מעריצה צמודה

נונה ד. מסרבת לשתף פעולה עם גל הגרופיות ששוטף את כולנו לקראת ההופעות הצפויות בקיץ. מיורם קניוק ועד מדונה - היא לא מעריצה יותר אף אחד

פסקה חדשה

כילדה שנולדה זקנה סיגלתי לעצמי הבעה של אחת ששום דבר לא מזעזע את אמות ספיה, ואוזניה מסוגלות לשמוע דברים קיצוניים ומזעזעים - כאילו היו דבר של מה בכך. טיפחתי באדיקות תדמית ביקורתית ונרגנת, אחת כזאת שאף אישיות לא מרגשת אותה מספיק כדי להפוך למושא הערצה, אבל האמת היא שבסודי סודות ובמשך כל תקופת חיי הצעירים - הייתי גרופית של מישהו.

בנעוריי פיתחתי הערצה תלותית בסתר כלפי לא מעט אושיות תרבות, ולא, לא מדובר רק בתליית פוסטרים של אילנית מ"להיטון" ולחלום להיות כמוה כשאהיה גדולה - עם קול הפעמונים הסקסי, גומות חן ובלונד מקלות. מדובר כאן באהבות נעורים מייסרות שהתחילו בעקבות משפטים מבריקים שקראתי - כמו אלה של הסופר מילן קונדרה - שבמשך זמן לא מבוטל תכננתי כיצד אני דופקת על דלת דירתו הפריזאית ונשארת לחיות בזרועותיו מהשנייה שאעבור את סף דלתו.

אחרי שקראתי את "בתו", התאהבתי ביורם קניוק באופן מוחץ. מבחינתי, הסיפור על אבא שמנסה לעלות על עקבותיה של בתו הנעדרת ומגלה שאינו יודע חצי דבר על חייה נכתב לגמרי בהשראתי - גם אם הסופר ואנוכי מעולם לא נפגשנו, ועל אף שחמוטל ריגר האידיאליסטית - גיבורת הספר הנעדרת - לא דמתה בכלום לחסרת עקרונות שכמותי.

פסקה חדשה

למשך תקופה ארוכה רקמתי חלומות על מפגש שישלב סיעור מוחין ומין סוער בפעם הראשונה שנתקל האחד בשנייה. גם כאן לא איחר לבוא משבר ביחסינו - רכשתי ספר אחרי ספר מפרי עטו של קניוק רק כדי לגלות שהוא לא עושה לי את זה בכלל וש"בתו" היה הספר היחידי שלו שבאמת שווה קריאה.

ובכלל יש לי חולשה לסופרים, בכל פעם שאני קוראת אסופה של משפטים גאוניים בספר כלשהו אני ישר מתאהבת בהם מחד אך נמלאת בושה מאידך על שהגאונות הזאת אף פעם לא תהיה מנת חלקי, כי ממילא הטיבו לתאר אותה לפניי.

גם בקונדרה וגם בקניוק התאהבתי בזכות המילים שהילכו עליי קסם ובשילוב תמונת הפורטרט שלהם שהתנוססה על צדה האחורי של הכריכה. ניהלתי מערכת יחסים שלמה עם התמונה של מילן אהובי עד שנטשתי אותו לטובת התמונה של אבא של חימו מלך ירושלים. מכיוון שכך, נותרה בי חשדנות עמוקה לסופרים המודעים לצ'ארם שלהם ומשתמשים בתמונתם כדי לבלבל מתאהבות סדרתיות כמוני.

מקניוק עד מדונה

היו גם שנים שהייתי מאוהבת בעזר וויצמן, ואפילו זכיתי ממנו להתייחסות זעירה בפעמיים שפגשתי אותו באולפני טלוויזיה. אומנם הייתי בת עשרים, אבל אין ממש תירוץ לטמטום - כל הגוף שלי פרפר כשמושא הערצתי השוביניסט עמד מולי, והלחי שלי רתחה מסומק במשך שעות אחרי שזכיתי לצביטת לחי ואמירה בסגנון : "מייידלע, את יכולה לקרוא למפיקה?" אחרי שזקנתו החלה לבייש את נעוריו באמירות דוחות ומטומטמות ממש התביישתי בטעות שעשיתי כשבחרתי להיות גרופי דווקא של אידיוט.

כמו ביחסים בין בני זוג טריים המאוהבים בתחילה עד עיוורון ואחרי זמן מה מאבדים את הרגש הזה לטובת אדישות או אכזבה, כך סבלתי גם אני מאהבה מסמאת עיניים לרוב האושיות שהערצתי, ובסיומה בא תמיד משבר אכזבה ונטישתי אותם בטריקת דלת קולנית ובהפניית גב לנצח.

חברה שלי, ענייה במיוחד, אמרה לי השבוע שאין סיכוי שהיא תוותר על ההופעה של ליאונרד כהן בארץ גם אם חמש מאות השקלים שעולה הכרטיס הם בבחינת סכום אגדי עבורה. אותה חברה נקשרה בעבותות לסופר דויד גרוסמן עוד מימי נערותה המלנכולית וכתבה לו מכתבים שנענו על ידו באכפתיות וללא משוא פנים. (כאן הרגע להסיר את הכובע בפני דויד גרוסמן, שבעיניי הוא גם אחד הסופרים הטובים בעולם וגם אינו מתנשא ביהירות מול קוראיו המוקסמים וגם לא מפרסם את תמונתו על גב הספר).

עוד חברה שלי, תפרנית לא פחות, עומדת לוותר על נסיעה לסיני ובכסף שחסכה לנופש רכשה צמד כרטיסים להופעה של מדונה. מה אני אגיד לכם, אלו הן המעריצות המשתלמות והנאמנות ביותר. מגרופית כמוני לא צומחת שום טובה, אף פעם לא כתבתי מכתבים לסופרים שאהבתי או הלכתי להופעה של אילנית, גם משום שבטבעי אני עצלנית ולא משקיענית, וגם משום שידעתי שפגישות מעין אלו יגרמו לי לאוטם שריר המוח ואם אנסה לומר משהו זה לבטח יישמע עילג ומגומגם.

ולסיום סיומת

נכון שכבר הבעתי את דעתי הנחרצת על תוכניות הטלוויזיה המזעזעות ובכללן הפרסומות ההזויות, אבל קשה להתאפק, אז הנה עוד אחת: יושבים מלא אנשים המחשיבים את עצמם יצירתיים במיוחד ואפילו מכנים את עצמם "צוות קריאייטיב", אבל כל מה שהם מצליחים להפליץ בגאוניותם זה פרסומות מטומטמות ומרגיזות. קחו למשל את התשדיר החדש המטיף לנו לאכול מאוזן ובריא עם האימא שמתלבטת אם להרשות לילד חטיף לפני הארוחה, ומלאך היצר הטוב ושדון היצר הרע חופרים לה בשכל. בסוף הכול נגמר טוב ויפה - האם מקבלת החלטה נבונה וחותכת לילד מנת ירקות. רק שומו שמים, כיצד נאמין לאם עצומת המימדים שירקות זה טוב, כי כפי הנראה ממשמניה - או שהיא שומרת את החטיפים לעצמה, או שצריך להישמר מאוכל בריא כמו מאש כדי לא לזכות בלוק הדשן של האם.

מזכיר לי את ההיגיון המעוות בפרסומת למעדן דיאט. ראיתם מה קרה שם לכל האפרו-אמריקאיות שאכלו את מעדן הדיאט? המאמות הכושיות המסכנות פיתחו אכילה כפייתית והגיעו למשקל של מאתיים קילו בגלל מעדן דל קלוריות. לעומת זאת, ואם להאמין למפרסמים, מומלץ מאוד ללקק להנאתך שלגון גלידת שמנת עתיר אחוזי שומן - כך ורק כך תוכלי להיראות כמו דוגמנית על מפתה וסקסית - ראי הוזהרת!



לטורים הקודמים של נונה ד.