BETA

13.05.2016

02:30

נושאים חמים

לתפארת מדינת ישראל: מכיסא הנהג בפיגוע בקו 40 ועד טקס הדלקת המשואות

לפני כשנה וחצי נאבק נהג האוטובוס הרצל ביטון במחבל שדקר אותו ונוסעים נוספים בקו 40, והצליח להבריח אותו ולמנוע פיגוע קטלני הרבה יותר. ביטון כבש בנאומו המרגש את הקהל, ואנחנו התלוונו אליו ביומו הגדול

12 משואות הודלקו אמש (רביעי) בטקס הדלקת המשואות לשנת תשע"ו, ומי שכנראה והפך למדליק המשואה הבולט ביותר בטקס היה הרצל ביטון, נהג האוטובוס בקו 40 שלפני כשנה וחצי נאבק במחבל שהחל לדקור את נוסעי האוטובוס בו נהג. את הדלקת המשואה הקדיש ביטון לכבוד עם ישראל.

 

כחודש עבר מאז הוכרזו שמותיהם של מדליקי המשואות, וכבר לאחר שגילה שהוא יהיה בין המאושרים להדליק משואה הביע ביטון את התרגשותו: "זה לא דבר מובן מאליו לקבל זכות כזו גדולה שמקבלים פעם אחת בחיים". את נאום הדלקת המשואה המרגש שלו הוא כתב שוב ושוב במשך השבועות, והוא רק קיווה שהנאום שלו ישמח את עם ישראל: "נרים את הקהל, ניתן כוח לכל עם ישראל".

 

 

 

"לתפארת מדינת ישראל". הרצל ביטון מדליק משואה(חדשות 10)

 

השבוע האחרון היה שבוע מרגש וקשה כאחד עבור ביטון, שבוע בו הגיע לראשונה אל האוטובוס שבו כמעט וסיים את חייו מאז יום הפיגוע. ביטון, נרגש מאוד, מספר כיצד המחבל החל לדקור אותו וכיצד הוא ראה את הדם יוצא מגופו "כמו ברז, שפריצים של דם". כזכור, ביטון נאבק במחבל, אך לפני שעשה זאת הוא טלטל את האוטובוס מצד לצד כדי לנסות לגרום לו להפסיק לדקור את נוסעי האוטובוס, אך הוא המשיך בשלו: " כולם הלכו אחורה, הוא המשיך לדקור, היה טבח באוטובוס. היה נחשול של דם, כמו בית מטבחיים".

 

ברגע שביטון עצר בפתאומיות את האוטובוס, דבר שהעיף את המחבל אל עברת שמשת האוטובוס, הוא פתח את דלתות האוטובוס הארוך ובכך נתן הזדמנות לנוסעים לברוח. "המברג עף לו מיד ימין ונשאר לו רק הסכין ביד שמאל. הוא שכב על הרצפה וצעק 'אללה אכבר' באמוק", מספר ביטון, שנראה שהוא מריץ שוב בראשו את אותם רגעים קשים, "נתתי לו נגיחה לפנים, בעטתי לו בפנים, קפצתי עליו מהאוטובוס ואז הוא התחיל לברוח".

 

 

חזר לאוטובוס שבו כמעט וסיים את חייו. הרצל ביטון
 

חזר לאוטובוס שבו כמעט וסיים את חייו. הרצל ביטון(חדשות 10)

 

ההגעה של ביטון אל האוטובוס מציפה בו לא רק את הזיכרונות הקשים אלא גם את הגעגוע לשגרה, לחיים שהיו לו לפני הפציעה הקשה, זו הפיזית וזו הנפשית, געגוע להגה ולמסלול הקבוע שלו, הגה שהוא עדיין לא מסוגל לחזור אליו. מאז הפיגוע, ביטון לא קרא לעצמו כוכב או גיבור והוא גם אינו רואה את עצמו ככזה עד עכשיו. בינתיים הוא מתאושש ויודע שגם אם זה ייקח עוד קצת זמן הוא יחזור להגה: "אני אחזור לאיתני, אחזור להגה, בעזרת השם. אני נותן לזמן לעשות את שלו".