לסבית על גגות תל אביב

כתבתנו המותשת תרה אחר מסיבת הלסביות האולטימטיבית. הקפיצו אותה, הקיאו עליה ומזמזו אותה, עד שהגיעה לאור: מסיבת הלסביות הטובה ביותר מלאה בגברים. לגזור ולצאת

מי היה מאמין שבעבר הלא כל כך רחוק היה אולי בר אחד, מסיבה אחת ופנים מאוד מוכרות שאותם הייתן רואות בכל אירוע. אז נכון שהפרצופים עדיין מוכרים ובכל זאת - משהו השתנה בנוף הבלייני, הגאה, התל אביבי. המבחר גדול יותר, וכל יום בשבוע זוכה להתייחסות מיוחדת. המסיבות של ההומואים עדיין הכי שוות, המסיבות של הלסביות עדיין קצת מדכאות, אבל עושה רושם שכבר קיימת אופציה בחירה, וזה בהחלט שינוי מרענן. מהסדאמוס ועד לגג בשד"ל: איפה הכי שווה לבלות?

רביעי - סדאמוס באייטיז או: מה יותר מחרמן מסמנתה פוקס?

ביום רביעי מתחילים להריח כבר את סוף השבוע, ואין כמו שנות השמונים העליזות לשיפור מצב הרוח. 'הסדאמוס אמורי' מציע לכם כל יום רביעי מסיבת שנות ה-80, עם המוסיקה הכי קיטשית בעיר, וזו שעושה הכי הרבה שמח. הקהל מורכב ברובו מגברים, אך האווירה במקום בהחלט מזמינה נוכחות רבה יותר של נשים. המקום די מפוצץ, והמחירים נוחים. יש משהו במוסיקה הזאת שגורם לכולם להיות יותר נחמדים ומחוייכים. כשסמנתה פוקס שרה ברקע touch me ,I want to feel your body זה הזמן להתחיל לפלרטט. אגב, הרבה יותר נעים לפלרטט במקום ממוזג, והסדאמוס אמורי בהחלט מספק את הסחורה, כמו גם שירותים נקיים ביותר (והמבינה תבין).

חמישי - מינרווה בסליז, יחד עם ידוענים חובבי טרנד

מזגן זה משהו שלא ממש תפגשו במינרווה, כמו גם חמצן. הצפיפות והחום במינרווה די קיצוניים, ואת השירותים תמצאו במצב מזעזע, בהנחה שתצליחו להגיע אליהם. ולמרות אלפי המלים שנכתבו נגד המינרווה – מחוסר השקעה בסאונד והתקמצנות על מספר הברמניות פר-משמרת - האווירה כנראה שווה את הכל. הקהל של הבר הוא ברובו קהל של נשים, אבל מה שמאפיין את ימי חמישי הוא קהל קצת יותר מבוגר, כמו גם סטרייטים ידידותיים לסביבה וידוענים חובבי הטרנד. המקום מפוצץ וחשוך, מה שמשדרג את אווירת הסליז הקובעה במקום לאווירת סקס מעט מעודן יותר. ואווירת סקס, כידוע, היא לא דבר של מה בכך בקרב קהל לסבי. ימי חמישי במינרווה מציעים לכם אווירת פיק אפ תל אביבית טיפוסית, לא מעט בחורות יפות, והרבה אלכוהול (יקר, יקר מדי).

ליין רשפונשים או: למישהו יש מגבון לח?

ביום שישי הגיע הזמן לגוון ולצאת קצת מגבולות הבר המקומי, ואפילו מגבולות תל אביב. ליין המסיבות 'רשפונשים' מתקיים אחת לחודש בעונותיו הטובות. בעבר התקיים במושב רשפון, היום המסיבה נערכת בצומת ירקונים, אך הליין נשאר נאמן בשמו למושב בו הכל התחיל. אחרי כל מסיבה כזו מתמלאים הפורומים הלסביים בטענות וביקורות קשות כנגד המארגנות, אבל אין ספק שהנשים ממשיכות להגיע בהמוניהן. מדובר בכמות עצומה של מבלות, בעיקר ילדות בגילאי ה-20 המוקדמים (במקרה הטוב). התרות בחושך יוכלו למצוא כמה פרצופים בני 30 ואפילו 40.

תמורת 80 שקלים תוכלו להיכנס למסיבה, לנשנש נקניקיות וגלידה, לשתות בירה ולהקפיץ טקילות תוצרת הארץ. השילוב של האלכוהול הגרוע והחינמי והגיל הממוצע הנושק לפדופילי, לא ממש עובר חלק. לא פלא שהמסיבות הללו מסתיימות בהקאות וגם, לא עלינו, במכות פה ושם. נדמה שאולי היה ראוי להוריד את מחיר הכניסה בצורה משמעותית, ולא לחלק אלכוהול זול בחינם.

בכל מסיבה שכזו מתקיימת הופעה במהלך הערב. במקרה שלנו, הייתה זו רונה קינן שעלתה לשיר. הסאונד היה לא רע, ורונה עצמה זמרת מוכשרת ומוערכת. אבל נראה היה שהקשר היחידי שלה למסיבה, היה היותה לסבית מוצהרת. המוסיקה של רונה לא משתלבת במסיבה כזו, והמעבר בין מוסיקת ריקודים לשירתה המעט מלנכולית של קינן נראה תלוש.

כשסוף סוף מצאנו פינה שקטה לשבת בה, גילינו שהבחורה לידנו, כמה מפתיע, מקיאה את נשמתה. ובכל זאת, כמות כל כך גדולה של בחורות, עושה את שלה. מחד מראה די מעודד ללסבית בתחילת דרכה, ומאידך אולי גם קצת מבהיל. הסיכויים, אגב, די גבוהים לצאת לפחות עם מספר טלפון אחד.

שבת או: המסיבה הטובה בעיר מלאה באוחצ'ות

הימצאותם של יותר מידי נשים באותו חלל עלולה לגרום לקלסטרופוביה, ולכן שמחנו עד מאוד לשים פעמינו למסיבת הגג ברוטשילד, המתקיימת כל שבועיים בימי שבת. מדובר על גג הממוקם על אחד הבניינים הכי יפים בתל אביב, בשדרות רוטשילד 46. את הליין מפיקים ארבעה אנשי לילה מוכרים בקהילה: שי רוקח, מבעלי האוויטה, מפיקות מסיבות הנשים אילנה שירזי ודגנית ברוכי, ואיש חיי הלילה חגי אייד. הליין הזה מיועד לכל גווני הקהילה. הערב מתחיל מוקדם (18:00) ומסתיים מוקדם יחסית (02:30), יתרון עצום לאלה שרוצים לשלב שיכרון חושים קל ועדיין לקום בלי בעיה בראשון בבוקר. שילוב של נשים וגברים, סטרייטים ובעיקר גייז, וכל זאת במחיר של 30 שקלים לראש.

המוסיקה מצוינת והמסיבה מלווה תמיד בהופעת אורח אחת. אנחנו נכחנו בזו של קורין אלאל, שנתנה הופעה מצוינת והצליחה להשתלב יפה באווירת המסיבה. אפילו הלחות התל אביבית לא הצליחה לפגום בהנאה.

אז אולי נוכל לסכם את הרבעוש הזה, בכך שנאמר שההומואים עדיין יודעים לעשות יותר שמח. אנשי הקהילה מוכנים להתפשר על שירות גרוע וחוסר חמצן למען אווירה שווה. לרונה קינן נמליץ לחזור להופיע בתאטרון תמונע, ונחזק את ידיהם של מארגני הליין ברוטשילד, שמסתמן היום כערב הכי שווה בתל אביב.

למדריך בילויי הגייז של השבוע