BETA

"התפצלות": האם הוויכוח בין השמאל לימין קורע את החברה הישראלית?

נראה שכל ויכוח ציבורי, פוליטי או חברתי מחלק את החברה הישראלית לשני מחנות שונים שלא מסכימים כמעט על דבר זה עם זה. מחנה אחד מתריע מפני גל לאומנות, השני טוען כי מדובר בטענות מופרכות של אליטה שמאבדת את אחיזתה • הפרק הראשון בסדרת הכתבות של מואב ורדי, הבודק את הידרדרות השיח הציבורי והפוליטי בישראל

נראה שבחודשים האחרונים נחצו גבולות במאבק בין שני המחנות הפוליטיים בישראל, וזה נהפך למקוטב ואלים עוד יותר מאיך שהיה עד כה. בשמאל טוענים כי חוק העמותות, חוק ההדחה של חבר כנסת ופרשת החייל היורה בחברון הם רק חלק מניצנים של פשיזם. מנגד, בימין טוענים כי מדובר בניסיון הקבוע של השמאל לסתום את הפלה לשלטון שמיישם את תפיסת עולמו הלגיטימית.

 

חודשיים לאחר ניסיון ההדחה מגל"צ של מגיש הרדיו רזי ברקאי לטובת אראל סג"ל, נפגשו השניים לשיחה משותפת בה ניסו לענות על השאלה האם כל מי שמוגדר "איש שמאל" בישראל נחשב מיד לבוגד וללא פטריוט.

 

 

 

"סוג של בכיינות". סג"ל וברקאי(חדשות 10)

 

"בפרשת ההורים השכולים הרגשתי חד משמעית שמנסים לסמן אותי כלא מספיק לאומי ופטריוט", אמר ברקאי, "כשנכנסים לרשתות ניתן לראות איך ציירו אותי שם, כנראה שהכל כשר כדי להפוך את התקשורת ליותר לאומית או פטריוטית בעיניהם, למרות שאני לא חושב שאנחנו פחות לאומיים או פטריוטיים מאראל סג"ל, ההגדרות הן שלהם".

 

"אני חושב שזה קצת סוג של בכיינות, הרי התקשורת לא שאלה את עצמה איזו אלימות מפעילה הממשלה כלפי המוחים נגד ההחלטה של ההתנקות", תוקף סג"ל, "אף אחד לא עסק בזה שילדות בנות 13 ישבו במעצר, אני לא קונה את הבכי הזה, אין פה שום ניצני פשיזם ושום פשיזם".

 

הרב אריק אשרמן, פעיל שמאל ותיק, שעד לאחרונה עמד בראש ארגון רבנים לזכויות אדם, נמצא כעת בתהליך הקמה של ארגון חדש, "חקל - ברית להגנה על זכויות אדם". הארגון כנראה הולך להיכנס תחת קריטריון חוק העמותות החדש, שאין זה מקובל בעיניו שזכויות החשודים בדומא הופרו בדיוק כמו שזכויותיהם של הפלסטינים מופרות.

 

 

 

"העם בחר בנו כדי ליישם אג'נדת ימין". שרת המשפטים איילת שקד(חדשות 10)

 

"אני חושבת שחוק השקיפות הוא חוק מאוד מאוד מאוזן", אומרת שרת המשפטים איילת שקד, "העם בחר בנו כדי ליישם אג'נדת ימין, אנחנו לא צריכים כל הזמן להתנצל על זה. אני חושבת שאם באמת הייתה איזושהי בעיה אז הציבור היה יוצא לרחובות, אבל הוא לא יוצא לרחובות".

 

"אם אחד מילדיי או נכדיי יירד מהארץ, זה יהיה הכישלון הכי גדול בחיים שלי", מסכם סג"ל, "גם אם מחר יפנו את כל יהודה ושומרון, אני נשאר פה, אין ליהודים ארץ אחרת, בעיניי זו פריווילגיה וזו בכיינות וזלזול בדורות הקודמים".