BETA

09.03.2013

21:53

עודכן:

לרפא את החמלה: "החולים הפכו למספרים"

מסקר של משרד הבריאות עולה שכשליש מהחולים בבתי החולים לא מרוצים מהיחס שהם מקבלים מהצוות הרפואי. שלוש משפחות מספרות על החוויה הטראומתית שלהן, בהן אב שאיבד את בנו ויצא למאבק למען רופאים רגישים יותר.

בגיל 3 אובחן בראשו של ליעד גרנשפן גידול. הרופאים השאירו מעט מאוד תקווה, אבל הורים נלחמו לקבל כל טיפול שיעלה על הדעת ונלחמו במערכת שהייתה אמורה לסייע להם, אבל לעתים קרובות עשתה בדיוק ההפך.

 

היינו ריאליים. ידענו שהמלחמה תהיה קשה וכנראה שיש סיכוי שהסוף לא יהיה טוב", מספר גארי גרינשפן, אביו של ליעם. "אבל כן דאגנו שבמהלך כל החיים שיהיו לו, ולא חשוב כמה הוא יחיה, שלפחות הוא יחיה טוב, טוב יותר, ודאגנו לאיכות החיים שלו כל הזמן. ואם יש מקום אחד, שאני בהרגשה שלי, המערכת הרפואית נכשלה, זה לדאוג לאיכות חיים של ילד שיכול לחיות קצת יותר טוב מהמעט שהיה לו".

 

"ארור היום שהגעתי לשיבא", אומרת חוה שגב שבעלה, יורם שגב, חלה בגיל 68 אובחן כחולה בסרטן בלימפומה. בבית החולים שיבא הוא עבר ניתוח השתלת מוח עצם עצמית. "לא קיבלתי שם, לא אני ולא יורם, טיפת יחס. יום לפני שנפטר עלה לו הדופק בטירוף. חיפשתי רופא ולא מצאתי רופא זמין. הגעתי לדלפק, הייתה שם אישה שאמרה לי 'את מפריעה'. והלכתי. הוא שוכב שם במצב זיפת ולא מצאתי רופא. צלצלתי לרופאה שלו בשערי צדק והיא אמרה לי 'חוה, תנדנדי להם, אסור שיהיה לו דופק כזה'. ולא היה לי למי לנדנד".

 

"כשאתה מכניס בן משפחה לטיפול רפואי, אתה שם את מבטחך בצוות ואתה מקשיב למה שהם אומרים וניזון ממה שהם משדרים לך, והתחושה שיצאנו איתה היא שמצד אחד בני המשפחה חייבים להיות מיטת המטופל כל הזמן כי אם הם לא יהיו, לא ידאגו לו, ומצד שני, התחושה שהצוות הרפואי משדר הוא של 'אתם מפריעים לנו, תלכו מפה'", מתאר בנה, יואב שגב.

 

ואכן, הם לא מצביעים על כשלים או רשלנות רפואית, אלא על המערכת שמולה עמדו, מערכת ששכחה כיצד לטפל בבאים בשעריה ורואה בהם סרט נע של מספרים שנעלמים ובמקומם באים אחרים. משרד הבריאות מודע הייטב לבעיה, על פי בדיקה מקיפה שקיים לאחרונה מתברר שכמעט 30% מהחולים בבתי החולים לא מרוצים מהיחס שהם מקבלים מהצוות הרפואי.

 

מאז מותו של ליעם, מקדיש אביו את ימיו כדי לנסות ולהוביל לחינוך מחדש של אנשי הרפואה לגלות אמפתיה רבה יותר כלפי המטופלים. עם ספר שחיבר המגולל את חווייתיו שלו, הוא מנסה להגיע אל הרופאים והסטודנטים לרפואה. "החולים הפכו למספרים, החולים הפכו לסטטיסטיקה, לשורות בדוח רווח והפסד של קופות החולים, של בתי החולים", הוא מסביר.

 

תחילה, רק נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, פרופ' רבקה כרמי, בעצמה מתחום הרפואה, הסכימה לפגוש אותו. "אני רואה פה כשל אדיר של החינוך הרפואי בארץ", אומרת כרמי. "אנחנו לא נראים טוב. אני כואבת כאב גדול את האלימות כלפי רופאים. זה דבר בלתי נסבל. לא יתכן בשום מקום, בוודאי לא בישראל, אבל להגיד לך שאני לא יכולה מדי פעם להזדההות עם התוקפן? זה מה שהורג אותי".

 

בקרב הרופאים, עיקר הטענה היא שמקור הבעיה היא במחסור בכוח האדם, אולם גם במשרד הבריאות מודעים שיש פה בעיה. "זה לא סוד שאנחנו נמצאים בלחצים נוראיים. מספר המטפלים מול הביקוש הולך וגדל", מציין ד"ר חזי לוי, מנהל בית החולים ברזילי. "בנוסף, החולה הפך להיות חולה אחר שיודע יותר,שקורא באינטרנט. אנחנו אותוריטה מקצועית, אבל החולה הוא אותוריטה על גופו". לעומתו, מנכ"ל משרד הבריאות, רוני גמזו, מבהיר: "אם אנחנו בהנהלת המערכת נשים את זה כיעד ויסבירו לרופאים מהקטן עד הגדול - זו חובה שלכם לטפל בזה. ואל תגידו: 'יש לי את האיכות הקלינית הטובה ביותר'. אין לך איכות שירותית - אין לך איכות קלינית".

 

מבית החולים שיבא נמסר בתגובה כי "פרופ' רפי ולדן, מהנהלת המרכז הרפואי שיבא, נפגש לשיחה שארכה כשעתיים עם נציגי משפחת שגב. הוא מסר להם את כל המידע הרלבנטי על האשפוז. במקביל, היחידה לבטיחות החולה וניהול סיכונים בבית החולים לא מצאה דופי בהתנהגות הצוות הרפואי במחלקה. מדובר בתלונה הנובעת מתסכול גדול על חוסר יכולת רפואית להציל את החולה וצורך למצוא אשם".