ואגינה לי חביבה

הכירי את הדגדגן שלך. נשים שלא עורכות היכרות אינטימית עם עצמן מוותרות על תחושות עונג מיניות. הסקסולוגית נאוה לרנר מסבירה למה זה בידיים שלך

השאיפה ליופי היא מסר עתיק בן אלפי שנים, משחר האנושות. אנחנו רוצות להיות יפות, נחשקות ומיוחדות. בגיל צעיר אנחנו רוצות לדמות לשחקניות קולנוע לוהטות או כוכבות פופ מדהימות, למרות שהן "משבשות" את הקריטריונים ליופי בתרבות העכשווית. אנחנו מוכנות לעשות הכל- או כמעט הכל, על מנת להרגיש שלא חשוב מה הנתונים הטבעיים עמם נולדנו – נתאמץ בעקביות למען אותו מודל יופי נכסף.

הכל מתחיל בילדות

בואו ניקח כמה צעדים אחורה ונחזור לילדות, אל הקטנות בנות שלוש וארבע שיושבות ומשחקות במעגל. פתאום לאחת מהן מגרד בפות וללא היסוס היא מכניסה יד לתחתונים מגרדת וממשיכה לשחק. אם אמא שלה בסביבה, רוב הסיכויים שתעיר לה על כך ותדאג שהילדה לא תחזור שנית על התנהגות כזו בציבור ואולי תגרד את הפות שלה בסתר. המסר שעובר לילדה: ילדות לא מגרדות בפות, לא משחקות עם הפות, לא מתייחסות לפות ולא רואות את הפות. מסר שלילי זה מופנם מגיל צעיר מאד.

ברור לי שרוב ההורים לא חושבים לנכון ללמד את בנותיהם על הפות כמו על כל איבר אחר בגוף, איפה האף? איפה האוזן? איפה הפופיק? וכדומה. בטוח שישנו גם מיעוט הורים המוסיפים את הפות ללקסיקון של הילדה הקטנה שלהם - ולהם אני מודה. הרבה נשים בוגרות סובלות מחוסר קשר עם איברן האינטימי וניתן לומר בביטחון רב שאת הפות ותכונותיו לא ממש מלמדים ההורים,זה נושא הנלמד עם הזמן מהחברה.

קנאת פין

אצל הגבר זה סיפור אחר לגמרי. את הפין אי אפשר להסתיר. ולכן הוא מככב בעולמו של התינוק מגיל אפס ואף מוקדם יותר – מתמונת האולטרא סאונד, ישנם צילומים מהרחם בהם התינוק מחזיק בפין (ויש מצב שהוא מחייך). לא נעשה שום מאמץ להסתיר מהילד הזכר את נוכחות הפין ותפקידו. ברור שאוננות בציבור לא זוכה לעידוד גם אצל בנים אבל אצל בנות זה ממש טאבו.

בקליניקה אני פוגשת נשים רבות וחלקן מתייחסות לפות שלהן כאל חלק נפרד מגופן; נשים שלא התבוננו אף פעם במראה ולא בדקו איך נראה הפות שלהן, נשים שלא יודעות איפה הדגדגן, איך הוא נראה ולמה הוא זקוק על מנת שישתתף בכיף המיני שלהן. "שם" זה מלוכלך, "שם" זה אסור, "שם" זה מגעיל, ועד תובנות הזויות ומוזרות. אין קשר בין האישה לגופה, אין הבנה באנטומיה בסיסית ויש בעיקר חוסר קבלה. אצל חלק מהנשים האלה היחס לפות הוא כאל מטרד בלתי רצוי.

בין הרגליים שלך - זה בידיים שלך

כמעט בכל ספר על מיניות האישה יש פרק על תהליך היכרות עם איברי המין. לדעתי הכלל הראשון לסקס טוב הוא היכרות מצוינת עם איברי המין והאזורים הארוגניים. הגוף כולו מספק לנו הנאה רבה, אם רק נדע איפה ואיך לגעת בו ולהכיר את תכונותיו המיניות. לכן הצעד הראשון לסקס טוב הוא להתיידד עם הפות וללמוד "להפעיל" אותו. נלמד לאונן בדרכים מגוונות ולשנות בכל פעם את צורת האוננות. משם נלמד ונדע מה אנחנו רוצות ואוהבות.

אם אתן לא מיודדות עם הפות שלכן הנה הצעד הראשון: חפשו באינטרנט, לכו לחנות ספרים מיד שנייה או ספריה ציבורית גדולה וקראו כמה שיותר מידע על מיניות האישה. ככל שתקראו על הפות, על אוננות ועל השיטות השונות לאונן, תוכלו לאמץ לעצמכן את מה שמתאים לכן, כמספר הנשים כך מספר שיטות אוננות, אצל הגברים זה אותו דבר, כל אחד וסגנונו.

והנה הצעד השני: קחי לך שעה ללא הפרעות. כבי טלפונים, סגרי חלונות ונעלי את הדלת. הכיני לעצמך סביבה נעימה ונוחה, דאגי שיהיה לך חמים ומואר בחדר. בשלב ההיכרות הראשונית שלך עם האיבר המדהים בגופך נסי להבחין ולזהות את כל האזורים של הפות. זהי את הדגדגן, המתחבא לפעמים מאחורי קפוצ'ון, את פי השופכה, פתח הנרתיק, את השפתיים הגדולות והקטנות. בהתחלה, נסי ממש להתבונן בפרטי פרטים; הפות הוא חלק חשוב מאד בגוף שלך ומקור להנאה אין סופית.

בקליניקה, בעבודה עם נשים שלא מחוברות לפות שלהן, אני לפעמים מבקשת לצייר את הפות. תרגיל הפשוט הזה לכאורה, אינו פשוט בכלל אם אין קשר לאזור הארוגני הזה. למרות שגם את האוזניים אנחנו לא יכולות לראות בלי מראה, לאף אחת לא תהיה בעיה לצייר אוזן. לצייר פות מעורר רגשות שלא מתעוררים בציור של אוזן.

למראה יש תפקיד ראשוני בתהליך ההיכרות עם הפות והרגשות למיניות האישית. הקשר עם הפות אינו נבנה בשעה ולא בפגישה הראשונה עם עצמנו. זה תהליך. ככל שמתבוננים במראה מגלים יותר ויותר דברים על עצמנו. בואי אפשרי לעצמך לענות בחיוב על השאלה: מראה מראה שעל הקיר, של מי הפות הכי יפה בעיר? ולדעת בברור ש"שלי".

נספח:
לצערי ולדאבונם של עוד סקסולוגיות מובילות כמו ליאונור טייפר ו- New view campaign נושא הניתוחים הפלסטיים לפות תופס מקום של כבוד בכותרות. הרעיון שיש פות אחר יפה יותר מ"שלי" הוא מקור לדאגה ונושא הפינה הזאת בפעם הבאה.



נאוה לרנר יועצת למיניות, בעלת תואר שני במיניות האדם מאוניברסיטת סן פרנסיסקו.