BETA

11.12.2017

01:06

עודכן:

יום המורה: כך בני נוער לימדו אותי שתעודת הבגרות אינה מוערכת

מה כבר אפשר ללמוד מהצעירים שבקושי השתחררו מהצבא ופתחו עסק עצמאי? שעדיף להתחיל את הקריירה בגיל 13, גם על חשבון מבחני הבגרות • טור אישי

בדצמבר 2010 התאספה לה חבורה של בני נוער בדשא של פארק הירקון. את הקבוצה הזו כינסו שני נערים בני 17, אלכס נסטר ואלון אלבכרי (כיום בני 24), שרצו להקים אתר אינטרנט חדש שיהיה מיועד לבני נוער וצעירים.

 

גילאי המשתתפים בכינוס נע בין 15-20, כאשר אני הייתי הנציגה המבוגרת ביותר. את הדרך לשם עשיתי אחרי שחיפשתי בגוגל תוצאות לצמד המילים "דרושים כתבים", ובפורום נידח מצאתי מודעת גיוס של השניים לאתר החדש.

 

>> כתבות נוספות בנושא:

מאבק המורים נמשך: מחר יושבתו התיכונים בראשל"צ ובצפון

ההורים: "תומכים במאבק המורים"

נמשכים העיצומים בתיכונים: לא יתקיימו מבחנים בכל הארץ

 

מעולם לא זכור לי שפגשתי בני נוער כל כך נלהבים ומלאי אמביציה לפרויקט ראשוני והתחלתי, שתוצאותיו בשטח אינן ברורות או מוכחות. השניים ייחצנו, ערכו, כתבו וגם בנו אתר חדש ולא מוכר לגמרי לבדם.

 

בתמונה מתחת: אלכס, אלון וצוות אתר "פרוגי" בשנת 2016 >>

 

השבוע ראיתי שאלבכרי פרסם בעמוד הפייסבוק שלו את התמונה של המערכת החדשה של אתר "פרוגי" במשרדים הגדולים בראשון לציון. כלל אין לי ספק שזה מה שהוא ואלכס ראו בחזונם לפני 8 שנים. ב-2013 כשפגשתי את השניים בעזריאלי, אלכס סיפר לי שהוא ניסה להתקבל לעבודה בתקשורת אך נדחה.

 

אף אחד לא הסכים לתת לי צ'אנס. אמרתי שאם לא מקבלים אותי, אז אקים משהו משלי

 

"שלחתי להם מיילים והצעתי את עצמי ואף אחד מהם לא קיבל אותי. לרוב התעלמו ממני ופעם אחת החזירו לי תשובה בסגנון 'ילד, אתה לא מבין כלום'", אמר. אבל נסטר לא באמת היה זקוק לאישור בשביל לדעת מה הוא שווה.

 

"אף אחד לא הסכים לתת לי צ'אנס. החלטתי שאין לי כוח לכאב ראש של למבחני קבלה באף מקום ש'מחשיב את עצמו', ואמרתי שאם לא מקבלים אותי אז אני אקים משהו משלי שיהיה בשליטתי", הוא אמר לי אז כשנפגשנו.

 

המקרה של אלכס ואלון מזכיר לא מעט את הדרך של שיר פינטו, היחצ"ן בן ה-23, שניסה להתקבל לעבודות בכל מיני משרדים - אך אף אחד לא חזר אליו עד היום הזה. גם הוא לא באמת היה זקוק למשרד מפורסם או מוביל בשביל לדעת שהוא יפתח אחד כזה בעצמו.

כיתה ריקה
 

תלמידים מבית ספר יוקרתי טוענים כי המורה למוסיקה הטריד אותם מינית(חדשות עשר)

 

אני חייבת להודות שזה די מרגיז להבין שתעודת הבגרות שלי לא באמת שווה משהו בעולם האמיתי. היום אפשר להשיג תואר ראשון גם אם לא ניגשת לכל מבחני הבגרות, באמצעות מכללות עם תנאי קבלה נמוכים, או בהשלמה של מכינות השייכות לאוניברסיטאות. הצלחה אינה נמדדת כיום אך ורק במושגי האקדמיה.

 

אם המורים משביתים את הלימודים, אולי זה דווקא לטובתם של התלמידים, לנצל את הזמן הזה לקידום העתיד שלהם - בעבודות או פעילויות חברתיות מחוץ לבית. זה נכון שלא כולם יודעים בגיל 16 מה הם יהיו כשהם יגדלו, אבל המקרה של פינטו, נסטר ואלבכרי מוכיח לנו שאולי לזה צריך לחנך.

 

שיעורי היסטוריה ומתמטיקה הם חשובים, אבל לא אפקטיביים בחיים שאחרי בית הספר. מאכזב ומרגיז, שחלק נרחב מהלימודים מתרכז בשינון חומרים שאינם רלוונטים לחיי היום יום.

 

אין לי ספק שהיו לי מורות ומורים מדהימים, עם אחת מהן אף שמרתי על קשר עד עצם היום הזה. ועדיין, אני יודעת שהמערכת הזו חייבת להשתנות בשביל שהמפגש עם המציאות לא יהיה כל כך מערער כמו שאני חוויתי אותו, אלא מחבר ומעצים.

 

אז מה למדתי בסוף מהצעירים? שהספרים והמחברות פחות חשובים מכישורים חברתיים. ושהמורים, עד כמה שהם יהיו מדהימים, גם הם צריכים לעבור את השינוי במערכת. כמו כן, הבנתי שצבירת החוויות שאתה רוכש בגיל ההתבגרות תלווה אותך למשך כל חייך. ולכן, עדיף שהיא תתרחש במפגשים חברתיים ולא בחרישה אינסופית לבחינה שלמחרת כבר תשכח.