BETA

העומס המסוכן בבתי החולים בישראל: "מציאות שהפכה לשגרה"

מי שנקלע בשנים האחרונות שלא בטובתו לחדרי המיון בבתי החולים ברחבי הארץ או למחלקות האשפוז, לא יכול היה שלא להבחין בעומס החולים המשפיל והמסוכן. חולים מותשים שיושבים חסרי כוחות על הרצפה, חולים שאיבדו כל שמץ של פרטיות וצוות רפואי טרוט עיניים שלא אחת מתקשה לקבל החלטות מדויקות בשל עומס החולים. הפרק הראשון בסדרת הכתבות בעקבות היקף התפוסה שמגיע בבתי חולים מסוימים לעד 300% מהתפוסה המקובלת

כבר שנים מדווחים על העומסים הבלתי אפשריים בבתי החולים הציבוריים בישראל. כולנו נתקלים בהם בכל פעם שאנחנו מגיעים כחולים או כמלווים, אבל מי שעובדים בבתי החולים חווים את העומס הזה יום, יום. שעה, שעה.

 

"במשך הלילה תראו אנשים שיושבים כאן עם גיליונות בד ומחכים שרופא יראה אותם", מספר ד"ר אמנון רופא, מנכ"ל המרכז הרפואי 'בני ציון', "בדרך כלל הרופא או הרופאה שעוברים כאן מרימים לו חולצה ואומרים לו לחכות עוד קצת. יש אנשים שמחכים פה ימים".

 

לכל פרקי הסדרה:
>> כמות החולים בביה"ח גדלה - מספר המיטות לא משתנה: "אתה נמצא במלחמה בכל יום"
>> העומס החריג בבתי החולים לא פוסח גם על המחלקות לטיפול נמרץ ולשיקום
>> החוסר העצום במיטות שיקומיות מוביל להמתנה של חודשים לטיפול שיקומי

>> נבחנת האפשרות להגשת תביעה ייצוגית נגד המדינה בשל המצב במערכת הבריאות

 

העומס בחדרי המיון מגיע ממספר מקורות במקביל. אחד מהם הינו עליה מתמדת במספר החולים, כשאין למעשה שינוי בשיעור המיטות או הצוות הרפואי ביחס למספר החולים. תוך חמש שנים עלה מספר הפונים למיון מ-400 אלף איש ל-3 מיליון בני אדם בשנה. יותר חולים נלחמים על אותה מיטת אשפוז. כדי להפחית מהעומס הזה, צריך לפנות חולים מהמיון למחלקות ומהר אלא שגם שם אין מקום. התוצאה - עשרות חולים שנתקעים שעות ארוכות במיון, ממתינים למיטה במחלקה.

 

"המחלקות לרפואה דחופה הפכו להיות מחלקות שמטפלות באירוע רב נפגעים כרוני", אומר ד"ר עזיז דראושה, מנהל המיון בבית החולים רמב"ם. אירוע רב נפגעים הוא מצב חירום, וכשהוא מתרחש, כל הרופאים והצוותים הבכירים מוזעקים כדי לטפל בחולים. אבל כשהצוותים במיון נאלצים להתמודד עם המצב הזה 365 ימים בשנה לא פלא שכולם מתוסכלים מהמצב - גם הצוותים הרפואיים וגם החולים.

 

 

 

"אף אחד לא מתייחס". חדר המיון בביה"ח איכילוב(חדשות 10)

 

על פי הנתונים, לא פחות מ-20% מהחולים במחלקות הפנימיות חוזרים בתוך חודש אל חדר המיון ועוברים בדיוק את אותו התהליך. זה לא מפתיע כשמגלים כי הם מאושפזים במחלקה ארבעה ימים בלבד, מחצית מהזמן שחולה דומה במצב דומה יאושפז במחלקה בקנדה או גרמניה.

 

"אנחנו ממתינים פה שעות בלי סוף ואף אחד לא מוכן להתייחס או להקשיב", אומרת אוולין כץ, שהגיעה עם בתה למיון, "אנחנו מחכים בחוץ כי למשפה לא נותנים להיות בפנים. גם אין איפה לשבת ולחולים אין לא מיטה ואפילו לא כיסא".


"חייבים לעשות משהו עם הדבר הזה" מסכם ד"ר אמנון רופא, "זאת המציאות פה כבר הרבה מאוד שנים, יותר מידי שנים".