BETA

"שנאה": האנטישמים החדשים שנאו את היהודים גם לפני שכלכלת יוון קרסה

"אני לא אנטישמי", אומר כמעט כל בכיר יווני שמכבד את עצמו, במדינה שבה עלתה המפלגה הניאו-נאצית להיות השלישית בגודלה. הכתבה הרביעית על האנטישמיות החדשה בודקת אם נכון לקשר בין עליית השנאה לשיעור האבטלה הנוסק ביוון ומדוע הפוליטיקאים המקומיים מעריצים כל כך סמלים נאצים, אך נמנעים מלהוקיע את היהודים שנולדו במדינה

אלין באטי היא צעירה יהודייה מצליחה המתגוררת באתונה, מולדת הדמוקרטיה ואולי המדינה שקרובה אלינו יותר מכל שכנותיה באירופה. למרות הכל, משהו ב"זהות" שלה, לדבריה, אינו מסתדר. "אנשים חושבים שיהודים הם לא יוונים, שהם אנשים רעים...לא אוהבים אותם בגלל שהם מנסים להוציא את המירב מהכול, וגם בגלל שהם רצחו את ישו".

 

הטרגדיה של יוון כוללת קריסה כלכלית כואבת, אבטלה וכפי שעשתה ההיסטוריה גם בעבר - הקצנה. "השחר המוזהב" הוא ארגון ניאו-נאצי שכמיטב המסורת מנסה לקנות את לבות המובטלים באמצעות חלוקה של סלי מזון. עבור אנשים שאיבדו אמון במערכת - הוא מהווה סוג של פתרון, וגם שופר להשמיע דברים איומים בחומרם כלפי מהגרים.

 

 

פרק 1: פניו של הנאו-נאציזם

פרק 2: האנטישמיות הקלאסית

פרק 3: בנבכי ה-BDS

מחקר: גרמניה לא אחרת

זו לא רק הכלכלה

כשהגיעה האבטלה לשיעור של 30 אחוזים בשכבות אוכלוסייה מסוימות במדינה, חל גם זינוק מקביל בעוצמת הארגון, והוא הפך למפלגה השלישית או הרביעית בגודלה ביוון.

 

האם הכלכלה היא האשמה הבלעדית? לפי סקר הליגה נגד השמצה, 69% מהיוונים מחזיקים בעמדות אנטישמיות. גם בממשלה היוונית הנוכחית יושבים שרים שהואשמו בהתבטאויות כאלה. אחד מהם, שר הבריאות גיאורגיידיס, הוציא לאור ספר אנטישמי, אף שהוא עצמו טוען בנלהבות שאיננו שונא יהודים. במשרד של בכיר אחר, קונסטנטינוס פלווריס, ניתן לאתר סמל המזכיר באופן חשוד את צלב הקרב ואחר שמזכיר את הנשר של הרייך. בשיחה עם פלווריס, גם הוא טוען שאינו אנטישמי ואף מנסה לקנות את לבם של היהודים באמצעות טענה לפיה הערבים הם "גזע נחות".

 

פלווריס ממשיך ומראה את כל הספרים שכתב: נגד זרים, נגד ישראלים, נגד הומואים. בכל המקרים המוקד אליו מתנקזת השנאה הוא הזר, המהגר השחור, המוסלמי, או היהודי. כמו במקרה של אלין באטי, לפעמים השונה הופך למהגר בעצמו.