BETA

18.02.2015

01:40

נושאים חמים

ארץ לא מובטחת: אנשי "דור וחצי" לא רוצים שתקראו להם עולים

20 שנה חלפו מאז הגיעו לכאן העליות הגדולות מברית המועצות ומאתיופיה - עליות ששינו לגמרי את פניה ואופיה של ישראל. מי שנולדו כאן או שעלו לכאן כתינוקות הם הצעירים של היום, סטודנטים וזוגות צעירים שיוצאים נגד ההתייחסות אליהם כאל עולים חדשים, ומותחים ביקורת חריפה על החברה הישראלית, שמתקשה לקבל אותם כשווים. הפרק השלישי בסדרת הכתבות של מיה איידן, "ארץ לא מובטחת"

אדי עלה לארץ מברית המועצות לשעבר כשהיה בן שמונה, הוא ומשפחתו הגיעו ישירות לדימונה. הזיכרונות מציפים אותו ומחזירים אותו יותר מ-20 שנה לאחור, אבל היום הוא במקום אחר לגמרי.

 

"בשנות ה-90 פיזרו עולים בפריפריה, לא שאלו אותם. הרבה זמן הרגשתי בר מזל שהצלחתי לצאת מפה".

 

קטיה עלתה לארץ לפני 16 שנים. היא עלתה עם קבוצת עולים, נערים ונערות שהגיעו למרכז הקליטה שבכרמיאל. היא הייתה כאן פחות משנה, אבל התקופה הזאת מהדהדת בה עד היום. גם קטיה וגם אדי הם מה שנקרא "דור וחצי". הם עלו לארץ ילדים וצעירים, והיום, כעבור עשור וחצי, כשחווית ההגירה, העלייה והקליטה כבר צרובה בהם, הם מסתכלים לאחור בביקורת וברגשות מעורבים.

 

>> עוד בסדרה "ארץ לא מובטחת"
פרק 1: החיילים עדיין בודדים | טור: איך אפשר לעזור להם?
פרק 2: האתיופים תקועים במרכזי הקליטה | טור: זו לא רק הגזענות
פרק 4: הצרפתים באים, אבל מי מחכה להם?


"לא הרגשתי שמקבלים אותי.. הייתי צריכה להתאים לתבנית מסוימת, הזהות שלי היתה צריכה להיות מסוימת", אומרת קטיה. אדי מספר על הרצון של עולים להשתלב, ומתאר מחיקה של כל סממן זהות, "לדבר רוסית לא היה להיות ישראלי". הרצון להיות ישראלים והניסיון למחיקת הזהות הקודמת, מוכר לא רק לעולים מברית המועצות לשעבר.

לא בטוח שמישהו יעז לנהל היום שיח מעל לראשיהם של אילנית, טלי, יפית ואוולקה. חוץ מטלי שנולדה כאן, כולם עלו לארץ מאתיופיה כילדים קטנים וכולם זוכרים את התהליך. הם מודעים היטב למצוקות של הקהילה האתיופית בקליטתה בארץ, והבינו, כל אחד בדרכו, שהשינוי לא יגיע מאליו.

 

יש כאלה שלא הצליחו למלא את התפקיד הכפול ועזבו. שלומי מלקמו היגר לארה"ב והצטרף לקהילה הולכת וגדלה של יוצאי אתיופיה שעזבו את הארץ לארה"ב. על פי ההערכות, מדובר בכמה מאות שכבר עשו את הצעד. לא רק יוצאי הקהילה האתיופית מצאו בכך פתרון נוח. גם קנדה מקבלת אליה מהגרים יוצאי רוסיה, עולים חדשים לשעבר שעברו לשם וגם שם מדובר במספר לא מבוטל של אנשים.

למרות הקשיים, עם הזמן כל אחד מהם פילס לעצמו בדרכו שלו דרך לישראליות ויצק בה זהות משלו. לכן הם כל כך מתרגזים כשאחרי שנים עדיין מתייחסים אליהם כאל עולים חדשים.


עם השנים הם גם בוחנים שוב את המנגנונים החברתיים שפועלים עליהם ולא מוכנים לשתוק עוד. כשפוגשים אותם, את הדור וחצי, הצעירים האלה מעוררים השראה. הם מסתכלים למציאות הישראלית בעיניים ומסירים מסכות שנדרשו לעטות, הם מאתגרים את הישראליות ולא מוותרים לה, עד שתקבל אותם כמו שהם.