עובר עם זכויות

באילו מקרים דינו של עובר שווה לדינו של אדם? מהן זכויותיו של זה שעדיין לא הגיח אל אוויר העולם? מתי ניתן להגן עליו ומתי זה פשוט בלתי אפשרי?

כל אישה הרה, ממתינה לרגע בו תראה את לב עוברה מרצד בקלילות על מסך שחור-לבן. רגע זה, שאין שני לו, מהווה עבורנו סימן ברור כי יש חיים בקרבינו. העובר, שלימים יהפוך לתינוקנו הרך, חי ולבו פועם. אך מתי דינו של עובר שווה לדינו של אדם? מתי העובר המתהווה זכאי לזכויות או כפוף לחובות? מהו דינו ומעמדו במשפט הישראלי? על זאת ועוד בראיון עם דנה דרזנין, עו"ד ומגשרת, מומחית לדיני משפחה, משרד עורכי הדין דרזנין ושות'.

אי ודאות

"מעמדו המשפטי של העובר הוא נושא מורכב ואינו בהיר דיו בפסיקה ובחוק", מסבירה עו"ד דרזנין, "שכן לא ברור מהו הרגע המדויק בו העובר הופך לאדם וחלים עליו הכללים ככזה. האם כשמדובר במצבים בהם החוק מדבר באופן מפורש על ה'עובר' או שניתן לראות זאת גם כמשתמע במקרים בו מדובר על 'אדם' וה'עובר' אינו מוזכר מפורשות בחוק. הכנסייה הקתולית ראתה בעובר 'אדם' כבר בשלב בו הוא נוצר, דהיינו מיד עם תחילת ההריון. לעומתה, שיטות משפט מודרניות רבות קובעות כי עובר, המתקיים באופן עצמאי ברחם, קרי החל מהשבוע ה-24 להריון, נחשב 'אדם'. משמעות הבחנה זו חשובה, בין היתר לעניין ההשגות העולות נוכח שאלת הפסקת הריון וכדומה. עוד יתכן כי העת בה מופרית הביצית היא השלב בו נוצרים החיים, שאז יש לכך השלכות מרחיקות לכת לעניין ההתפתחות הטכנולוגית בעניין הפריה מלאכותית, הקפאת עוברים וכיוצא בזה. שאלות אלה הן חשובות ורלוונטיות לשם הבנת הכללים והחוקים החלים על עובר".

עובר בעל אינטרסים

"ישנם חוקים בהם המחוקק סבר שיש מקום לקבוע הוראות מפורשות בחוק, המתייחסות לעובר, וקבע זאת בחוקים מפורשים. כך למשל קובע סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שכל אדם כשר לזכויות ולחובות מרגע לידתו ועד מותו. מכאן, שעובר בטרם לידתו, הוא חסר זכויות ו/או חובות. עם זאת, סעיף אחר באותו החוק, מכיר במצבים בהם יש להגן על האינטרסים של העובר, ולשם כך, מאפשר למנות אפוטרופוס על עובר שטרם נולד. במקרים כגון אלה, האפוטרופוס מתמנה עוד בשלב ההריון. דוגמא לכך הייתה בפסק דין בו אישה הרה ביקשה להתמנות כאפוטרופוס על עוברה, ולעכב את יציאתו מהארץ של אבי העובר, וזאת על מנת להגן על זכות העובר לקבל מזונות. בית המשפט אישר את מינויה של האם כאפוטרופוס לעובר, אך קבע כי את התביעה בגין מזונותיו של העובר, תוכל להיות מוגשת רק לאחר לידתו".

חיים בסיכון

"דוגמא נוספת לחוק המזכיר את זכויות העובר מפורשות הוא חוק העונשין, הקובע כי במידה ונדרש ניתוח להצלת חייה של אישה הרה, רשאי הרופא במהלך ההריון לבצע הפסקת הריון, ובלי לשאת באחריות פלילית עקב כך. חוק זה אף מעלה את הדילמה והמתח הקיים בין חיי האם לחיי העובר, בין זכויות האם אל מול זכויות העובר. המתח והדילמה מתרחשים ונדונים בכל פעם מחדש, כשעולה הצורך בהפסקת ההריון".

מחליטים שנגמר

"עבור הפסקת הריון, בכל שלב שהוא, מדינת ישראל מחייבת דיון בוועדה להפסקת הריון, שתקבע ותאשר את ההליך. החוק מתיר הפסקת הריון כאשר לאישה הרה טרם מלאו 18 שנים או כאשר מלאו לה 40 שנה ויותר; כשההריון נובע מיחסים אסורים על פי החוק הפלילי או מיחסי גילוי עריות או שלא מנישואים; כשהוולד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי או כשהמשך ההריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי. ביצוע הפסקת ההריון טעון אישור של ועדה להפסקת הריון, המונה שני רופאים ועובדת סוציאלית. הוועדה מאשרת את הבקשה להפסקת הריון, ובלבד שלפחות אחד מן הסעיפים נמצא תקף, וכשהאישה חתמה והביעה את הסכמתה להליך. ככל שההריון מתקדם, כך זכות העובר הופכת גדולה יותר וההחלטה אודות הפסקת ההריון הופכת מורכבת יותר. מדינת ישראל מחייבת דיון של ועדה מיוחדת, כאשר גיל ההריון עולה על 23 שבועות. דוגמא לכך הייתה בפסק דין שניתן בישראל, כשאישה הרה ביקשה להפסיק את הריונה, ובעלה, אבי העובר, שהתנגד להפסקת ההריון, ביקש לבוא ולטעון בפני הוועדה להפסקת ההריון. בית המשפט קבע כי מינוי אפוטרופוס הוא לצורך הגנה על זכויות העובר לדברים שיקרו מרגע לידת העובר והלאה, כלומר השהיית או הקפאת המצב בשטח, עד הולדתו של העובר, ועל כן במקרה זה, בית המשפט מנע מהבעל התערבות בהחלטתה של האישה".

יורש שטרם נולד

"חוק הירושה, העוסק אף הוא מפורשות בעובר, קובע כי יורש יכול להיות מי שנולד עד שלוש מאות ימים ממות המוריש, כלומר: החוק מדבר על עובר שיקבל זכויות ביום בו ייוולד".

דיני אדם

בניגוד לחוקים העוסקים מפורשות בעובר, ומזכירים בלשון החוק את המילה 'עובר', קיימים חוקים לגביהם, יש אי בהירות באשר להתייחסותם לעוברים. "כך למשל חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע ש'אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם', כלל לא ברור האם הוא מתייחס ומגן גם על 'עובר' או שמא לאדם שנולד ותו לא. באופן דומה, נותרה בלא תשובה השאלה האם ביצית מופרית היא 'אדם'. שאלת מעמדן של ביציות מופרות נדונה בפסקי דין נחמני נגד נחמני, שעסקו במקרה סבוך של בני זוג, אשר בהיותם יחד, עברו טיפולי הפריה חוץ גופית. לאחר שהביציות הופרו והוקפאו נפרדו הצדדים. האישה ביקשה לקבל לידיה את הביציות המופרות על מנת להשתילן ברחמה של אם פונדקאית, בהתאם לתכנון המקורי של הצדדים. לעומתה, טען הבעל שאין לאישה כל זכות להפוך אותו לאב בעל כורחו. בפסק דין זה, בית המשפט אמור היה להכריע בשאלה באיזה שלב בדיוק נוצרים החיים – האם בשלב מאוחר משמעותית מהשלב בו מוקפאות הביציות או שמא, כפי שטענה האישה, בשלב בו הביציות הנן כבר יצור חי או תאים מוקפאים בעלי פוטנציאל של חיים. אז יש להן את הזכות לדרוש את המשך התהליך על מנת ליצור חיים. הדילמה הייתה קשה ולבסוף פסק בית המשפט העליון, משיקולים אחרים נוספים, להעביר את הביציות המוקפאות לאישה ובעצם לא הכריע באופן ברור בעניין מעמדן של הביציות המופרות".

נראה כי יש צורך עז ביצירת חקיקה ברורה בעניין העוברים, המכירה בשינויים הטכנולוגיים המהותיים בתחום יצירת החיים. על החקיקה להיות מבוססת על תפיסות היסוד בחברה הישראלית תוך שמירה על קדושת החיים – מחד, ועל כבוד האדם וחירותו – מאידך ולאזן בין השניים. משמעות חקיקה שכזו היא במתן כלים ברורים לדיון בתחום, שעד כה נתון לפרשנות האישית של בתי המשפט והפוסקים בתוכו.