BETA

חום יולי-אוגוסט: 10 שנים אחרי מלחמת לבנון השנייה, חזרה אל העורף שהפך לחזית

סדרת כתבות מיוחדת של עיתונאי חדשות 10 במלאות עשור למלחמת לבנון השנייה. הפרק הראשון מלווה את האזרחים בעורף, שלראשונה בתולדות מלחמות ישראל הפך לחזית. היום, 10 שנים אחרי, כבר ברור שלשאלת אורך הרוח של העורף תהיה השפעה מכרעת על האופן שבו תסתיים המלחמה. "העורף היה מופקר במלחמה. הלקח מהמלחמה שלי הוא שכל אזרח ידאג לעצמו", אומר מפקד מחוז צפון במשטרה לשעבר

כמעט 4,000 טילים ורקטות נורו לעבר ישראל בקיץ 2006 ב-34 ימים של מלחמת לבנון השנייה. ממוצע של יותר ממאה טילים ביום. זה מה שהוביל קרוב ל-300 אלף תושבים לעזוב את הצפון ולצאת דרומה.

 

44 מתוך 155 הרוגי המלחמה היו אזרחים. אזרחים שלא יכלו לרדת דרומה ומצאו את מותם בבית או קרוב אליו. בתי החולים לא היו מוגנים, המקלטים לא היו מוכנים, ראשי הרשויות לא הצליחו לתת מענה לתושבים.

 

עשר שנים אחרי משרדי הממשלה מוכנים לתסריטים, הרשויות מתורגלות, הוקמה כיפת ברזל אך עדיין לא בטוח שנהיה ערוכים גם למלחמה הבאה. מה שבטוח שזו המלחמה הראשונה בה העורף הפך לחזית.

 

ההרוגה הראשונה במלחמה הייתה בבניין בנהריה. "זו פעם ראשונה שלמדנו את המסה של הטיל ואת העובדה שהטילים עצמם מסוכנים לא פחות מהפיצוץ", מסביר ניצב בדימוס דן רונן, מפקד מחוז צפון לשעבר במשטרה. "זו המלחמה הראשונה בה הכול התבלבל בין חזית לעורף. לא לקחו את האחריות והמשמעות מה יקרה בעורף במלחמה מול החיזבאללה. העורף היה מופקר", הוא מדגיש.

 

>> לכתבות נוספות בסדרה "חום יולי-אוגוסט"

פרק 2: נפתלי בנט חוזר לקרבות של מלחמת לבנון ה-2

פרק 3: כתב חדשות 10 חוזר אל הרגע שלא ישכח משדה הלחימה

פרק 4: כיצד תראה מלחמת לבנון השלישית?

 

 

 

"העורף היה מופקר". ניצב בדימוס דן רונן(משטרת ישראל)

 

דוגמא להפקרת העורף ניתן למצוא בסיפורה של רדמילה זלינסקי, אלמנתו של אנדרי זלינסקי שנהרג מפגיעת קטיושה בנהריה. השניים, עולים חדשים מאוקראינה, כלל לא היו מתורגלים בהוראות הירידה למקלטים. "לא הייתה לנו אפשרות לעזוב. לא היה אוטו. היינו עולים חדשים", היא מספרת. "כשהיינו במקלט הילדה התחילה לבכות שקר לה. בעלי אמר שהוא הולך להביא לה שמיכה. אמרתי לו 'אל תלך'. הוא אמר שילך רק לדקה ופתאום היה בום. כשיצאתי ראיתי את כל החלקים של הגוף שלו מפוזרים".

 

אבל מסתבר כי לא רק העולים החדשים לא היו מתורגלים בהוראות. לטענת איציק מרלי, קב"ט עיריית נהריה, "עד היום לא מתרגלים אנשים כאן לרדת למקלטים. גם אם היו מתרגלים, אין מספיק מקום במקלטים. כל הקודם זוכה", הוא מציין.

 

ראש עיריית חיפה יונה יהב גם הוא מודאג מהאפשרות שתפרוץ מלחמה נוספת בחזית הצפון. "כשנסראללה מודיע שמיכל האמוניה הוא פצצה אטומית אני מאמין לו וגם אני חושב ככה. אבל המועצה הלאומית לביטחון לא חושבת כך. אנחנו פשוט השתגענו", אומר יהב.


למרות שעשר שנים עברו מאז המלחמה, מיכל האמוניה עדיין ניצב בחיפה. "אלוהים ישמור אם הוא ייפגע, כמה נפגעים יהיו באזור. כששואלים אותי מה הלקח מלבנון השנייה, לא נעים לי להגיד, אבל זה שכל אזרחי ידאג לעצמו", מסכם ניצב בדימוס רונן.