BETA

26.03.2008

18:44

עודכן:

שנאה צרפתית-בריטית

פרסום תמונת העירום של הגברת הראשונה של צרפת בבריטניה כמעט הביאה לתקרית דיפלומטית בין המדינות. השנאה בין שני העמים לא התחילה היום. חדשות נענע 10 סוקרת מאות שנים של איבה תרבותית, דתית ובטחונית

הנשיא והמלכה - סיפור אהבה (42 שניות)

"סערה בצרפת" זעקו הכותרות בעמודי חדשות החוץ. צילום עירום של קרלה ברוני, הגברת הראשונה של צרפת הוצע למכירה בבריטניה, ערב ביקורה הרשמי עם בעלה, ניקולא סרקוזי, בממלכה הבריטית.

פרסום התמונה והצעתו למכירה עלול לעורר תקרית דיפלומטית בין שתי המדינות האהובות כל כך על התייר הישראלי. אבל מדובר כאן בסכסוך עמוק יותר וארוך, ארוך מאוד, שמקורו עוד בימי הביניים.

ד"ר נדין קופרטי-צור, ראש החוג לצרפתית באוניברסיטת תל אביב מסבירה: "בימי הביניים הבריטים פלשו לנורמנדי מה שיצר את שורשי היחסים הרעים בין המדינות. באותה התקופה למלך אנגליה היו יותר שטחים בצרפת מהשטחים בהם החזיק מלך צרפת עצמו.

"אחר כך הגיעה מלחמת מאה השנים, אז יחסי האיבה בין צרפת לבריטניה הגיעו לשיא והשתרשו כל כך עמוק בתרבות של שני העמים, עד שלא ניתן לשנות זאת", אומרת קופרטי-צור ומדגישה שיש כאן שנראה של אויבים.

הבריטי מסוגר, הצרפתי נהנתן

במאה ה-16 נוספו גם סיבות דתיות. המלך הנרי השמיני מבקש מהאפיפיור לתת לו גט והוא לא מקבל. כך הוא הכריז על עזיבת הכנסייה הקתולית ומכריז על עצמו כראש הכנסייה בבריטניה. הפערים בין הצרפתים הקתולים לבריטים הפוריטנים (שזרעו את הזרעים לכנסייה הפרוטסטנטית) גדולים.

"האנגלים, שעד היום הם פוריטנים יותר מהצרפתים, רוצים להראות שהם כל הזמן במצב של עבודה", אומר פרופ' דיויד כץ מהחוג להיסטוריה ודתות באירופה באוניברסיטת תל אביב. לדבריו, "עבור הפוריטנים הצלחה בעבודה נחשבת לכמות העבודה כדי להוכיח שהם ראויים לגן עדן. אצל הקתולים לא חשובה כמות העבודה, אלא כמה מצוות הם עשו. אז אמנם רוב הצרפתים והבריטים חילונים בימינו, אך הדבר הזה נכנס עמוק לתרבות שלהם".

כץ מפרט: "לא תראה אנגלי יושב ב-15:00 באמצע היום בבית קפה ושותה. לצרפתי לא אכפת, הוא רוצה להראות שהוא נהנה מהחיים. אנגלי, גם אם הוא עשיר, לא יראה כמה כסף יש לו ויצא מביתו הגדול בבגדים מרופטים. אצל הצרפתי זה בדיוק הפוך, גם כשאין לו כסף הוא יראה כאילו יש לו".

צוחקים על המלכה

את ההבדלים המהותיים הסטריאוטיפים אפשר לראות במנהיגי שתי המדינות: ג'יימס בראון, ראש הממשלה הבריטי, עובד מסביב לשעון ללא מנוחה, לא מרשה לעצמו אפילו לחייך. הנשיא הצרפתי סרקוזי בדיוק ההיפך ממנו במראה, בהתנהגות, ואם נחזור לתחילת הכתבה – גם בנשים. הוא מטייל בעולם ונהנה ממטעמי החיים כמו צרפתי טיפוסי.

ד"ר קופרטי-צור מציינת גם שהצרפתים אוהבים לצחוק על בית המלוכה, נושא רגיש מאוד אצל הבריטים. ב-1789, המהפכה הצרפתית, הצרפתים ערפו למלך האחרון שלהם את הראש. הם רואים את בית המלוכה כשריד מיושן של החברה האנגלית ויש להם אין ספור בדיחות בייחוד על המלכה אליזבת, וגינוני האצולה שלה, כמו למשל הקידה בפניה, לתת לה להגיד את המילה הראשונה בשיחה והאיסור לגעת בה.

קופרטי-צור אומרת גם שבשנים האחרונות הונהגה מדיניות ליברלית באנגליה תחת שלטונו של טוני בלייר, מה שהיווה מוקד משיכה לכלכלה הצעירה. צרפתים רבים עזבו את צרפת שנתפסה בעיניהם כמיושנת והעבירו את עסקיהם ללונדון התוססת. בריטניה לא מעמידה מכשולים בירוקרטים, ההקלות המוענקות במסים קרצו לא רק ללב לבייב והמרחק בין פריז ללונדון הוא נסיעה לא ארוכה ברכבת מהירה.

בסוף כולם יהיו אמריקאים

ויש גם את עניין השפה. עד המאה ה-18 צרפתית היתה השפה הדיפלומטית הרשמית. היא איבדה את מעמדה זה והוחלפה באנגלית, בעיקר בגלל האמריקאים, אך הבריטים זכו מן ההפקר.

לקח לצרפתים הרבה זמן להפנים את השינוי, אפילו באירועים כמו תחרות האירוויזיון, שבעבר שלטה בו השפה הצרפתית שהוחלפה באנגלית, קלוקלת יש לומר.

אז לצרפתים והבריטים יש הרבה סיבות לא לאהוב זה את זה, מטעמי ביטחון, דת, היסטוריה, תרבות וגם סטריאוטיפים, אבל פרופ' כץ מסכם ואומר: "עם כל ההבדלים התרבותיים שעוברים על כולם עכשיו, בסופו של דבר גם אלה וגם אלה יהיו אמריקאים".