חרא של הרגל

קוק בצהריים - חרא של הרגל, וגם אקסטזי לא בדיוק הרגל נפלא. נונה מפתיעה אפילו את עצמה כשבפעם הראשונה היא מפגינה אחריות תחת השפעה

יש לי בחור חדש בחודש האחרון, ונכון שעוד לא דובר בו, אבל זהו ווידוי שאני חייבת לו: ביום ששי האחרון הבחור שלי נסע לסוף שבוע עם ילדיו, בחוץ הציצה השמש אחרי כמה ימי חורף גשומים, אז הגחתי ממאורתי כמו שאר עכברי העיר ונשאתי את רגליי לכיוון חוף הים. חברה שפגשתי הניחה לי על הלשון כדור אקסטאזי.

בחודשים האחרונים נמנעתי מלבלוע כל מיני דברים שפעם גרמו לי להרגיש יפה, חסרת עכבות ואוהבת בריות. והיום גורמים לי להרגיש בעיקר חומצות, בחילה ושאר תחושות גופניות לא נעימות. אבל עובדה שהתפתיתי - לטיפוס נגרר שכמותי קשה לסרב כשמישהו מניח ככה את כדור הרגש על לשוני. אחר כך הגיעו עוד שני מכרים של חברתי, האחד שחקן ידוע והשני משורר בטלן שחורז את הפרוזה שלו בעיקר ב"קפה תמר", שם בעלת המקום מתרצה לו עדיין לעוד כוסית אלכוהול בחוב שלא ישולם לעולם. המשורר בלע אף הוא כדור והחל מחזר אחריי במרץ – התעניין, החניף, נמרח והתפתל כחתול.

נזכרתי שלפני כמעט שני עשורים היה לי ולמשורר הדלות זיון כושל. לחשתי לחברתי באוזן שאין סיכוי שאגרר שוב אל מיטתו למרות מופע ההשתדלות של הבחור. הכדור החל מערפל את חושיי, תחושות החום-קור והזיעה נטעו בי חוסר ביטחון לגבי מצב האיפור שעל פניי. בשירותים של בית הקפה גיליתי שהזיעה והאיפור המוגזם נרקחו למן בוץ צבעוני.

שטפתי את פניי שרק נמרחו עוד יותר, חיפשתי דרך להתנקות וכל מה שמוחי ההזוי מצא לעזרי הוא נייר טואלט. שפשפתי את פניי בכוח, שטפתי, ושוב שפשפתי. בחיוך מרוח בחנתי במראה את פניי שסמקו מפעולת הניקוי הנמרצת. שבתי לשבת עם חבריי, שחיוך אווילי ומתוק היה מרוח להם על כל הפרצוף. לא יודעת בדיוק איך קרה המפנה, אבל כשיצאתי מהשירותים נכנעתי לפלרטוט ושיתפתי פעולה עם מחול החיזורים של המשורר.

אחרי פרק זמן הזוי ולא מדוד מצאתי את עצמי מטפסת במדרגות של בניין ישן ויפיפה בעקבות משורר הדלות, לדירתו המסתגפת והדיכאונית, שהכרתי מאותו לילה כושל לפני עשרים שנים. הרגשתי אשמה ובוגדנית, בחילה השתלטה עליי ויצאתי לגג הרחב. המשורר הגיע בעקבותיי, ליטף את שיערי, נשף קלות בעורפי, חייך בהיסוס, השתדל והתפתל. אמרתי לו שאני מוכרחה ללכת ונפלטתי במהירות אל חדר המדרגות. כאילו בטיסה עברתי את הדרך עד לביתי, הרגשתי שרק כשאעבור את סף דלתי אהיה בטוחה ממעשיי השטותיים.

כבר בחצר שמעתי את צלצול הטלפון מתוך ביתי, טורדני ומאיים בנחישותו. מיהרתי להגיע אליו, בטוחה שהבחור שלי בעברה השני של השפופרת. ליבי הלם בפראות מההליכה המואצת ובעיקר מרגשות האשם שהציפו אותי. חשתי הקלה גדולה כשהתברר לי שלא הבחור על הקו אלא המשורר החרמן, שלא מוותר ומנסה לסיים את אחר הצהריים הזה לפי התסריט שבנה במוחו, ואולי גם מנסה להוכיח לי שזכרותו איתנה, למרות מה שזכרוני נטע בי אחרי אותו מפגש מיטה כושל לפני מיליון שנה.

"למה ברחת?" שאל המשורר בשקט ועדינות מעבר לקו, אולי כדי להסוות את יצרו הבלתי נלאה. "אני באה", יריתי בזריזות לשפופרת ומיהרתי החוצה לפני שאתחרט. נסעתי במונית שוב לאותה דירת משוררים עצובה עם ריח אלכוהול וגג שנותן מרווח נשימה. "אני חייבת להתקלח", אמרתי מתנשפת ומזיעה כשסיימתי לטפס את חמשת הקומות ונכנסתי לחדר האמבטיה.

מרוב התרגשות ושמחה המשורר ממש קיפץ סביבי כעז, הביא מגבת גדולה, רכה ונקייה שלא תאמה כלל לאוירת הדירה. כשעיניו זוהרות מההזדמנות השנייה שקיבל הושיט לי המשורר גם בקבוק סבון תינוקות נוזלי מסוג משובח. המקלחת הסתיימה ופיכחוני הבליח לרגעים, פורצת לאט ובעיקשות את מסך ההזיה המתוקה שנסך בי הכדור. בפיכחון חלקי בחנתי את המשורר שכבר גהר מעליי, הוא מלמל מילות חיבה אל תוך אוזני, ונישק קלות את פניי וצווארי, הסתכלתי עליו וחשבתי כמה קשה יהיה עכשיו לסרב לו. החלטתי להתמסר, לא היה בי הכוח לעורר מהומות, מה גם שכבר חוללתי די תהפוכות בנפשו הרגישה של המשורר לאחר-צהריים אחד. אתגפף קלות, אפתח את רגליי ובקרוב אצא מכאן, חישבתי את צעדיי הבאים במוחי המתעורר מהזייתו.

אבל דמותו של אהובי החדש צפה ביני לבין המשורר המשתדל, ובנוכחותה לא הותירה סיכוי לרגע האינטימי. הגעגוע הניב בי כוח, התיישבתי במיטתו של המשורר, שבדיוק החל לפשוט את בגדיו. "אני מתגעגעת מדיי לבן זוגי", פלטתי במהירות לפני שיסיר את תחתוניו. לא בחנתי את פניו לראות כיצד קיבל את הבשורה החותכת ומכיוון שהייתי עדיין בבגדיי נעלתי את נעליי בזריזות בדממה המעיקה שנוצרה.

בפעם הרביעית באותם אחר-הצהריים נפלטתי אל חדר המדרגות הארכיטקטוני היפהפה, בחוץ היה אור אחרון. וכך, נקייה אחרי מקלחת צעדתי לביתי. רוח קרירה ליטפה-אספה את פניי. השקטתי בתוכי את רגשות האשמה בהחלטה שאספר לאהובי על חוויות היום ברגע שיחזור.

הבחור שלי חזר עמוס מתנות טיפשיות עבורי, כולו מקסים ומלא אהבה. אני לא מצליחה לספר לו על קורותיי ביום ששי עם המשורר וכדור הרגש. כמעט והצלחתי, יותר מפעם אחת, אבל בסוף לא.



"תמונות מחיי גירושין" - לכל הפרקים