התינשאי לי אהובה-27

הצעת נישואין אחת חמוצה, ואחת נוספת, בלתי נתפסת. נונה מתארת חוויה מצמררת שכל האמבטיות שבעולם לא ינקו מזכרונה

פעמיים בחיי קיבלתי הצעות נישואין נטולות חן ורומנטיקה, הצעות שלא הסתיימו בטקס עם המארש והשמלה. ההצעה השנייה שקיבלתי מעוררת בי תחושת חמיצות שמעציבה אותי עד היום. כשהייתי בחודשים המתקדמים של הריוני הראשון פנה אליי אבי ילדיי, תוך כדי בהייה במשחק כדורגל ואמר:
"בייבי, מה את אומרת? אולי נעשה אירוע עם ארבע מאות מוזמנים ורבע עוף, וככה נתפטר מהעניין?"

כשהייתי בת חמש עשרה ניהלתי רומן עם בחור נמוך ומוצק, שהיה בגיל של אמא שלי. הגמד המזדקן שפע רעיונות חדשניים ופילוסופיות משונות לאוזניי הצעירות - כמו ריפוי אלטרנטיבי, גלגולי נשמות עידן חדש. באחת הפעמים שהייתי אצלו ניגש המזדקן אל דלת הכניסה של דירת הגג הרווקית שלו ונעל אותה. אחר כך גלגל ג'וינט והוביל אותי, באוגוסט תל אביבי, לאמבט מים רותחים. האדים מילאו את הכוך המוזנח, האמבטיה השומנית אובזרה במינימליסטיות: שמפו זול בריח לימון, ושארית סבון מוצק בסבוניית חרסינה שבורה, מחורצת סדקים ונימים של טינופת שחומה-צהבהבה רבת שנים.

הוא בחן אותי במבט מרוצה וליטף בהנאה את כרסו השלוחה קדימה כבטן תינוק שטרם השתטחה, גופו העירום היה קטן ודחוס ובפדחתו בצבצה קרחת. עשרים ואחת שנים הפרידו בינינו, ממרומי גילי הצעיר והמתנשא דאז נראה לי המוצק הגמדי זקן ופאטתי. ניסיתי להסתגל למים הרותחים, סקרתי את משמניו הילדותיים של גופי בהבעת בוז וחוסר שייכות. העדפתי לחשוב שגופי הוא מן משהו זמני, אורח לא רצוי שיעזוב בקרוב ובלכתו יותיר חלל שיתמלא במקומו בגוף דוגמנית ארוך וגבעולי.

מה בדיוק אני עושה כאן, הדהדה בי השאלה, ולא הניחה לי ליהנות מהרגע. שאלה שחזרה על עצמה פעמים רבות, בדירות ומיטות מזדמנות שפקדתי בחיי. התרווחתי באמבט, ומצצתי בהנאה עשן מתוק שעירפל קלות את חושיי ואת שאלותיי הנוקבות. הנחתי שאלו הם החיים הטובים: מוסיקה, סמים וזיונים. ובנוסף, לא חלה עליי חובת הדיווח של מעשיי לאיש. "אני לא מאוהב בך, אבל את מתאימה בעיניי מהרבה בחינות. נתחתן, אני אגדל אותך, יהיה כיף". קבע-הבטיח לי הגמדי. על אף הסלידה הקלה ממנו הציפה אותי התרגשות מהצעת הנישואין שהוצגה יותר כמו בחירת הפרגית הצעירה והשמנה ביותר בלול, לפיטום ברעיונות הוליסטיים.

ובכל זאת הייתי גאה ומרוגשת. נעתי קלות במים תחת ידיו שגירו את אבריי הנשיים, אצבעותיו חדרו לנקביי, ובידו השנייה צבט ועיסה את פטמותיי, מרוכז במיומנות טכנית באזורים האמורים להביא אישה, גם אם עוד לא מלאו לה חמש עשרה שנים, אל פסגת העונג, כפי שפסגה זו נתפסת בעיניו. ואני - ספוגת הנאה - הרגשתי כאילו גופי התארך ואף השיל מעצמו כמה קילוגרמים ברגע. מרוצה ורגועה לנוכח העובדה שלא אהיה חייבת לשאת לעד את שם התואר המגונה, שכל כך הייתי מודאגת בגללו עוד שנים רבות קודם - רווקה זקנה.

אלא שהמוצק המזדקן נעל אותי בדירתו לזמן לא מוגבל מבחינתו. הימים עברו וטרם הספקתי לגבש דעה אם טוב לי או רע, נעולה ושבויה בתוך אותה דירת גג עם בעלי לעתיד שמחליט בשבילי הכל ופורש עליי חסות מלאה. ואני ממלאת את תפקידי ולא מתכננת להימלט מכלאי. יום אחד הופיעו זוג חברים של כולאי הגמדי בדלת הנעולה מזה כמה ימים. זיק של חימה עלה בעיניו של המוצק, הוא הכניס אותם בלי חמדה. הגיע הזמן להסתלק מכאן, עברה מחשבה מהירה במוחי. "ביי", התחמקתי בזריזות מהדלת שטרם נסגרה מאחורי הזוג. תוך כדי ירידה במדרגות הרהרתי בעניין חתונתי עם הגמדי שבוטלה זה עתה.

נכון שאף פעם לא נישאתי, אבל מאז ילדותי המוקדמת פמפמו לי בעניין חתונתי העתידית בכל מיני נושאים, לפעמים לגמרי לא קשורים לעניין: כשנפצעתי והובטח לי שעד לחתונתי לא יישאר זכר לפצע, כשחיטטתי באף והוזהרתי שקשה מאוד למצוא חתן כשיש הרגלים כאלו מכוערים, גם כשניסיתי להביע דעה נחסמתי על הסף וניחמוני שיבוא יומי, אמצא לי חתן, ואז אוכל להביע את דעתי בביתי שלי (כלומר – שלו).

מרוב שטיפות מוח בנושא, הייתי בטוחה מגיל מאוד צעיר שאף אחד לא יתחתן איתי. כבר בגיל שש ידעתי שעתידה אני לשאת לעד את התואר רווקה זקנה. והסיבות לכך נערמו אחת על השנייה: ראשית, חיטטתי באף המון, אחר כך נשאלה השאלה לגבי אצבעות ידיי העבות שציפורניי המאוד כסוסות עיטרו את קצותיהן – בהחלט לא מראה הולם לטבעת נישואין, והיו גם ספקות לגבי השמלה הלבנה ונטייתה להבליט שומנים. אך כל הפחדים האלה, לכאורה שטחיים, התגמדו לעומת השאלה הגדולה – מצב האישיות שלי. בעניין זה הייתה לי (וגם לכל בני זוגי לשעבר, שיחיו) תשובה ברורה: 'איזה מן אמא תהיי, בעייתית ומשוגעת מדי'.

מתוך הביטחון המלא שאיני ראויה לשמלת כלה ולשם התואר 'אמא', הפכתי להיות מוצצת אדירה ומזדיינת גדולה, העיקר להיות יעילה במשהו למין הגברי. ואז בא האיש שברגעים אחדים של אקסטאזה כנראה התבלבל ועשה לי ילדים. וכבר מזמן הוא הלך ואני עוד חושבת שאף פעם לא שאלתי את עצמי, לא עליו וגם לא על אף אחד אחר: האם ראוי אתה להיות לי, ואב לילדיי?!


"תמונות מחיי גירושין" - לכל הפרקים

בייבי, מה את אומרת? אולי נעשה אירוע עם ארבע מאות מוזמנים ורבע עוף, וככה נתפטר מהעניין?

אני לא מאוהב בך, אבל את מתאימה בעיניי מהרבה בחינות. נתחתן, אני אגדל אותך, יהיה כיף

נעתי קלות במים תחת ידיו, מרוכז במיומנות טכנית באזורים האמורים להביא אישה, גם אם עוד לא מלאו לה חמש עשרה שנים, אל פסגת העונג