BETA

14.01.2011

22:13

עודכן:

סבתא שנידונה למוות בראיון נדיר: "קשה לעכל את זה - הולכים להרוג אותי"

הדיון על עונש המוות בארה"ב מתחדש כל פעם כאשר מתבררים פרטים על טעויות בגזרי דין, על אנשים חפים מפשע שנכנסים לכלא. זו אחת הסוגיות העקרוניות בפוליטיקה האמריקנית. כדי לעסוק בסוגיה כל כך עקרונית, צריך לפעמים להאיר את האישי. גיל תמרי יצא לטקסס וראיין, בבית הכלא, את לינדה קארתי שממתינה לביצוע עונשה לאחר שהורשעה ברצח. העונש הוא מוות

(9:51 דקות)

גייטסוויל היא עיירה קטנה ושקטה בטקסס. אחרי שחולפים על פני החנויות, התיכון המקומי ומגרשי הפוטבול, מגיעים אל המקום השמור בו משקמת מדינת טקסס את הנשים שהיא מתכוונת להוציא להורג. באנו למקום הזה כדי לפגוש סבתא בת 53, אישה שחורה, אינטילגנטית ומפוכחת, שעושה הכל כדי שמישהו יבחן עוד פעם אחת את המקרה שלה ויציל את חייה.

 

לינדה קארתי נאשמה ברצח ג'ואנה רודריגז, אישה צעירה ואם לתינוק. מדינת טקסס טענה כי קארתי הייתה חלק מכנופיה שכללה עוד שלושה גברים וכי ביקשה לחטוף את בנה בן הארבעה ימים של רודריגז. עורך דין משותף לנאשמים פגש את קארתי לרבע שעה והגיע לפשרה מוזרה עם התביעה: כליאה בלבד לשלושת הגברים המעורבים, בתמורה לעדותם נגד קארתי. בסוף עדותם, קארתי נידונה למוות.

 

"מדובר פה על להרוג אותי ולסיים את חיי, על משהו שאני יודעת שלא עשיתי", היא מלינה בראיון מיוחד לחדשות 10. "לא היו שום ראיות משפטיות שקושרות אותי לאירוע, ואיש בכלל לא טרח לחקור ולבדוק את הסיפור. היו ראיות בעדי אך הן לא הוצגו בפני חבר המושבעים, וכתוצאה מכך אני כאן, באגף הנידונות למוות".

 

שני ערעורים של קארתי כבר נדחו על ידי בתי המשפט מסיבות טכניות, ושעון החול לקראת הזריקה הקטלנית הולך ואוזל. כבר כמעט עשר שנים שאגף "מאונטן וויו" של בית הכלא בגייטסוויל הוא ביתה. "זה גיהנום, מבחינתי זה כמו מחנה ריכוז", היא מספרת בעצב. "זרקו אותי לפה והפכו אותי למספר ותו לא. הצמידו לי סטיגמה של רוצחת מעל המצח שלי". לדבריה, לוח הזמנים במתחם הוא קבוע: "מעירים את כולן בשעה שלוש, מתבצעת ספירה מיוחדת, בשעה ארבע אוכלים ארוחת בוקר ואז אני חוזרת לחדר ומחכה לשעה שבה שיבצו אותי ליציאה לחצר, שנמשכת שעתיים".

 

קארתי גם מעדיפה לא ליצור קשר רגשי עם יתר האסירות. היא יודעת שזמנה בבית הכלא קצוב. היום היא משדרת דווקא רוגע מפתיע: "אני אופטימית ומלאת תקווה". אבל כשהיא מגיעה לדבר על מה שהותירה בחוץ, השלווה הזמנית שלה נסדקת. "אני מתגעגעת לאמא שלי, למשפחה שלי", היא אומרת בבכי המוסתר בחיוך. "אני לא יכולה לראות את ילדיה של בתי גדלים, לא מרשים להם לבקר אותי - כל זה נלקח ממני".

"הם מתגאים בכמות ההוצאות להורג שלהם"

קארתי משוכנעת שהמערכת שחרצה את דינה למות מונעת מהסיבות הלא נכונות. "יש כאן הרבה שסבלו מיחס לא צודק מצד מדינת טקסס. יש פה מערכת שכל עניינה הוא להרוג אנשים. הם מתגאים בכמות ההוצאות להורג שלהם. זו אשליה שהם מוכרים לציבור, באומרם כי הוציאו להורג את המפלצת הזו והזו", טוענת קארתי.

 

בשיחה עם דובר משרד המשפטים, אנו לומדים מעט על ההוצאות להורג בטקסס, מדינה שהיא בית חרושת להוצאות להורג. "בשנה החולפת הוצאו להורג 17 אנשים בטקסס", אומר הדובר ג'ייסון קלארק. לדבריו, בטקסס אסירים מוצאים להורג באמצעות זריקה קטלנית, שמהווה "קוקטייל" של שלוש תרופות. "האסירים מקבלים תחילה מנה שגורמת להם לאבד הכרה. המנה הבאה היא חומר מרפה שרירים והמנה השלישית מפסיקה את פעולת הלב", הוא מפרט. מחאה רבה הובעה כנגד הליך זה.

 

אפילו קארתי הייתה עדה ליום בו חברה טובה מאוד שלה הוצאה להורג. "זה היה מפחיד, כי ראינו איך לקחו אותה. היא לא חזרה, ושמענו בחדשות שהיא הוצאה להורג. זה היה רגע קשה לעיכול", היא נזכרת. "ההבנה שבכל רגע נתון, כל אחת מאיתנו עשויה להיות מוצאת להורג, היא קשה".

 

במאמץ לשמור על שפיותה, מתמקדת קארתי בשינוי שהיא רוצה להביא, אם רק תזוכה - מלחמה בשיטה המורה להוציא להורג אנשים מבלי שניתנה להם ההזדמנות המלאה להוכיח את חפותם. "אין בי מרירות כלפי מדינת טקסס, אבל אני רוצה שהיא תשנה את אופן התנהלותה בכל הנוגע לגזר דין מוות", היא מבהירה. ואכן, שנת 2011 הנכנסת מוצאת את קארתי, אסירה מספר 999406, נלחמת על האמונה כי לעורכי הדין החדשים שלה יש עוד אס לשלוף בערעור הבא ועל האמונה שתזכה לראות גם את שנת 2012.