רציניים לפלייאוף, ולקבוצה שמעטים ירצו לפגוש בסיבוב הראשון. אסטרטגית, הוא לוקח על עצמו חוזה של 171 מיליון דולר ל-5 עונות, שיחד עם החוזה החדש לדראמונד, סותם את תקרת השכר לכוכבים נוספים מבחינה מעשית עד 2022. מצד שני, אם כבר לסתום תקרת שכר, לעשות זאת עם שניים משחקני הפנים הטובים בליגה זו לא ברירה כל כך נוראית.

 

(ואולי כלום לא משתנה?)

 

4. אנתוני ובוגי II

 

אחרי הפציעה של דמרקוס קאזנס, ייתכן שלפיסטונס יש כרגע את הקו הקדמי הכי מעניין בליגה. גם דראמונד וגם גריפין התחילו את הקריירה כמכונת דאנקים, אבל המשחק של שניהם התפתח והתבגר: דראמונד הפך הקיץ לאשף המסירות והניווט מאיזור קו העונשין (וגם שיפר מאוד את אחוזי העונשין), תהליך שגריפין עבר כמה שנים קודם לכן, ובלייק גם סיגל לעצמו יכולות קליעה מבחוץ, הובלת כדור ומסירה, לעתים עד כדי קבלת החלטות של רכז ממש (בעיקר כשכריס פול היה פצוע, בימיהם המשותפים ביחד).

 

כמו אנתוני דייויס שנבחר בדראפט חצי שעה לפניו, גם AD של הפיסטונס הוא שומר טבעת מצוין. כמו קאזנס, שהחל איתו את הקריירה ב-NBA בסתיו 2010, גם גריפין הוא גארד בגוף של מפלצת. דראמונד מעולם לא שיחק עם מישהו שיכול ללכת במקומו מכות מתחת לסל. גריפין מעולם לא שיחק עם סנטר שיכול להיות יעיל גם מחוץ לצבע. השניים האלה יכולים ליצור שילובים נהדרים יחד.

 

יכול להיות שהתחושה שלברון מתכוון לעזוב את המזרח, כבר מתחילה לחלחל. אחרי עקירה לאיזור השני, כמו אחרי פרישת ג'ורדן השנייה, המזרח יהיה פתוח לגמרי

 

אבל זה לא יקרה אם החברים שלהם יטיחו שלשות בטבעת. לאחר העזיבה של אייברי בראדלי, ובהינתן רכז אחד פצוע (רג'י ג'קסון) ואחד שאפשר להשאיר חופשי מחוץ לקשת ולקחת את הכלבלב לטיול (איש סמית'), הפיסטונס יהיו חייבים להעמיד איום קבוע מהקלעים רג'י בולוק (קליפר לשעבר), לוק קנארד ואנתוני טוליבר, שעומדים כולם על מעל ל-40 אחוז מעבר לקשת, וגם מסטנלי ג'ונסון שמתחיל להתעורר לאחרונה. ג'קסון אמנם פיתח כימיית פיק'נ'רול לא רעה עם דראמונד, אבל גריפין הוא כנראה מקבל ההחלטות הכי טוב שיש מעכשיו לפיסטונס.

 

5. סיכון וסיכוי

 

יש המון סיכון בהחלטה להשקיע לטווח ארוך בגריפין. הוא מחמיץ בממוצע כשליש עונה, ב-4 העונות האחרונות (כולל הנוכחית). המשחק שלו כן עבר התאמה כך שגם ירידה באתלטיות לא תפגע בו, אבל החוזה בכל זאת מסתיים כשהוא בן 33. מצד שני, גם דטרויט היא לא שוק אטרקטיבי לגמרי, והדרך היחידה לעשות אותו לכזה, היא להביא אליו שני סופרסטארים - כך שמהבחינה הזו, ואן גאנדי עשה את הדבר הנכון.

 

ואולי מעניינת יותר, ההחלטה של הפיסטונס להשקיע חמש שנים קדימה בצמד כוכבים שכזה. יכול להיות שהתחושה שלברון ג'יימס מתכוון לעזוב את המזרח, כבר מתחילה לחלחל. אחרי עקירה של לברון לאיזור השני, כמו בימים שאחרי פרישת ג'ורדן השנייה, המזרח יהיה פתוח לגמרי. יהיו שם בוסטון וטורונטו, וושינגטון ומילווקי, מיאמי ופילדלפיה, וכולן ירגישו שעכשיו יש להן סיכוי אמיתי להגיע לגמר. היא עוד לא שם כרגע, אבל דטרויט, לפחות מבחינת שאיפות, מכוונת לשם, לחבורה הזו, לרגע בו לברון ייקח את כישוריו מערבה - ויוריד את טביעות אצבעותיו הנצחיות לפחות מכתר אחד.