BETA

קוסמוס: כולם מדברים על צמיחה, אבל השכר במערב קופא

הכלכלה העולמית צומחת, הסכומים הולכים וגדלים, אבל המשכורות בארצות הברית - ובכל המערב - דורכות במקום כבר שנים, לעתים אפילו עשורים. מה גורם לכך, איך הנושא צפוי להשפיע על מערכת הבחירות בארצות הברית, ומה המסים יכולים לעשות לפערי ההכנסות?

הבחירות באמריקה משתוללות במלוא הכוח ונושא חדש-ישן עולה על השולחן - משכורות.

 

השכר האמריקני הוא נושא כאוב מאוד. אמריקנים צוחקים ובוכים על השכר שלהם. זה באמת לא מצחיק. מאז שנות ה-80, כנראה לפני כן, השכר האמריקני הריאלי לא צמח. תביטו בגרף המדהים שמראה כיצד הפריון בעבודה עלה, ועלה, אבל השכר נשאר אותו דבר. אמריקנים מייצרים יותר, אבל מרוויחים עשרות שנים אותו הדבר.

 

התופעה האמריקנית נכונה, בצורה כזו או אחרת, לכל המערב. המשכורות קפאו. ולא רק במערב. למה? זו שאלה ענקית. אולי בגלל הגלובליזציה שהעבירה פסי ייצור לאסיה והפכה את העובדים לפחות חשובים. אולי בגלל שאיגודי העובדים נחלשו עד כדי כך שהם מתקשים לדרוש תוספות שכר, או כי העושר כה ממוקד באחוזון העליון ואיננו מחלחל. יש השתתפות פוחתת בשוק העבודה ואבטלה, יתכן שזה קשור לזינוק הטכנולוגי שהופך עובדים לפחות חיוניים ולכן אפשר לשלם להם פחות. ויש עוד סיבה: מסים.

 

 

ברני סנדרס. הבכי בעצרת שלו שודר שוב ושוב
 

ברני סנדרס. הבכי בעצרת שלו שודר שוב ושוב(גטיאימג'בנק/GettyImages)

 

כאשר רונלד רייגן החל להוריד מסים לשכבות העשירות של אמריקה, זה גרר תופעה נוספת: לתאגידים גדולים ובעליהם היה פחות תמריץ להשקיע את פדיונותיהם בעסק, כי על רווחיהם היה פחות מס. במילים אחרות, במקום לתת העלאה לעובד, הם שמו את הכסף בכיס. וכך גדל הפער בין עשירים לעניים.

 

בואו ותראו מה קרה למנהלים האמריקנים: פעם הם היו מרוויחים פי 20 מהעובדים שלהם. היום פי מאות. להם, השכר עלה.

 

יותר מדי זמן לא דיברו על משכורות, רק על צמיחה. עכשיו מתברר לעולם שהתלוש של האמריקנים, ושלנו, הוא לא האויב. בלי התלוש הזה, ובלי העלאה, אין צריכה, אין חיסכון, הפערים גדלים והכלכלה חולה, חולה מאוד.