BETA

אחרי שעקף את מסלול המכשולים, האם אפשר לשנות את מתווה הגז על קו הסיום?

בפרק השני בסדרה, אנו משווים בין מבנה שוק הגז המוצע בישראל לבין זה הקיים בהולנד; בעוד בהולנד הצליחה הממשלה לבלום את המונופול על ידי פיקוח לאורך עשרות שנים ויצירת תחרות הדרגתית בתוך שוק הגז, בישראל משמר המתווה הקיים את המונופול ב-6 השנים הקרובות ויוצר לאחריו שוק גז לא שוויוני ולא תחרותי מספיק. האם ניתן לשנות כעת את המתווה המוצע?

כשמסיירים לאורך קילומטרים במפעלי האנרגיה בהולנד, קשה להאמין שהתעשייה שם רק נולדה בשנות השישים המוקדמות. עוד יותר קשה להאמין למהירות שבה נקדחו מאז קרוב ל-15 מאגרים, והכי קשה להאמין שאת כל זה הם השיגו בזכות - ולא למרות - ההתערבות האגרסיבית של המפקחים: החל משלב קביעת המחירים בשוק, דרך הסבסוד לקידוחים קטנים - ועד להקמת החברה הממשלתית שמנהלת את הגז הציבורי. במשרד הראשי שלה, אנחנו מתחילים את המסע הערב.

 

>> לכתבות נוספות בסדרה

פרק 1: כך ההולנדים הצליחו היכן שישראל נכשלה

פרק 3: האם הוויכוח על המתווה הוא בכלל פוליטי?
פרק 4: כך נאבקים החברות והפעילים על דעת הקהל

 

"השר דרש לייצר חברה שבה גם הממשלה תשתתף", אומר נציג חברת "גזטרה" ההולנדית, "אתה חייב לשתף פעולה עם הממשלה - 40% ממה שתעשה יהיה ממשלתי. אף אחד לא מאשים אותנו בקומוניזם - כולם מבינים שזה הגון".

 

כדי להבין את המתווה בהולנד, צריך לחזור לנקודת ההתחלה - שבאופן מפתיע, דומה להפליא לשוק הגז שלנו. את ה"לווייתן" המקומי, במירכאות, גילו שתי חברות - "של" ו"אקסון", בעיר הסטודנטים כרונינגן. לצד החגיגה ברחובות, לממשלה ברור היה שמדובר במונופול - ולכן קבעה מחיר, נמוך יותר מנפט, שרק תמורתו מותר למכור גז. ולמי? לא ישירות למפעלים או צרכנים כמו בארץ, הם הרי קטנים וחלשים מול הטייקונים, אלא לחברה ממשלתית בשם "גזטרה" - שרכשה אותו ואז שיווקה ללקוחות. מודל "הקונה הבודד", אם תרצו מונופול ציבורי מול הפרטי, הפך את חוויית האנרגיה בהולנד להוגנת עוד לפני שתבוא התחרות.

 

 

שדה הגז בכרונינגן, הולנד
 

שדה הגז בכרונינגן, הולנד(רויטרס)

 

בניגוד לישראל, שאת השותפות מבססת בעיקר על מיסוי הקידוחים, בהולנד החליט משרד האוצר להחזיק גם באופן ישיר 40 אחוזים מהמניות שיהיו שייכות באופן קבוע רק לציבור. מאז, המדינה משתתפת קודם כל בהוצאות היזמים על חיפושי הגז - ואחר כך נהנית לא רק ממיסים אלא מרווחי החברות עצמם, שזורמים לקופתה על תקן בעלים. התוצאה: כמעט 75 סנט מכל אירו, נשארים - כך או אחרת - בכיסי האזרחים.

 

ועל עוד דבר אחד התעקשה הממשלה: בניגוד לצינורות הגז בישראל, שאותם מימן המונופול עצמו, מערכת הולכת האנרגיה בהולנד נמצאת כולה בבעלות המדינה - כדי למנוע מחברה אחת לחסום את דרכה של האחרת, בנתיב התחרות.

 

אז אחרי שנפנפו בבת אחת 60 שנות ניסיון הולנדי, איך בכל זאת מתכוונים "דלק" והפרטנרים שלה סביב שולחן הממשלה, להתמודד עם מונופול הגז האימתני? עד היום שמעתם על "מתווה", מהיום אמרו: "תכנית הגיהוץ".

 

אז הנה "תורת החיים" מאת סופרי הסת"ם, נתניהו ותשובה: נכון להיום, שימו לב, "דלק" ו"נובל" מחזיקות במשותף כמעט את כל המניות בים - גם בבת הבכורה "תמר", גם באח המוצלח שלה "לוויתן", וגם בשני תינוקות קטנים בשם "כריש" ו"תנין". במצב הזה, כמו שהסברנו כאן אתמול, לא תצמח במשפחה שום תחרות.

 

לכן הממונה על ההגבלים, פרופ' דייויד גילה, דרש מ"דלק" למכור את חלקה ב"תמר" תוך 3 שנים - ומהשותפה מטקסס "נובל", לצמצם את האחזקות בקידוח ל-10 אחוזים בלבד. את המניות שיתפנו, 57 אחוזים, תוכל להחזיק חברה אחרת, לה יהיה עכשיו אינטרס להתחרות ב"לווייתן" שיישאר של תשובה. זוכרים את "תנין" ו"כריש" הקטנים? אותם גילה תכנן להעביר למפעיל חדש כבר בשנה הבאה - וכך, למעשה, ליצור 3 קבוצות שיתחרו בשוק הגז, עד 2018.

 

 

גילה. דרש מדלק למכור את חלקה ב
 

גילה. דרש מדלק למכור את חלקה ב"תמר" תוך 3 שנים(חדשות 10)

 

כן - "התנגדות" היא כנראה מילה קטנה כדי לתאר את תגובת החברות לצעדי גילה. אחרי הכל, מי ירצה למכור שדות גז שכבר מצא בים, רק כדי לייצר במו ידיו מתחרים שילחצו להורדת המחירים?

 

בשלב הזה, עמדו בפני הממשלה שני כיווני פעולה אסטרטגיים: גיבוי לממונה על ההגבלים במחיר של מאבק - גם משפטי - מול תשובה, או לחילופין הסכם פשרה עם אנשיו, שיעקוף את איש המקצוע - המומחה הממשלתי לתחרות - באמצעות דלת סתרים: סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, שבעזרתו יכולה הממשלה לפעול בניגוד לעמדת גילה - רק משיקולים מיוחדים של שמירה על ביטחון המדינה או יחסי החוץ שלה.

 

"אמרתי לדייויד: אתה גורם לנזק נורא"

 

שר האנרגיה שטייניץ חושש להיקלע לפלונטר של שנים ומחליט ללכת לעסקה - אבל קודם, כפי שישחזר כאן בפעם הראשונה, הוא מנסה לדבר אל לבו של הפקיד הסרבן. "אמרתי לו 'דייויד, אתה גורם לנזק נורא', והוא המליץ לעקוף אותו באמצעות סעיף 52".

 

כן - שמעתם נכון: שטייניץ מספר שגילה בכלל המליץ לו על המנגנון לעקיפה של סמכותו, במהלך שבתוך זמן קצר יגרום לו ללכת הביתה. נשמע הגיוני? כך או כך, זה המסלול שבו בחר ראש הממשלה כדי להתגבר על ההתנגדות, בדרך לגרסה הסופית של העסקה: תשובה ימכור את חלקו ב"תמר" רק בעוד 6 שנים, אחרי שכל הגז כבר ישווק מראש למשך כל חיי המאגר. "נובל אנרג'י" תיפרד רק מחלק קטן ממניותיה, ככה שהיא תישאר דומיננטית בשני קידוחים במקביל - "תמר" ו"לווייתן".

 

איך זה בדיוק יוביל להפחתת המחירים בשוק? שטייניץ בונה על "תנין" ו"כריש", שתי התגליות הקטנות שיימכרו במהירות לשחקן חדש - אבל גם לפתרון הזה, אין תעודת ביטוח.

 

 

שטייניץ. משחזר את השיחה עם גילה
 

שטייניץ. משחזר את השיחה עם גילה(חדשות 10)

 

הפיצול בין "תמר", "לווייתן" ו"כריש" מיקד בחודשים האחרונים את רוב תשומת הלב התקשורתית והפוליטית - עד שבקושי הבחנו איך המתווה משנה דרמטית המלצות ואיזונים של ועדות קודמות. עד היום, למשל, ל"דלק" אסור היה לייצא גז לחו"ל מתוך מאגר "תמר" עד שתפעיל בהצלחה גם את "לווייתן" - מחשש שמאגרי האנרגיה יתרוקנו.

 

מנגנון מתוחכם אחר קבע גבייה של מס גבוה מהמונופול, אם ייווצרו פערים לרעה בין המחירים בארץ ובחו"ל. במשרדי הממשלה דיברו גם על הצורך להניח עוד צינור מהקידוח אל החוף, כך שבמקרה של תקלה או חבלה, המשק ימשיך לקבל גז טבעי. כל מנגנוני ההגנה האלה מתרוקנים מתוכן במסגרת המתווה: השהיית הייצוא מבוטלת, שיטת המס בחו"ל שונתה לחלוטין ואפילו חובת הצינור השני ב"תמר" לא כלולה במתווה החדש.


מול העסקה הזו התקומם לא רק דייויד גילה, אלא גם אורית פרקש - ראש רשות החשמל, שהתריעה - על סמך עבודת מחקר שהכין עבורה מומחה איטלקי - כי המתווה ישית עלות עודפת של 7 מיליארד שקלים על הציבור. שטייניץ קרא - והשליך לפח. פרקש, בדרך הביתה.

מסע דילוגים

כן - ממש כמו בריצת 100 מטר משוכות, תשובה דילג בקלילות מעל רונית קן ברשות ההגבלים העסקיים; יחד עם שטייניץ עקף מגבלות על ייצוא שהטילה ועדת צמח; בהמשך סולק מהמסלול הממונה על ההגבלים, דוד גילה, ושר האנרגיה הדיח גם את אורית פרקש - ראש רשות החשמל. עכשיו נשאר רק לדלג מעל הסתייגויות של אבי ליכט ממשרד המשפטים ולקפץ מעל לדו"ח החמור של מבקר המדינה יוסף שפירא.

 

אריה דרעי התפנה ממשרד הכלכלה תמורת שדרוג לאחראי הפריפריה, ואת השר להגנת הסביבה אבי גבאי השביעו לא לומר מילה רעה על המתווה. כך, במרוץ השליחים העקום, כל המכשולים הוסרו - השאלה היא מה הפרס שכולנו נקבל על סוג כזה של ניצחון.

 

וכשבכנסת עסוקים במריבות על הנצחת המונופול בים של תשובה, הלווייתן ההולנדי מזמן כבר מתמודד בשוק תחרותי. ולא שבהולנד הכול דבש: קברניטי המאגר בכרונינגן העריכו בטעות עד שנות השבעים, שבתוך תקופה קצרה תתפתח בעולם אנרגיה גרעינית זולה - שתחליף את השימוש בגז לחלוטין. לכן הם שאבו אותו מתוך האדמה מהר-מהר, כמו שרוצה נתניהו, והמאגר החל להתרוקן בקצב מסחרר. אבל הממשלה זיהתה את השגיאה, והבינה שצריך בדחיפות עוד תגליות.

 

ולא - ההתערבות הממשלתית בפעילות המונופול בהולנד, לא גרמה לגז להישאר באדמה. להם יש היום תחרות חופשית, שדות אנרגיה בשפע ותשתית שמגיעה לכל בית במדינה. ולנו? לנו יש את המתווה של תשובה, נתניהו ושטייניץ.