BETA

05.05.2016

01:41

נושאים חמים

הנוקם האחרון: "אז, כולם רצחו - אז גם אני. זו הייתה תגובה, פשוט תגובה"

בנערותו עלה חיים מילר מאוסטריה ועד מהרה גויס לפלמ"ח, שם התגלגל ליחידה מיוחדת שהפכה לימים יחידת הנקם היהודית שפעלה במחתרת נגד פושעים נאצים. בתוך צריף בלב יער ניהלו את משפטיהם שהסתיימו בהוצאות להורג. "היום לא הייתי עושה את זה, אבל אני לא מצטער"

"אני רוצה להראות לכם משהו", אומר מילר, פותח מגירה ומוציא אוגדן. מתוכו הוא שולף שלל סמלים נאציים שאסף לאחר תבוסת הגרמנים באירופה. העובד הוותיק של מחלקת ההרכבה חגג בסוף השבוע שעבר 95 אביבים ועד היום הוא נושא על חגורתו שני סמלים - של הפלמ"ח ושל השומר הצעיר. "זה אני, וזה אני כל החיים", הוא אומר. אבל מאחורי הסמלים מסתתר סיפורו כאחרון שנותר מאנשי "פלוגת הנקם" שהוציאה להורג פושעים נאצים בסופה של המלחמה.

 

מילר היה בן 17 כשנפרד מהוריו והגיע לארץ בעליית הנוער עם הגרעין האוסטרי של השומר הצעיר. הנער השרירי מווינה גויס כמעט מיד לפלמ"ח. אלה היו ימי החרדה של היישוב מכיבוש נאצי של ארץ ישראל. "יום אחד הופיע איש ואמר לי: 'שמע, בפלמ"ח מקימים מחלקה מיוחדת'", הוא משחזר. "'איזו מחלקה?' 'רק של אנשים שיודעים גרמנית ושהם צריכים במקרה והגנרל רומל מהגרמנים יגיע ארצה, יוכלו לעשות משהו נגדו. אבל זה סוד לגמרי'".

 

מילר וחבריו דוברי השפה הגרמנית התאמנו ליום פקודה שבו יישלחו לעורף האויב כדי להיטמע בו ולחבל בתוכניותיו. במשך חודשים ארוכים הם חיו בזהות כפולה. תחת השם שבו נולד, אלפרד מילר, חיים תרגל ביער שליד משמר העמק את הסיוט ממנו נמלט. כששעיטת הגרמנים בצפון אפריקה נבלמה במצרים, אנשי היחידה צורפו לבריגדה היהודית באירופה. הם הגיעו לאיטליה ב-8 במאי 1945, יום הניצחון על הנאצים - ושוב נשארו מחוסרי עבודה. אבל כשהדרכים נתמלאו בפליטים ובניצולי המחנות, הפלמ"חניקים היו מהראשונים שנחשפו לממדי הזוועה.

 

 

צמרת ההגנה לא ידעה על הארגון. הבריגדה היהודית
 

צמרת ההגנה לא ידעה על הארגון. הבריגדה היהודית(חדשות 10)

 

"באו כל מיני אנשים, יהודים, והתחילו לספר. ואז, ארגון ההגנה החליט שצריך לעשות משהו", הוא מתאר. "ואז הקימו משהו שנקרא 'נקם'. התקשרנו עם פרטיזנים יוגוסלביים שהכירו היטב את אוסטריה ואת אנשי הצבא שהיו שם. נתנו לנו שמות, כתובות. הורדנו את המגן דוד, עברנו לאוסטריה, שמנו סרט בריטי. באנו בערבים לאנשים כאלה ואמרנו: 'אתה מוזמן לשימוע במשטרה הבריטית'. הוא בא איתנו, זרקנו אותו לתוך הג'יפ, חזרנו לאיטליה, נכנסו ליער, שם היה צריפון - זה היה בית המשפט. אחרי חצי שעה, אמרנו לו 'אתה חייב לשלם על זה'. איך ישלם? נתנו לו את חפירה, חפר בור, אמרו לו להיכנס, נכנס - ירייה אחת והוא נשאר בפנים. אנחנו רק כיסינו. את זה עשינו אי אילו פעמים".

 

משפטי השדה נמשכו כמה חודשים והפסיקו רק כשהבריטים הבחינו שאיבדו שליטה על התפרצויות הזעם האלימות של הלוחמים היהודים. "היה גרעין קשה של 15-10 ועוד אוהדים של רעיון הנקם, אבל זו הייתה קבוצה חשאית. בתוך הבריגדה היא הייתה חשאית. צמרת ההגנה ידעה והתנגדה. למיטב חשבונותיי, הבריגדה הוציאה כ-150 עד 200 גרמנים, אוסטרים ומשתפי פעולה אחרים. כמה מאות מימשו את השאיפה הלוהטת וממש ביצעו נקם", מספרת פרופ' דינה פורת, ראש מרכז קנטור באוניברסיטת ת"א.

 

 

חנוך ברטוב:
 

חנוך ברטוב: "החשש הוא תמיד שהקורבן יזדהה עם הערכים של מקריבו"(חדשות 10)

 

חנוך ברטוב, חתן פרס ישראל לספרות ולוחם הבריגדה בזמנו, פרסם את הרומן האוטוביוגרפי "פצעי בגרות" 20 שנה אחרי המלחמה, אחרי שעמד בעצמו בהתמודדות עם תאוות הנקם. "השתכנו בבית של משפחה גרמנית נאצית", הוא מתאר, "הופיעו חיילים, תפסו אם ובתה ורצו לאנוס אותן. בזה הם רצו לנקום את נקמת העם היהודי. זה קומם אותי ועוד חבר שהייתי איתו ומנעננו את זה. במעשה זה, הוא קבע את חייו במסגרת הגורל היהודי - לא להיפך לנאצי. גם במצב הזה לא לתת לנאציזם להיכנס לתוכך".

 

לדברי ברטוב, אנשי יחידת הנקם "היו אנשים נועזים, אמיצים, חזקים שקיבלו עליהם משימה, מה שבקולנוע קוראים לו 'משימה בלתי אפשרית'". עם זאת, הוא מציין, "החשש הוא תמיד שהקורבן יזדהה עם הערכים של מקריבו ואם מצבו ישתנה, הוא ינהג כמותו. אני הייתי בטוח שזה לא יקרה. כשכתבתי את הספר כבר לא הייתי בטוח, כי עם המדינה החלו גם מעשים לא ראויים שלא חשבתי שיכולים לקראות במדינה יהודית".

 

לדבריו של מילר, הוא היה עד לעשרה מקרים של משפט ביערות איטליה. "אחד אני זוכר ששחררו אותו כי הסיפורים לא התאימו. אז הוא ברח מהיער. היתר נשארו ביער. היינו כמה חבר'ה, כל אחד עשה משהו. ברצון רב עשיתי את זה. אז, כולם רצחו - אז גם אני. זו הייתה תגובה, פשוט תגובה. אני לא מצטער. היום לא הייתי עושה את זה, אבל אז - בטח. לא מצטער על שום דבר. אל עשיתי שום דבר נגד הדעות שלי. הסכמתי עם הכל".