BETA

21.05.2015

01:43

נושאים חמים

האם יש סיכוי להרגיש כאן ישראלים אם אתם לא יהודים?

האם כל ניסיון לשלב בין החברה הערבית והיהודית ולייצר דו קיום, ייתקל לעולם בחומות של חשדנות וניתוק? האם הציבור היהודי מוכן לקבל את הציבור הערבי כציבור של אזרחים לגיטימיים - או שרובנו עדיין מסתכלים עליהם דרך משקפי האיום הביטחוני הפוטנציאלי? ערבים/ישראלים – הפרק השלישי בסדרה

"הציבור הערבי הוא מיעוט גדול מאוד, אז ברור שהאינטרס הכללי הוא שהקבוצה הזו תהיה פעילה, אינטרקטיבית ומשפיעה - זה אינטרס של כלל האוכלוסייה", אומר יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה.

 

עודה אמר את הדברים לקבוצת האזרחים הערבים שהזמינה אותו לפגישה כדי לשטוח בפניו את הנושאים בהם היו רוצים שיטפל.

 

מבחינתם התמונה עגומה. לא משנה כמה הם מצליחים מקצועית ומוערכים אישית, הם תמיד יישארו מחוץ לחומות המחנה. לעיתים נדמה שאין סיכוי להרגיש כאן ישראלי אם אתה או את לא יהודים. איך אפשר להרגיש שייכות למדינה שההמנון שלה מדבר על נפש יהודי הומיה, והדגל שלה הוא מגן דוד בתוך טלית? אבל עבורם דווקא לא זו הבעיה.

 

> לכתבות נוספות בסדרה "ערבים ישראלים"
פרק 1: שני נראטיבים למדינה אחת?
פרק 2: אין על מה לבנות
פרק 4: האם הפוליטיקאים פועלים לדו-קיום?
טור, ג'וואד אבו אלהיג'א: אל תבטל אותי כדי לקבל אותי
טור, מנכ"ל גבעת חביבה: השינוי יכול להתחיל בגן הציבורי

 

>> לכתבות נוספות בסדרה ערבים/ישראלים:
פרק 1: האם יש סיכוי לדו קיום בין יהודים לערבים בישראל?
פרק 2: הערבים שהמדינה הורסת את בתיהם "בגלל אדמה חקלאית": הכל אידיאולוגי


פייסל נולד בכפר קרע שבוואדי ערה, אבל פעם קראו לו יגאל. במשך 15 שנים הוא גר בנתניה וניסה להיטמע בחברה היהודית בצורה מוחלטת. אך הניסיון שלו להיות יגאל קרס ומשבר הזהות החזיר אותו הביתה. מאז הוא מאמין גדול בדיו קיום. הוא הקים את "גשר על הואדי" - בית ספר דו לשוני יהודי ערבי בואדי ערה, שם גם לומדות בנותיו. השאלה היא אם גם כפייסל מכפר קרע הוא יכול להרגיש כמו יגאל.

 

סנאא חמוד, יועצת תקשורת מנצרת, הגישה בעבר את התכנית "חמסה וחמישה" בערוץ שתיים והופיעה כחברת פאנל בפופוליטיקה. אלו היו תחילת שנות ה-2,000, ובערוצים המסחריים הציעו לה תכנית משלה. היא נסעה ללמוד בארצות הברית, וכשחזרה כבר שמעה ממנהלי הערוצים קולות אחרים.

 

אבל יש מי שחושבים שלוסי אהריש מוכיחה אחרת. ביום העצמאות על הר הרצל, היא מראה שאולי אפשר גם להיות ערבי וגם להתקבל בשעריה של החברה הישראלית.