BETA

09.12.2017

15:28

עודכן:

הכרה בירושלים, נטישה בסוריה: כדאי לחכות עם ריקודי ההורה

אין שום קו שמחבר בין מעשיו של הנשיא טראמפ בזירה הבינלאומית, כיוון שאין לו שום מדיניות חוץ - מלבד ציוצי הטוויטר. התקיפה בסוריה שהספקנו לשכוח לא גובתה באסטרטגיה תואמת בהמשך, וגם הנאום האחרון צפוי להסתיים בלי הרבה משמעויות בשטח • דעה

 

בווידאו: "נאום ירושלים" של טראמפ

 

 

הכרזת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על ירושלים בירת ישראל כמעט הביאה לשחזור הלילה ההוא אחרי ההצבעה באו"ם, כשההמונים יצאו לרחובות. דגל ארצות הברית לצד זה הכחול לבן שלנו הוקרן על חומות העיר ירושלים, וביטויים כמו "כורש המודרני" ו"נס גלוי" הפכו למטבע לשון שחוק. חייזר שהיה נוחת כאן בליל הנאום, היה בטוח שמשהו ממשי קרה בשטח.

 

לא שהיינו צריכים את ההכרה הזו, אבל ברור שמדובר באירוע חיובי ואפילו גדול. עם זאת, כדאי מאוד לצנן את ההתלהבות, משתי סיבות עיקריות. האחת, העברת השגרירות בפועל לא תהיה ככל הנראה בימי טראמפ, ולא מן הנמנע שהנשיא הבא לא ייצא מגדרו כדי לעשות זאת. ואילו השניה, החשובה יותר - הנשיא לא מחלק מתנות חינם. הדיל האולטימטיבי, במסגרתו נידרש לוויתורים טריטוריאליים, בדרכו אלינו.

 

>> נאום ירושלים של טראמפ - כתבות נוספות:

מלבד הכרה: טראמפ החזיר את חלוקת העיר לשולחן המו"מ

טראמפ במסיבת חנוכה: "חושב על האהבה שקיימת כעת בישראל"

הכרזת י-ם: הרחוב הערבי זועם - "להכריז על מרד אזרחי גדול"

 

אם זה לא מספיק, כדאי לזכור דבר נוסף, מהותי הרבה יותר. לטראמפ אין מדיניות חוץ סדורה. למעשה אין לו מדיניות חוץ בכלל, וזו בדיוק הטרגדיה. לא ביחס לישראל, לא ביחס למזרח התיכון, ולא ביחס לעולם כולו. אם הנשיא לא היה מוקף ביועצים שקולים מעט יותר ממנו, הרי שהדרך לכפתור האדום הייתה עלולה להיות קצרה משאנחנו חושבים.

 

 

דגלי ישראל וארה
 

דגלי ישראל וארה"ב על חומות ירושלים. הצהרה ללא מעשים(רויטרס)

 

 

למעשה, המצע שעליו דהר טראמפ כל הדרך מעולם הנדל"ן והבידור לבית הלבן היה בדלני טהור, שקבע כי "אמריקה בראש". למרות הקונוטציות לפיהן "ימין" מכוון למדיניות לוחמנית מול הטרור העולמי - ההיפך הוא הנכון. הימין הקשה שעטף ועוטף את טראמפ, אנשים כמו סטיב בנון, דווקא דוגל במדיניות מוצהרת של אי התערבות.

 

אם נבחן את מדיניות החוץ של טראמפ לאורך השנה וקצת שהוא בבית הלבן, נתקשה להצביע על מגמה ברורה. לעומת זאת, פעילות לפי גחמות נראה בבירור. נדמה שאין דבר שמסמל יותר את הטענה הזו כמו ציוצי הטוויטר של הנשיא. בכל בוקר, מחשבונו הפרטי, הוא סוגר חשבון עם "התקשורת המזויפת", וגם מנהל מלחמה קרה, עם קוריאה הצפונית, עם איראן, ובעצם עם מי לא?

 

ההתנהלות של טראמפ במזרח התיכון היא ההוכחה הברורה לתזה הזו. באפריל האחרון תקף טראמפ באמצעות טילי שיוט בסיס צבאי בסוריה, בתגובה לתקיפה הכימית בחאן שייחון. על פי לא מעט דיווחים, הנשיא עשה זאת "כיוון שלבתו איוונקה נשבר הלב מתמונות הילדים". חסר מדיניות קוהרנטית כבר אמרנו?

 

ואם כבר סוריה, הסכם הפסקת האש שחתם עם רוסיה היא בדיוק אותה מדיניות בדלנית מדוברת. טראמפ שואף להסיג את כוחותיו מהאזור כמה שיותר מהר, גם במחיר של התבססות איראנית בסוריה. הכרזה על ירושלים בירת ישראל ובמקביל הפקרתה בסוריה? לא דיל הגון במיוחד. לפני הכתרתו של טראמפ משיח, שווה להמתין לבאות.