פובית הריון

נשים שחוו אובדן במהלך הריון או לידה טראומתית מאד, מתקשות לחזור על החוויה וללדת שוב. מהם הסימנים המזהים? כיצד מטפלים בה, אם הכלל, והאם ניתן להמנע מהפוביה הזו?

נראה כי נשים שחוו אובדן בדרך זו או אחרת, או אפילו חוויה פיזית קשה בזמן הלידה, מתקשות לחזור לעצמן. א' מירושלים מספרת כי לאחר לידת בנה הראשון, לקח לה שנתיים לחזור להבחין בגופה הנשי, לקיים יחסי מין או להתפנות רגשית לאהבה לבן זוגה. את מרבית מרצה היא הקדישה לתינוק שנולד. רק לאחר טיפול ארוך וסבוך, בעיקר נפשי, ולאחר שבדקה כי פיזית היא תקינה וכשירה לפעילות גופנית, והלידה, על אף שהייתה טראומטית לא הותירה צלקות פיזיות (אלא רק נפשיות), היא התפנתה להבחין בדברים אחרים הסובבים אותה. היא הבינה שבמידה ולא תתחיל לתקן את הבעיה, היא רק תחמיר. כשהחלה לחשוב שוב על הריון, כשבנה היה כבר בן 3, מצוקות פיזיות החלו לתקוף אותה והיא חששה שמא חלה אצלה בעיה, שאינה יכולה להיכנס להריון או שההריון יסתיים בהפלה. כל אלו ועוד, מאפיינים חרדת הריון. גם נשים שלא חוו מצוקה כזו או אחרת בלידה או חלילה אובדן הריון, חשות במצוקה דווקא עם הריונן השני.

חרדה נורמלית שתהפוך אותך לאמא טובה יותר

אורית גודקאר, פסיכולוגית חינוכית מומחית - מדריכה, דוקטורנטית ללימודי מגדר, מתחילה מן העובדה שכמעט וכל הנשים חוות חרדות "נורמליות" בהריון – אותן רובינו מכירות: חששות לעצמנו, חששות לעובר, הפחד הלא נודע מתהליך הלידה, הימנעות מהצפת מידע תקשורתי שיכול להזיק, הכולל ריבוי אסונות, לא עלינו. מן הראוי שנפריד ונזכור כי כל הריון הוא לגופו. עוד נראה כי דווקא נשים בהריון שני חוששות יותר. למה? כי בהריונן הראשון לא ממש היו מודעות, מפוקסות ומאומתות עם המציאות. הן הגיעו לחדר הלידה וזרמו עם הוראות הצוות הרפואי, הפקידו את גורלן בידיה של המיילדת וקיוו לטוב. כיום – הן מודעות יותר לשלבי ההריון, להתפתחות התינוק וכמובן גם ללידה. במידה וחוו לידה טראומטית ראשונה – מן הראוי שיחששו גם מהלידה השנייה, במידה ולידתן עברה בקלות, כלומר, ללא תפרים, חתכים וסיבוכים – הן מצפות לחזרתו של העונג הבא.

הפסיכואנליטיקאי הנודע, דניאל סטרן, הצביע על תופעה של חרדת ההריון וראה אותה כחלק מההיערכות הנפשית של אמהות לקראת האחריות הטוטלית הכרוכה באמהות, בעיקר בשלבי החיים הראשונים, מציינת אורית. "מראיונות שערך עם אמהות הוא גילה שרבות מהן חולמות על לידת תינוק-מפלצת, או חוות חרדות לקראת תום ההריון, לגורלן שלהן או לגורל התינוק. התופעה הזו קיימת אצל כל הנשים, בין אם יש היסטוריה קודמת של קשיים או אין. זה מעין מערך נפשי שתפקידו לייצר את הדאגה והטיפול בשלבים שלאחר מכן".

לידה טראומטית

לא מצאו אישה שיצאה לפני חודש – חודשיים מחדר הלידה, עם תינוק מושלם והכריזה בקולי קולות: "אני שוב רוצה להיות בהריון ועכשיו". מרבית הנשים זקוקות לזמן התאקלמות. "נשים שחוו הריונות טראומטיים יחושו פעמים רבות שהן זקוקות לזמן התאוששות והחלמה גופני, וימעיטו מערך הקושי הנפשי הכרוך בחוויה זו. הן עשויות לתאר את הלידה הקודמת כקשה, אך בעיקר יחושו את הכאב הפיזי - ההריון והלידה, כחוויה שמפגישה את הקיום הנפשי שלנו לקיום הפיזי, כמו גם מעוררת בעוצמה דחפים פיזיים, שלחלק מהנשים הם חדשים ולא מוכרים".

מה בנוגע למי שחוותה אובדן הריון?

"נשים שחוות אובדן הריון עשויות להרגיש אחרת. לעיתים יש אפילו משאלה להיכנס במהירות רבה להריון נוסף, ובכך כאילו לעמעם את הכאב ותחושת האובדן. יחד עם זאת, אם החוויה לא מעובדת במלואה, נשים יכולות לחוש כי האובדן מתעורר בהן גם בלי שירצו, ואז עלולות לצוץ חרדות, ולעיתים דיכאון של ממש. יש נשים שעוברות את האובדן באופן אחר לגמרי, לעיתים הגוף שלהן ידבר את התחושות, למשל, יתקשו להיכנס שוב להריון, או שיחוו סימפטומים שונים שהם למעשה ביטויי מצוקה גופניים לכאב נפשי. נשים שעיבדו את החוויה של האובדן, עשויות לחוש לצד החשש הטבעי, גם שמחה והנאה מהיכולת לעבור חוויה תקינה הפעם. נראה שלא נכון להניח שכל מי שעברה הפלה או אובדן הריון, תחווה בהכרח חרדות בעוצמה או במידה שמעל הנורמלי".

חוויה מתקנת

במידה וכבר נכנסת להריון שני והחשש הגדול הוא מפני הלידה, מן הצד הרפואי תצפי לדעות חלוקות.
יש שיציעו שתאמצי לעצמך את פתרון הניתוח הקיסרי, במטרה לא לעבור חוויית לידה חוזרת. כמובן שתתבקשי להכיר בכל עובדות קיומה של לידה קיסרית, סכנותיה וגם קשיי ההחלמה ממנה. יש נשים שיאמרו – עדיף לי להתאושש מניתוח – העיקר שלא יתעסקו לי בוואגינה. ויש רופאים שיציעו לך דווקא לעבור חוויה מתקנת, בעיקר אם לידתך הראשונה הותירה בך צלקת נפשית. במידה ולידתך השנייה תעבור בשלום, ורוב הסיכויים שהיא תהיה קלה יותר – כך מעידות הסטטיסטיקות, יחסך לגבי לידות ישתנה, יתמתן ויהפוך אולי, להיות עדין יותר. חשוב שתזכרי שתמיד סיפור הלידה הראשונה הוא הקשה ביותר, גם כי בלידה השנייה את כבר פחות מתלוננת.