BETA

מדינת תל אביב: כשעיר אחת מנותקת - לטוב ולרע - משאר המדינה

רוב האנשים שעוברים ברחובותיה בכלל לא מתגוררים בה, רוב תקציבי התרבות מגיעים אליה ולא לפריפריה, ואם תרצו להיות משהו או מישהו בישראל, כדאי לכם לעבור דרכה. מהו סוד כוחה של תל אביב? • פרק ראשון בסדרת הכתבות של אלמוג בוקר

בווידאו: מדינת תל אביב, פרק 1

בגיל 29, יואב פלד השאיר מאחור את כלבתו ג׳ודי, עלה על כביש החוף והחל את המסלול שהפך לחלק מקורות החיים של כמעט כל צעיר ישראלי - החלום התל אביבי.

 

"נראה כאילו אין לי כזה הרבה דברים", הוא אומר ואורז את חפציו, מתלבט איזו תמונה לקחת איתו. "הילד בן 30, עושה את המעבר לעיר הגדולה, תל אביב. וואו".

 

>> לכתבות נוספות בסדרה "מדינת תל אביב"

פרק 2: עיר ללא אלטרנטיבות?

פרק 3: עיר ללא ליברליזם?

פרק 4: עיר ללא מעמד ביניים?

 

בניגוד לרוב חבריי שגדלו איתי בבאר שבע ועברו אחרי הצבא לתל אביב, בחרתי לדלג על השלב הזה ומאז אני מרגיש החמצה ומנסה להבין מה הקסם של העיר הזאת. למה למרות מחירי הדיור הגבוהים, הצפיפות ברחובות והעומס בכבישים שמשבשים לך את כל סדר היום - כולם רוצים לגור במדינת ת"א. הפעם, לקחתי איתי גם מצלמה.

 

המקום שבו הכל קורה

 

העיר העברית הראשונה היתה מאז ומתמיד מונופול של התרבות הישראלית. המקום שבו הכל קורה. כל מי שרצה להיות מישהו, אז כמו היום, בא לתל אביב.

 

שלושה מתוך ארבעה אנשים שתראו ברחובות תל אביב בכל יום, לא גרים כאן. הם באים לעבוד, ללמוד באוניברסיטה, לקבל טיפול רפואי, לאכול, לצרוך תרבות, ולבלות. וכשאני נוסע בעיר, גם ברור למה: כל מוקדי הכוח של המדינה נמצאים כאן ולדבר הזה יש יותר השפעה מכפי שאפשר לחשוב.

 

 

ראש עיריית תל אביב רון חולדאי
 

ראש עיריית תל אביב רון חולדאי(חדשות 10)

 

50 אחוזים מתקציב התיאטראות בישראל מיועד לתיאטראות שנמצאים בתל אביב. כמעט כל תקציב האופרה מתנקז לעיר הגדולה, וכמעט 30 אחוזים מהתקציב שמדינת ישראל משקיעה בתזמורות, זורם למקום שכולם רוצים לבלות בו.

 

"אי אפשר להקים אופרה במצפה רמון", אומר ראש העירייה רון חולדאי, ועוצר לרגע של שתיקה רועמת. "אופרה בישראל יכולה להיות רק אחת. אני מבין את הקנאה - אבל כדי שיהיו להם חיי תרבות, צריך לייצר את אמצעי התחבורה שייקח אותם מהר ובטוח 45 דקות, כדי לחוות תרבות. אי אפשר לייצר תיאטרון בדימונה במובן האמיתי של התיאטרון, כי אין קהל".

 

מנגד, תוהה ד"ר מרב אהרון גוטמן, סוציולוגית אורבנית: "אם אנחנו באים ואומרים על עכו שזו עיר של תיאטרון, ופסטיבל מרכזי מתרחש בה מדי שנה וכו', אז למה שלא ניקח את 'הבימה' ונעביר אותה לעכו? נגיד לתושבי המרכז - רגע, תראו, שעה ברכבת, אתם רואים הצגה וחוזרים. למה שלא יעשו את הדרך הזו?".

 

אנחנו נוהגים לכנות את התל אביבים "מנותקים", אבל כשהסתובבנו ביום חמישי בערב במקומות הבילוי המלאים בעיר קשה היה שלא להבחין שהרוב הגדול בכלל לא מכאן - וכולם, גם אלה שחיים בה וגם אלה שלא, מגיעים אליה בדיוק מהסיבה הזאת. כולם רוצים להתנתק. "אני גר בעמק חפר", מספר אחד מהם, "מבחינתנו, השוס הגדול זו נתניה".

 

 

האופרה מאדאם בטרפליי. למה אי אפשר לראות אופרה רק במצפה רמון?
 

האופרה מאדאם בטרפליי. למה אי אפשר לראות אופרה רק במצפה רמון?(יוסי צבקר, יח"צ)

 

יוסי שריד, שהובא היום למנוחות, כתב בשירו "המנון תל אביב":

מתים עליה
כי היא נותנת לחיות
משוגעים עליה
כי היא נורמלית
אוהבים אותה כי היא לא שונאת
סגורים עליה
כי היא פתוחה
רק עיר חופשית ואנושית.

 

אתם יכולים לקרוא לה בועה, מנותקת או מדינה בתוך מדינה, אבל נראה שאת החופש הזה ואת הנורמליות הזאת של תל אביב כולנו צריכים - כדי לשרוד במדינה הלא נורמלית הזאת.