BETA

03.11.2010

22:54

חשיפה: הפרוטוקולים של מבצע אנטבה

מעל לשלושה עשורים מאז מבצע חילוץ חטופי מטוס "אייר פראנס" באנטבה נחשפים הפרוטוקולים העוסקים בקבלת ההחלטה לצאת למבצע • המסמכים המפורטים מתארים את ההודעה על חטיפת המטוס, הדיונים והוויכוחים בממשלה על אפשרויות הפעולה והדיווח על התוצאות המשמחות לצד נפילתו של סא"ל יוני נתניהו • החומרים הנדירים חושפים דקה אחר דקה איך באמת התקבלה אחת ההחלטות הנועזות ביותר בתולדות המדינה

(46:49 דקות)

>> לקריאת הפרוטוקולים המלאים

 

מבצע אנטבה נחשב לאחת הפעולות המבצעיות הנועזות בתולדות המדינה. מקובל לומר שהדבר הנועז ביותר במבצע היה ההחלטה לצאת לפעולה אך כעת נחשפים הפרטים מאחורי הקלעים. אלו הפרטים שדרכם ניתן להבין מה חלף במוחם של מקבלי ההחלטות בימים שחלפו מרגע החטיפה עד מבצע החילוץ.

 

34 שנים אחרי הפעולה ההרואית שבה הצילו לוחמים את 105 חטופי טיסה 139 של חברת "אייר פראנס" באנטבה, מתפרסמים לראשונה הפרוטוקולים של מהלך המבצע. הללו מתארים בפירוט כל רגע בפרשה - החל מההודעה על חטיפת המטוס, דרך הדיונים והוויכוחים בממשלה על אפשרויות הפעולה ועד השלמתו והדיווח על התוצאות המשמחות לצד נפילתו של מפקד סיירת מטכ"ל, סגן אלוף יוני נתניהו.

 

מן הפרוטוקולים עולה התמונה המורכבת של קבלת ההחלטה על היציאה למבצע. מוצגת ההתלבטות האמיתית האם לשלוח את לוחמי צה"ל ולהסתכן במותם ובמות החטופים או לנהל משא ומתן עם המחבלים ובכך לפגוע בתדמיתה ובמעמדה של ישראל בעולם. השרים שקלו במשך כמה ימים האם להיכנס למשא ומתן ובחנו דרכים יצירתיות לשחרור החטופים. בישיבת הממשלה הראשונה שהתקיימה ודנה בנושא ב-30.06.1976, שלושה ימים לאחר החטיפה, היה שר החוץ, יגאל אלון, נחוש בדעתו להטיל את האחריות בנושא בידי ממשלת צרפת. "אם נצא בהודעה האומרת שממשלת ישראל החליטה שלא להיכנע לדרישות המחבלים אז האחריות לכל מה שיתרחש נופלת על ישראל. אם ניענה לדרישת המחבלים, יאמרו 'אם ישראל קיבלה אפשרות של כניעה, מה יגידו אזובי הקיר?'", הוא אמר.

 

בישיבת הקבינט מה-03.07.1976 העלה שר הביטחון דאז, שמעון פרס, את הדילמה הקשה מכל: "השאלה הקורעת לב, היא האם לסכן חיי אזרחים בלתי חמושים, חפים מפשע ולהציל את עתיד המדינה או לא?". באותה הישיבה התקבלה ההחלטה לצאת למבצע והוא אושר פה אחד.

 

יומיים לפני המבצע שמע ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, על התוכנית הצבאית המעשית שבסופו של דבר בוצעה בהצלחה. עד אז רבין, פרס והרמטכ"ל, מוטה גור, קבעו כי כל מבצע שייצא לפועל ייכשל כישלון חרוץ. רבין החליט שלא לעדכן את שרי הממשלה ונותן מונולוג פסימי. הוא הסביר להם את גודל הוויתורים שהם ייאלצו לעשות. "בגין הודיע כי הם תומכים ויתמכו. הם לא רואים בזה בעיה של קואליציה ואופוזיציה. הוא הציע לממשלה לא להסתבך בהסתייגויות הללו, שלא מתחייבים לגבי המספר של האסירים והשמות, כדי לא לעמוד אחר כך בעוד התבזות של התקפלות. אני מודה כי קיבלתי את ההצעה שלו. צריך לדעת, מרגע שעשו הפרדה, הבעיה הפכה להיות בעייתה של ישראל". רבין הדגיש כי איש לא יעמוד לצד ישראל. "ההכרעות תהיינה שלנו. אין לו אל מי לפנות אלא אל עצמנו", הוא ציין.

 

פרס: "אם ניכנע נזמין עוד ועוד לחצים"

המסמכים כוללים גם גילויים חדשים על עוצמת המחלוקת בין יצחק רבין לשמעון פרס. בישיבת המטבחון שהתקיימה ב-01.07.1976 ב-07:00 בבוקר אמר פרס: "צריך להיות ברור שמשא ומתן וכניעה ישראלית פותחים חזית רחבה של טרור בעתיד". רבין שאל אותו מי אומר את הדברים הללו ופרס השיב לו: "אני אומר". שר הביטחון המשיך והוסיף: "עד עתה האמריקנים לא נכנעו כי ישראלים היו קנה מידה בעולם. אם אנו ניכנע, לא תהיה מדינה אחת בעולם שתעמוד בזה. נזמין עוד ועוד לחצים". בתמלילים נראה כי רבין התנגד לכל מה שפרס הציע ואמר.

 

עניין נוסף שעולה מהפרוטוקולים ומדגיש את ההבדל בין ישראל בשנות ה-2,000 לזו שבשנות ה-70, הוא בקשת הממשלה מהתקשורת שלא לפרסם את שמות הנוסעים או לראיין את משפחות החטופים. כל זאת כדי שלא ליצור תדמית שיש לחץ בתוך ישראל לנהל משא ומתן. קודם לכן החלו משפחות החטופים להפעיל לחץ על הממשלה להיענות לתביעת המחבלים החוטפים לשחרר 53 מחבלים, 40 מהם בידי ישראל.

 

בישיבות נחשף גם השד העדתי - בחדר קבלת ההחלטות נכחו כמעט רק גברים וכמעט כולם היו ממוצא אשכנזי. במקרה החטיפה באנטבה החטופים היו ממוצא אשכנזי ואם לא, אז היו ממעמד גבוה. נראה כי ההנהגה שקלה בכובד ראש לשחרר מחבלים תמורת החטופים גם אם הדבר עמד בניגוד למדיניות הקיימת וזאת כדי לשמור על שלומם של בני הערובה. לעומת זאת, בפרשות קודמות בהם החטופים היו ממוצא מזרחי, הזדרזו לבצע פעולה צבאית מסוכנת שלעיתים גם נכשלה והביאה להרוגים רבים.

 

הצטרפו לעדכוני המקור בפייסבוק