מי היפהפיה הזו?

הכריחו אותה ללבוש שמלה, לקחת גבר, ואפילו עם הכלה לא הרשו לה להתחיל: לולה גת מתחפשת לנקבה באירוע משפחתי מהגיהנום

בראש מצעד האירועים הלא משמחים ביומנה של לסבית הולמת, ממוקמים אירועים משפחתיים. הימים ימי טרום ההתמסדות, לפני שהדודה הכי זוועתית כבר הפנימה שאת והבחורה שלצידך חולקות גם משכנתה, אוטו וילד, ולא רק מיטה זוגית על צעצועיה. בימים המדוברים, כל מפגש עם המשפחה גורר יציאה מהארון, הסברים ומבוכות במקרה הטוב, והתחמשות בהומו השימושי שלך למטרות הסוואה, במקרה הרע.

פרינס צ'רמינג ד-לה-שמטה

אבל המפגשים המשובבים האלה עם המשפחה הם רק סופו של תהליך מייגע, שמתחיל ברגע שאמא שלי מבשרת לי שמוטי, הבן המוצלח של דודה חוה, מתחתן.

שימו לב, תמיד מדובר בבנים מוצלחים. בימים שלפני שכולם הסתגלו לאורח חייך הסוטה, כל אירוע שמנציח זיווג הטרוסקסואלי במשפחה מזכה מייד את בעליו בתואר "מוצלח". עד שהפלתי את המכה הזו שלי, מוטי היה ילד פוזל ומנוזל, גבולי בהתפתחותו שהרטיב עד גיל 10. העובדה שאני שוכבת (ונהנית מזה, אם יורשה לי) עם נשים, הפכה באחת את הגוש הנוזל הזה לפרינס צ'רמינג. סוג של טכנולוגיה.

אבל הבה לא נסטה מהעניין. אמא שלי, שבתת מודע שלה כבר מבינה שאין לה הרבה צ'אנס לראות אותי מתחת לחופה (ובריח) עם הגבר של חלומותיה, נאחזת בשביב האושר האחרון ומודיעה לי שאלבש שמלה. אני בת 25, מתלבשת לבד כבר שני עשורים, אבל לחתונה של מוטי היא תגיד לי מה ללבוש. עוד לא הומצא מנגנון שיאפשר לך לסרב, רגשי האשם חזקים ממך ומשחקים לטובתה ולטובת השמלה. אם אמא שלך יודעת את העבודה, אז בלי שום בעיה את גם תסתפרי, תתאפרי ותשתחלי לזוג נעלי עקב. וכך עשיתי.

דיכאון שלפני הפן

זה לא יאמן, וכדאי לחקור את זה פעם, כמה שמלה יכולה להעציב לסבית (את הרוב המוחלט, לא את הפקאצות האלה בתקופה הניסיונית שלהן). את תחשבי על זה שבועיים קודם ותדמייני אלפי תסריטים, החל משריפה מקרית בחדר ההלבשה של אמא ועד מותו הפתאומי של מוטי. אפילו תפנטזי שמלכת אנגליה הכריזה שג'ינס זה הלבוש הרשמי באירועים מלכותיים.

לי שום דבר לא עזר, היום השחור התקרב, מוטי לא הראה סימני פרישה מן העולם, והבנתי שזה סוגר עלי – אני אלבש שמלה עם אקססוריז, אני אנהל שיחות סטרייטיות עם העץ המשפחתי הרחב, וכנראה שאאלץ להביא גם את ההומו (צריכה באמת להזכיר לו לא להתגלח ולא להתקלח ממחר, החתונה עוד חמישה ימים).

היום הגדול (של מוטי) הגיע, ואמא שלי באקסטזה: יש לי תור אצל הספר (750 שקל - מה שטוב לשלי גפני טוב גם לי), פדיקור מניקור- ברור, מריטה קומפלט ואיפור. החפץ המעציב תלוי אצלה בארון, פן אזיק לו. הספר מתקרצץ ומקצץ, ואמא שלי על סף התקף אפילפטי מרוב אושר. אחרי האיפור כבר יוצאות לה בועות קטנות של קצף ושל אושר מהפה. אני נמנעת מלהסתכל המראה, נשבעת לכם ששמעתי אחת נסדקת כשעברתי לידה.

ב-18:00 אני מולבשת. סדאם חוסיין נראה יותר מבסוט כשהלבישו לו את השק השחור על הראש מאיך שאני מרגישה עכשיו. אמא שלי לעומת זאת, משחקת בבארבי הפרטית שלה.
אני נדחסת לנעלי העקב (מה, טימברלנד לא חגיגי?) ופוסעת אל עבר המכונית. בדרך ליום המאושר (בחייו של מוטי), נאסוף את ההומו. אלוהים, הוא לעולם לא יפסיק לצחוק עלי. למזלי כבר חשוך.

הכלה עם כילה ואני עם שמלה

הגענו. מוטי החליט להתחתן במקום נורא מואר, למה זה מגיע לי? אני מושיטה יד אל עבר יד ענוגה ומטופחת שמוגשת לי (שיט, שכחתי להגיד לו לא לעשות מניקור) ונדחקת החוצה בסירבול. מיישרת ומתיישרת ובום – מולי מראה ענקית. הידד, אני דראג קווין. אבל מה, הבדיחה על אמא שלי, בטח כולם יחשבו שאני בכלל אחי הגדול, שעשה ניתוח לשינוי מין... ענק, אכלת אותה אישה רעה.

יש שביל ארוך ואינסופי עד השולחן שלנו (קרוב למוטי הפוזל והמוצלח), מאחורי מה אני אלך עד שם, איזה פאדיחה. ההליכה שלי כל כך יותר מתאימה למשחק כדורגל, וכל כך לא מתאימה לצעדת הכוסיות הזאת. אין ברירה, אני אחמוק לי מהר בלי שאף אחד יראה. אוי, זה לא פשוט עם העקבים האלה.

דממה, המוסיקה נפסקה וכולם מסתכלים עלי. הכלה (סחתין עליך מוטי, הייתי עושה איתה היכרות בכיף) מסננת מתחת לכילה שלה (הינומה קוראים לזה?) ויש הרבה מדי לחשושים באוויר. אני צועדת לי בבושת פנים, כל תפארת המחשוף שלי פרוסה לעיניהם, פריזורה של מליון דולר ואיפור שמחביא אותי מתחתיו. אמא שלי התעלפה וסבתא שלי שולחת מבטי זימה בהומו המסוקס שלי. אני מגיעה לשולחן, מתיישבת ומזמינה 1/2 ליטר בירה.

את המשך הערב אני לא זוכרת, אני רק יודעת שראיתי את ההומו עוזר לאיזה מלצר ואז הוא נעלם.

127 תמונות בדראג

אחרי שבוע מגיעות תמונות מהחתונה. יש שש תמונות של הכלה (שאיתה ערכתי היכרות מעמיקה בסוף אותו ערב, גם את זה אני זוכרת) ו-127 תמונות שלי. מתברר שהייתי מדהימה. מתברר שרק על זה דיברו, מדברים וידברו עוד הרבה. מתברר שאני יושבת חזק ובטוח בארון, לשמחת הורי הגאים.

שבוע אחרי ואמא שלי השתחררה כבר מטיפול נמרץ, הכלה התגברה על ליל כלולותיה (היה חם ומגניב) והצלם ינסה למחוק אותי מכמה תמונות, שיראו גם את מוטי. הבעיה היחידה שנותרה היא שזו לא הייתה אני שם. אבל לא נורא, יש גם את אח של מוטי, אבי (המוצלח והפוזל לא פחות). בחתונה שלו אולי כבר ירשו לי להתלבש לבד.

לולה גת - ערב בלי הבעלים