כשלסינדרלה נגמרו הגמדים

מה קרה דקה אחרי החתונה של סינדרלה והנסיך, במיוחד אם זה נפל על חג? זוג במסע קניות מהאגדות של החיים: צועדים עם ארגזים לכיוון השקיעה, באור המעומם של שעון החורף

כידוע לכול, סיפורי האגדות על אהבתם של נסיכים ונסיכות, נכתבו מתוך נקודת מוצא ברורה בנוגע לתפקידי הדמויות שבהם. הגיבורות הינן נסיכות בהווה או לעתיד, צעירות רכות בשנים, והנסיכים יהיו אלה שייגאלו אותן מחיי רווקותן בחיק משפחתן הגרעינית, שהם, בסך הכול, גשר צר מאד בדרכן להקמת משפחה משל עצמן. האגדות האלה הסתיימו עם רגע אירוע השיא בחייהן של הנסיכות - החתונה. היה להם ברור, לשני בני הזוג, שלחתונה נדרשת השמלה הטובה ביותר, הדי ג'יי הכי עדכני, בר אקטיבי ורב אינטואיטיבי, אבל מה קרה אחרי החתונה? זה נראה, מניסיון ומקריאות לילות בספריה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בערך כך:

סצנה ראשונה: היא והוא, זוג, בני 30, 40 או 50 ומשהו, בוקר ערב החג השני של סוכות. היא מכבה אורות במטבח ובסלון והוא מכבה אורות בחדרים ומכבה מזגנים:
היא: לקחת את הארנק?
הוא: כן! הכנת רשימה?
היא: לא, אני זוכרת בעל-פה.
הוא: זה מה שאמרת בפעם שעברה.

סצנה שנייה: אחת בצהריים, הם באוטו, כבר בחניון של הקניון. הנסיעה איטית, קשה מאד למצוא חניה, היא עוד צריכה להכין לארוחת הערב אליה הם מוזמנים (סלט ועוגה), הוא צריך עוד לתדלק את האוטו, לקחת את הילדים להורים שלו ולהחזיר אותם ב-16:00, ואז מקלחות. ב-18:00 כבר צריך לצאת מהבית כדי להספיק להגיע ב-19:00 מתל אביב למושב ליד נתיבות.
הוא: מה צריך?
היא: אני צריכה משהו קטן לכל ילד, אני צריכה בסופר חומרים לעוגה ולסלט, אני חייבת לקנות לי איזו חולצה שראיתי בשבוע שעבר כשהסתובבתי עם אימא שלי, יש כמה דברים דחופים בבית מרקחת, וזהו. אני חושבת.
הוא: אוקיי, אז אני אגש לסופר להתחיל, ואת תצטרפי אלי.
היא: זה ייקח לי 20 דקות.

סצנה שלישית ואחרונה: השעה 15:00, בני הזוג פורקים בביתם חרישית את השקיות.
הוא: אני הולך לשטוף את האוטו ואחר כך אסע להחזיר את הילדים.
היא: בסדר גמור, אל תשכח לקחת את התיקים, ותגיד לאימא שלך שאני צריכה צנצנת של חזרת.
הוא: אל תשכחי להכין לילדים את הבגדים למקלחת.
היא: רגע , רגע, אל תשכח את הקרטונים שליד הדלת.

הוא יוצא עם הקרטונים אל השקיעה הממשמשת ובאה מוקדם מידי, עקב הזזת השעון לשעון חורף.

מסקנה: כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו

המצב של הזוג הזה אינו זר לנו. אנחנו לא יודעים במה הם עוסקים, או מי מהם מרוויח יותר או לא מרוויח כלל, אנחנו לא יודעים אם הם כועסים זה על זו, ואם כן אז על מה וכמה, אבל ידוע לנו, שהם גרים בתל אביב ושהם נוסעים למושב ליד נתיבות, אנחנו יודעים שיש להם אוטו (לפחות אחד), שיש להם אורות בבית ומזגנים, שגילם נע בין 31 ל-59, שיש להם ילדים, ושהם נשמעים לנו כמו אנשים טובים, סבלניים ומאופקים, שממלאים במסירות את תפקידיהם המשפחתיים המצווים באגדות - פרו ורבו וקנו וחיזרו הביתה עם שקיות לרוב. ואם שפר מזלכם, קיבלתם ממקום העבודה חתיכת ברזל שמהווה תחליף לחמישה שקלים שמשחררים את העגלות. הם אנחנו והם כמו כולנו: אנשים טובים, שרק רוצים לחזור בשלום מהסופר.

פערים גדולים בהכנסות של שני בני הזוג מולידים לא פעם מתח גם בעת הקניות, הדבר נכון גם לגבי סדרי עדיפויות שונים. זה יכול לנבוע מסיבות פרוזאיות כמו העדפה שונה לקפה או בת זוג שחושבת, בניגוד לחצי השני שלה, שזה נכון לקנות מוצרים שיוצרו בשטחים; וזה יכול להיות כעס גדול על רכישות בלתי מרוסנות. אלה יכולים להיות אנשים אמידים, או כאלה שחיים על הכנסות מזעריות, אך צופים בפרסומות. ולא צריך להיות בזבזן גדול כדי להיכנס למינוס בבנק או לרצות עוד פינוק קטן אחד ודי, ולא בטוח כלל שתאהב את מה שבן/ת זוגך ירצה לקנות לעצמו.

כשהראו לנו באגדה ההיא איך ריצ'ארד גיר קונה בגדים לג'וליה רוברטס, יכולנו לדמיין כמה יפים יהיו הילדים שלהם, כמה עשירים ומאושרים, איך ריצ'ארד לא ינוע יותר בקשיחות ובחוסר מנוחה בין בחורה לבחורה, אלא מתאהב בַּאַחת, ולא חשבנו איך ג'וליה, תמורת הכסף שתקבל עכשיו רק מגבר אחד, תצטרך ללבוש את מה שהוא אוהב, ולא תוכל ללעוס יותר מסטיק בקולניות. התעלמנו מכך שרק 15-20 שנה קודם לכן, עוד כשהיה קצין וג'נטלמן, חזר בו מפחדיו ונשא על כפיו את דברה ווינגר באותה נחישות ממש.

בין כל מה שלא סיפרו לנו אודות מה שקורה לאחר שנישאים, או אפילו סתם לאחר שחוברים לזוג, לא סיפרו לנו, שנצטרך לעשות קניות ביחד לאחר החתונה ואף לראות את חשיבות ההוצאות עין בעין. לא סיפרו לנו שנצטרך בד בבד, לאהוב ולסלוח ולקבל, לדבר ולבאר, לאהוב לקבל ולסלוח.