BETA

עשור של קיפאון: האחראי האמיתי לעוני הגדל

הנתונים על שיעור העוני הגדל שהוצגו בדוח הביטוח הלאומי הסוברו בעליית מחירים וקיצוץ בקצבאות הילדים. אבל האמת היא שהמצוקה נמצאת בכיס של כמעט כל אחד מאיתנו: הברוטו לא גדל כבר למעלה מעשור והדשדוש מול יוקר המחייה מושך את כולם אחורה. כמעט את כולם

גם כשהם חוזרים הביתה מיום העבודה במשרד, גלי ומוטי דאדיסון לא באמת מתפנים מדאגות ומטרדות. היא פקידה ותיקה בסוכנות ביטוח, הוא מתכנת בחברת הייטק. ביחד הם מרוויחים בסביבות 15 אלף שקלים לחודש. כל זה לפני שהזכרנו משכנתה, אוכל, חשבונות למיניהם ותשלום לגן פרטי - שבו לומדת ליאן, בת שנתיים. "ביחד זה יוצא לנו יותר מהשכר שלה, כרגע", אומר מוטי כשהוא מצביע לעבר רעייתו.

 

במאבק ההישרדות הזה, גלי ומוטי סובלים מעליות המחירים המוכרות, אבל לא פחות חשוב: מהמשכורת הקפואה, שבקושי מתעדכנת כבר שנים. כמעט לא חשוב הוותק, שעות העבודה או רמת ההישגים: לבנק ייכנס תמיד סכום דומה, שלא ממש גדל בהתאם להוצאות. "אני, לפני מקום עבודתי הנוכחי עבדתי במקום עבודה ארבע שנים שבו לא העלו לי את המשכורת בשקל", מתארת גלי.

 

 

אתמול כשהוצג דוח העוני של הביטוח הלאומי מיהרו לתלות את שיעור העוני הגדל בישראל במוצרים שהתייקרו ובקיצוץ בקצבאות הילדים. אולם מבט עמוק יותר מלמד שבייסוד המצוקה נמצאות דווקא המשכורות שלנו. הברוטו לא גדל כבר למעלה מעשור מול המוצרים המתייקרים. הדשדוש בשכר מול יוקר המחייה גורם לכולם אחורה. כמעט לכולם.

 

 

 

(חדשות 10)

 

גלי ומוטי אמנם רחוקים ממה שנקרא "קו העוני", אבל במגמה אין הבדלים גדולים: גם הם קונים ביוקר - למשל את הדירה, האוכל במקרר או ביטוח הבריאות; גם הם לא מצליחים להתמודד עם הוצאות כבדות על הגנים והמשכנתא, גם הם נתקעו עם שכר שיכול לקנות פחות ופחות. בלי שתקרת הזכוכית הזו תתנפץ - במיוחד במגזר הפרטי - דור שלם של עובדים ימשיך, כנראה, ללכת אחורה.

 

העלייה הטיפוסית במשכורת שלכם עומדת בשנה על שיעור עלוב של 0.8%. כלומר, בכל שנה עולה המשכורת ב-8 שקלים על כל 1,000 בתלוש החודשי. זאת, לפני שנקזז מתוכם את ההכבדות ביוקר המחיה. באופן רשמי, עובד בארץ הביא בספטמבר הביתה 9,611 שקלים. אלא שהממוצע הזה מוטה באופן קיצוני למעלה, בגלל משכורות הבכירים במשק, שמצדם מקבלים מיליונים.

 

אם במקום להתבלבל מהשכר הממוצע נבחן מהו הסכום החציוני, זה שבדיוק מחצית העובדים בישראל לא מצליחים להשיג לעצמם, נגיע לנתון מבהיל של 6,600 שקלים בחודש. במילים אחרות: כל אדם שני שתראו ברחוב מרוויח פחות מהסכום הזה, וגם הסיכוי לעלות בשכר באופן דרמטי כמעט לא קיים.

 

 

 

(חדשות 10)

 

 

 

(חדשות 10)

 

בזמן שכל מוצר התייקר המשכורת רק הלכה אחורה. לפני 12 שנה, השכר החציוניעמד על 5,100 שקלים. מאז הוא לכאורה גדל משמעותית ל-6,700 שקלים בשנה שעברה. קצב שנתי של כ-2.6%. אבל בצירוף עם זינוק המחרים על המדף, עולה מנתוני בנק ישראל שהשכר האמיתי המשוקלל  דווקא ירד בין 2001 ל-2013 ב-0.2% - קיפאון מוחלט בתלוש.

 

בעוד ההסתדרות דואגת להתעדכנות הברוטו במגזר הציבורי שבו עובדים 35% מהשכירים, הרי שבמגזר הפרטי השחיקה היא חדה אפילו יותר. שתי סיבות לכך: ראשית, הערך שמייצרת שעת עבודה של ישראלי (הפריון) נמוך ב-30% מהממוצע ב-OECD, אבל גם שיעור נמוך של התאגדויות עובדים במשק הישראלי בהשוואה לעולם שמשפיע על כוחם של העובדים למיקוח מול מעסיקים.

 

"אין ספק שהקיפאון בשכר זה דבר שמגדיל את התסכול של השכירים מעבודתם. הם רואים שהם משקיעים זמן בעבודה ולא מצליחים לתגמל את עצמם בצורה נאותה. כתוצאה מכך זה אחד הגורמים למחאה החברתית שעדיין לא נמצא לה פתרון", מסביר פרופ' אייל קמחי מהחוג לכלכלה באוניברסיטת תל אביב. "השאלה היא למה העוני כל כך גבוה. זה לא בגלל קצבאות הילדים הנמוכות, אלא כי שוק העבודה לא מתגמל מספיק את בעלי ההכנסות הנמוכות. שם צריך להתחיל לטפל בבעיה".

 

את המקפיא שלתוכו דחפו את משכורות מעמד הביניים, לא בדיוק מכירים ממרומי מגדלי המשרדים של תל אביב: בכירי החברות שנסחרות בבורסה - למשל מנהלי הבנקים - רק הגדילו בשנים האחרונות את התלושים שחילקו לעצמם, עד שהתנפחו בממוצע ל-1.7 מיליון שקל בשנה. אלה בדיוק אותם מעסיקים, שלא מעדכנים כבר כעשור את התגמול לאנשי ה-6,600, המסה הגדולה של העובדים בישראל.