BETA

01.04.2014

01:40

נושאים חמים

"מלחמת המינים": האם אפשר לשנות את ההבניות החברתיות שבין בנים ובנות?

נהוג לחשוב כי הבנים והבנות הם שמעדיפים, מטבע מינם הביולוגי, את הצבעים הוורודים או הכחולים ואת הבובות או את המשאיות. הכתבה השנייה בסדרת "מלחמת המינים" מטילה ספק בהבחנה "הטבעית" לכאורה ושואלת מהו תפקידה של המשפחה בהבניית המסלול שקובע באופן שרירותי מי מאתנו יהיה האבא ומי האימא

בטבע, כמו אצל בני האדם, הזכרים אחראים על פעילויות הרבייה, והנקבות אחראיות על ההמלטה. יחד עם זאת, נראה שבטבע ההתנהגות האימהית שלהן היא יותר נרכשת ופחות אינסטינקטיבית. מאותה סיבה, מדוע שהתנהגות אימהית לכאורה, כמו טיפול בילדים בגן, לא תבוצע על ידי גבר?

 

(12:55 דקות)

 

רפי, הגנן, הוא לא "אימא" רק בגן אלא גם בבית. הוא מכיר את הסטריאוטיפים מקרוב, משום שגדל בבית שבו האימהות דאגו לכל עבודות הבית. הוא מספר שכשהתחיל לעבוד כגנן היו כאלה שחשבו שהוא "חצי אישה".

 

העבודה של רפי גרמה לו לחשוב מחדש על ההבדלים שבין גברים ונשים. ההבדל, למעשה, ניכר ברגע שנכנסים לחנות לבגדי תינוקות ומבחינים בהבדלים בצבעים ובשמות בין אגף הבנים ואגף הבנות. היועצת של רשת שילב מסבירה שההבחנה בין הצבעים היא לחלוטין חברתית ולפי דרישת ההורים. אותה הבחנה תקפה גם לגבי צעצועים וכמובן לגבי הספרים שמיועדים לבנים ולבנות. הספר לבנות מדגיש מודל נשיות עדין ומצויד בנצנצים, בעוד הגיבורים הבנים עובדים במקצוע מאוד גברי כגון מכונאות או בנייה.

 

המסר שמועבר לילדים, כפי שמסבירים פסיכולוגים, הוא "נורא חזק" ומקבע את ההבחנה המגדרית כתרבותית יותר מאשר כביולוגית. מכאן, ניתן בנקל להבין כיצד נשים מקשרות עצמן לתפקיד האימהי, בעוד גברים מתאימים עצמם לדימוי הגוף החזק.


ניסוי של חדשות10 במספר גני ילדים מראה עד כמה מתגבשת ההבחנה במעבר בין גילאים שונים. אם בגילאי ינקות עוד נראו הילדים מתלבטים בין המכונית לבובה, הרי שפעוטות בגילאי 3-4 כבר יודעים להעדיף מראש תחפושת המתואמת לכאורה למינם הביולוגי.

 

 

בנים בחוג קראטה
 

בנים בחוג קראטה(shutterstock)

 

במציאות שכזאת, נשאלת השאלה מדוע לא ניתן עדיין לבחור כיצד אנו רוצים להתבגר ומי אנו רוצים להיות. בשנת 2014 לכאורה התקדמנו, אבל החברה הישראלית עדיין מתקשה לעכל אימהות שעובדות שעות רבות מחוץ לבית או אבות שמאמצים לעצמם תפקידים "אימהיים" כביכול.

 

כמובן שהיום יש סוף סוף אלטרנטיבות, צעצועים או ספרים שמביעים מסר מורכב יותר. הבעיה שבסוף הדרך הילד עדיין מגיע למערכת החינוך. המסרים אולי יחלחלו דווקא בצורה מיטבית בבית שאינו נצבע בצבעי כחול וורוד, ושבו מתקיים שוויון אמתי בין המינים.