BETA

05.09.2018

12:23

לומדים לבלות עם הילדים
לומדים לבלות עם הילדים,
אתר תמונות

ד"ר דוד וינדהולץ: זמן איכות עם הילדים – פסיכולוג בחיפה מסביר

בקורסים, סדנאות ובהרצאות שאני מעביר להורים, לא פעם פונים אלי אנשים בדאגה מכך שאין להם מספיק זמן, והם מבקשים ממני עצות ליצירת זמן איכות עם הילדים. כאשר אני שואל - "כמה זמן יש לכם בשביל ליצור זמן איכות?" התשובות נעות בסביבות חצי שעה עד שעה.

 

כיצד והאם אפשר בכלל לעמוד במשימה? בקורסים, סדנאות ובהרצאות שאני מעביר להורים, לא פעם פונים אלי אנשים בדאגה מכך שאין להם מספיק זמן, והם מבקשים ממני עצות ליצירת זמן איכות עם הילדים. כאשר אני שואל - "כמה זמן יש לכם בשביל ליצור זמן איכות?" התשובות נעות בסביבות חצי שעה עד שעה. אם כך, מה אענה להם?

 

ד"ר דוד וינדהולץ הינו Ph.D בפסיכולוגיה חברתית בעל התמחות באינטליגנציה רגשית ותקשורת לא אלימה. מטפל אישי, זוגי ומשפחתי העוסק גם בהעברת הרצאות וסדנאות במגוון נושאים. ד"ר וינדהולץ הוא מפתח גישת LST - Life Space Training בגישת הפסיכולוגיה החיוביות.

 

ניתן להעביר שאלות בנושא הכתבה (זמן איכות עם הילדים כיצד והאם אפשר בכלל לעמוד במשימה?) באמצעות פורום משפחה וזוגיות שבניהול ד"ר דוד וינדהולץ באתר שאל את הרופא.

 

מה קורה עם ילדינו? בואו נבדוק כמה עובדות

החל משמונה בבוקר עד אחת בצהריים ילדינו שוהים במערכת חינוך, שעליה להתמודד כיום עם כמה משתנים. ראשית, ישנה התפתחות טכנולוגית-מדעית המחייבת מערכת חינוך מתקדמת בשביל לחנך את הדור שישתלב בסביבות מתקדמות וחדשניות בתחומי ההייטק, המחשוב, ביו-הנדסה וכדומה. מערכת זו דורשת יכולות השתלבות בכפר הגלובלי, כולל ברמת המקצועות העיוניים כגון בשפות ובפרט באנגלית.

 

לעומת, הפלורליזם האתני, הדתי והחברתי מחייב מערכת מגוונת שבה כל אחת ואחד יוכלו לבנות את הזהות האתנית, הדתית והחברתית של עצמם. מובן מאיליו שכל מגזר רוצה מערכת משלו, אשר נותנת מענה על לזהות המגזרית ולצרכים של עצמה.

 

לקראת העתיד ולאור הדרישות שציינתי כאן, מערכת החינוך הפורמאלי בארץ עוברת שינויים משמעותיים. היא אמנם מתקדמת לעבר תשובות הנוגעות להתפתחות הטכנולוגית-מדעית והמקצועית, אולם בשנים האחרונות גם מתרחקת מתחומים ערכיים של סובלנות, דמוקרטיה, זהות מגזרית ומגדרית, ותכנים אומנותיים, רגשיים ואסתטיים.

 

לצידה פועלת גם מערכת החינוך הבלתי פורמאלי, שמעסיקה את הילדים כשעה עד שעתיים לכל היותר, כמו תנועות נוער וחוגים. במערכת הזו ילדינו יכולים למצוא הפוגה מהלימודים והנאה מתחביבים, כמו גם מסגרת חברתית יותר פתוחה.

בשאר הזמן הפנוי מצויים הטלוויזיה, הרחוב, המשחקים הוירטואליים והאינטרנט. רק ילדים מעטים מועסקים בפעילות שאינה וירטואלית לבד או עם הוריהם. מדובר במערכות ש- "מחנכות" את הילדים לתחרותיות, צרכנות ולא פעם גם לאלימות.

הפן השלישי, שאמור להשלים את ההתפתחות הטכנולוגית-מדעית שמדגישה יכולת שכלתנית, מחייב איזון אנושי ורגשי להתמודדות עם חיי היומיום ומורכבותם מהצד האישי-חברתי. כמו כן, עליו להשלים את החיפוש אחרי זהות ייחודית ולכן מחייב יכולת לקבל את השונה ולמצוא מכנה משותף לכלל המגזרים. הדבר נחוץ על מנת שלא ליצור חברה מגזרית, אשר בה כל מגזר חי בגטו משלו. הפירוש של איזון בין זהות קולקטיבית-לאומית לזהות מגזרית, הוא שלכל אחת ואחד עומדת הזכות להגדרת הזהות האישית, הדתית, הקהילתית והלאומית.

 

 ד"ר דוד וינדהולץ

ד"ר דוד וינדהולץ ( צילום עצמי )

 

 

 

מי מחנך את הילדים שלנו?

אם שואלים את ההורים על מי מוטלת האחריות המרכזית לחינוך ילדיהם, הרוב ישיבו שההורים הם האחראים העיקריים והמשפיעים ביותר. ואולם, כאשר לוקחים בחשבון ש- 30% עד 40% מהמשפחות פרודות (גירושים), ושבימינו במרבית הזוגות עד גיל ארבעים שני בני הזוג עובדים, יוצא שהזמן שמקדיש הורה ממוצע לחינוך ילדיו ביום - שואף לאפס. כך לדוגמא, בארה"ב ההורה הממוצע נמצא עם ילדיו 4 – 15 דקות בלבד ביום. אין פלא איפה שההורים העבירו למעשה את האחריות לחינוך ילדיהם אל מערכת החינוך. הם מצפים שהמערכת תספק מענה לצרכים אלו ובמידה רבה רואים את עצמם משוחררים מהתפקיד, לעיתים עם רגשי אשמה רבים. ואולם, המדינה מצידה מחזירה את האחריות אל ההורים ומדגישה את מרכזיות המשפחה.

 

מי שנופל בין הכיסאות בתהליך הזה, הם הילדים. וכאן, לאור מחסור בזמן ובתור פתרון כדי לניקוי המצפון ההורי הומצא המושג של "זמן איכות" לעומת "זמן כמות".

לצערי עליי להודיע להורים שבלי זמן כמות אין זמן איכות, שהינו הכרחי אבל לא מספיק. אמנם ניתן לבלות זמן רב עם הילדים ללא איכות, אבל לא ניתן ליצור איכות בלי הרבה זמן. שאלת מיליון הדולר היא, מהו הזמן המינימלי הדרוש ליצירת זמן איכות?

אני יודע כמה קשים החיים של דור ההורים החדש והצעיר, אך עליהם להחליט מהו החזון לחייהם. עליהם לעצור ולשאול לאן הם רוצים להגיע, כיצד הם רואים את עצמם כהורים, בזוג וכיחידים. אין ברירה, צריך להפסיק להאשים את החברה התובענית ואת החיים המודרניים, כאילו אתם קורבנות ולא מי שקובע את כללי המשחק. פשוט חייבים לקחת בידיים את החיים!

השאלה היא כמובן, איך עושים את זה? מובן שיהיו ויתורים בדרך. מובן שישנן אמיתות שיצטרכו לזוז. מובן שיהיה שינוי בכיוון. עד כמה לשנות? כל אחת ואחד לפי רצונם ויכולתם.

 

האם זה באמת נחוץ לילדים?

האם זה באמת נחוץ לילדים? ( פוטוליה)

 

 

תחילתו של שינוי

באחד ממאמריי הקודמים כתבתי על "שדה החיים", והתייחסתי לזוגות צעירים המצויים בתחילת הדרך של בניית החיים הזוגיים, הכלכליים והמקצועיים. נכון, גם עם עזרה מההורים אין זה פשוט לבנות חיים בעולם המודרני ובפרט בישראל. לאור תביעות העבודה, הזמן שנשאר להורות, לזוגיות ולעצמכם – מועט מאוד. ואולם, אם תתנו לחיים המודרניים, לחברה וללחץ החברתי להוביל אתכם, הרי שתימצאו תמיד על מסלול קבוע מראש, והמחיר שאתם משלמים הוא מחסור בזמן לזוגיות, לילדים ולעצמכם.

מצד שני, אם תופסים את החיים בקרניים ומחליטים לאן הולכים, הסיכוי להצלחה גדול. אילו קורבנות תצטרכו להקריב בדרך? לפני שנענה על השאלה הבאה נבחן מספר הנחות שיסייעו בבחירת הכיוון. יש לציין כי אינני מציג להלן תפיסה תבוסתנית או פסימית. מאחר שהנתונים הבאים אינם זוכים להתייחסות מצד מערכת החינוך וההורים, אתייחס יותר לפרשנות שלילית שלהם ופחות באופן אובייקטיבי ובונה.

למעשה, על מנת ליישם תפיסה חינוכית במודל חדש צריך להבין את המציאות העכשווית שחלו בכל הרמות מסוף המאה הקודמת – החל מהפרט, דרך המשפחה והקהילה, ועד ללאומיות והאוניברסאליות. מדובר בשינויים בעלי השפעה מהותית על הדור החדשה, אך בעלי השפעה מועטת מאוד על המחנכים ועל מערכת החינוך.

  • תוחלת חיים – ילדים שנולדים במאה ה- 21 יחיו בין 100 ל- 120 שנים.

      כלומר, חוץ מלעבוד יהיה להם יותר זמן לעשות דברים אחרים.

  • זמן חופשי – לאור תהליכי הרובוטיזציה והמחשוב בשני העשורים הקרובים, היקף העבודה צפוי לרדת ל- 20 שעות בשבוע.

      כלומר, יהיו יותר זמן לעסוק בפנאי, פעילות התנדבותית ודברים אחרים שרוצים לעשות.

  • מקורות המידע – במאה הקודמת מקורות המידע הבלעדיים (כמעט) היו ההורים, המורים ודמויות דתית, באמצעות ספרים, לוח וגיר. לעומת זאת, בעידן האינטרנט, המחשב והטלוויזיה ישנו תהליך של דמוקרטיזציה ורב גונית בהעברת המידע בעזרת אמצעי תלת ומימד אור-קול, ופעמים רבות הילדים יודעים יותר מאשר המורים.
 גן ילדים

מודל חינוכי חדש (פוטוליה)

 

 

 

      כלומר, בית הספר אינו הכרחי עוד בתור מקור מידע.

  • מותגים – חלק עצום מהמודלים ההתנהגותיים, הערכים, סגנון החיים והדמויות להערכה עוברים דרך מותגים ופרסומות. כיום צעירים וילדים חושבים, מתנהגים, רוצים, מאמינים ואפילו מרגישים את מה שמשודר כמודל להערכה. לעומת זאת, הקהילה ותנועת הנוער, בתי הספר ומרכזי הדת הולכים ונדחקים לשוליים בתהליכי החברות.

      כלומר, מערכות החברות הקלאסיות הולכות ומאבדות משמעות לעומת ה שמציעה המולטימדיה.

  • פלורליזם משפחתי – בימינו המודל האידיאלי של המשפחה מתפרק ומתחדש בצורות אחרות של משפחה "נורמאלית", למשל חד הוריות, הורים גרושים, קהילתיות, הומוסקסואליות וכיוצא בזאת.

      כלומר, אין עוד מודל משפחתי אידיאלי ובתהליך החברות יש להדגיש את הרב-משפחתיות.

  • תחלואה – בתחילת המאה ה- 20 היוו מחלות ויראליות גורם מרכזי לתמותה. בתחילת המאה שלנו גורם עיקרי לתמותה הן מחלות הקשורות לאורח החיים כגון חוסר פעילות פיזית, סטרס ותזונה.

      כלומר, הריפוי של ימינו טמון יותר בחינוך מאשר בתרופות וברפואה.

  • דיכאון – הנתונים מראים ש- 30% מהמבוגרים בארה"ב (כראי למערב) נוטלים תרופות נוגדות דיכאון, 45% מהם מתגרשים, 60% מהם אומרים שהם מתוסכלים מהמצב הכלכלי, הזוגי או האישי, ו- 20% מהילדים נוטלים ריטלין. ועדיים לא הזכרנו עישון סיגריות וסמים, שתייה, הימורים וכדומה.

כלומר, העושר החומרי של העולם המערבי לא הביא לאושר. מעמד חברתי, נוחות שמושגת על ידי טכנולוגיה וקריירה מקצועית אינם מבטיחים חיים טובים יותר.

  • מין – בימינו החופש המיני נרחב יותר לעומת שנות ה- 60, אך גם קיימים בלבול בזהות המינית, חוסר ביטחון, קושי להתפשר ולהתחשב באחר, וקושי ליצור קשרים אינטימיים.

      כלומר, הסיפוק המיני והאושר אינם תלויים בחופש המיני בלבד, אלא בחופש הרגשי ובתפיסת העולם.

  • TCI – טלוויזיה, מחשבים ואינטרנט – אמנם יש התפתחות גדולה בתחום הפנאי האקטיבי, אך המחשב, הטלוויזיה והאינטרנט (בדגש על סמאטפונים) תופסים יותר ויותר את הזמן הפנוי של ילדים ומבוגרים. בחצי הכדור המערבי מבוגרים מבלים ב- TCI כ- 3 עד 6 ביום (בין 70 ל- 100 אחוז מזמנם החופשי), וילדים מבלים כ- 4 עד 8 שעות המהוות 70 אחוז מזמנם הפנוי.

      כלומר, אנשים פחות לוקחים אחריות על זמנם הפנוי ופחות יצירתיים, ולמעשה הופכים ליצורים פאסיביים המושפעים באופן מהותי מ- TCI כגורם חברות.

  • שתייה חריפה, סמים והימורים – כולנו יודעים שאלכוהול וסמים גורמים לניכור ולהתמכרות. ואולם, ישנם עוד גורמים לבריחת מהמציאות, ממצבי לחץ ומתסכול כמו קניות אובססיביות, הימורים, אכילת יתר, אינטרנט וטלוויזיה.

            כלומר, יש קבוצות מסוימות המעוניינות בכך!

אין מתכון אינסטנט או נוסחת פלא להתמודדות עם המגמות העכשוויות, ולא ניתן לסמוך שמערכת החינוך תבצע את השינויים המתבקשים. מה שיש לעשות הוא תהליך של התבוננות, קבלת החלטות ויישום שלהן, המורכב מחמישה שלבים:

1. מודעות עצמית - התבוננו על חיי היומיום מבחינת התנהגות, מחשבות, רגשות, צרכים ורצונות.

2. התנהלות – בדקו כיצד אתם מגיבים, מתנהגים ומיישמים את חיי היומיום.

3. היחס כלפי החיים – עד כמה אתם שבעי רצון מחייכם, מהזוגיות, העבודה וההורות, וכיצד אתם רואים את העתיד הקרוב והרחוק שלכם.

4. אמפתיה - התבוננו על בני משפחתכם הקרובה - המחשבות, הרגשות, הצרכים והרצונות שלהם.

5. תקשורת בונה – בדקו כיצד אתם מתקשרים במרחב הזוגי והמשפחתי לקראת השינויים.

אמנם התהליך אינו מאוד קל, אך גם לא מאוד קשה. מה שצריך הוא אומץ ומוכנות לקבלת החלטות שיביאו לשינויים בחיים של כל בני המשפחה. השלבים החשובים ביותר וההכרחיים הם התבוננות פנימה וקבלת החלטות, אך הם אינם מספיקים בפני עצמם. הדבר הכי חשוב וגם הכי קשה הוא ליישם את ההחלטות ולהעבירן למעשים. בתהליך ה- LST יש זוגות שמחליטים להפחית בשעות העבודה, לעבור מהעיר לפריפריה, להפחית ברמת החיים החומרית, וזאת כדי לפנות זמן עבור הילדים, לזוגיות ולעצמם.

אם ציפיתם לקבל ממני נוסחת פלא, סליחה שאכזבתי. ואולם, אני יכול להבטיח שכניסה לתהליך תביא את האומץ לבצע שינויים שמכוונים לחיים משמעותיים ומאושרים יותר. כל מי שמעוניין להיכנס לתהליך וליצור זמן איכות מוזמן להצטרף לסדנת LST להורים וזוגות.

 

ד"ר דוד וינדהולץ הינו Ph.D בפסיכולוגיה חברתית בעל התמחות באינטליגנציה רגשית ותקשורת לא אלימה - פסיכולוג ומגשר בחיפה ובקריות (בצפון). מטפל אישי, זוגי ומשפחתי העוסק גם בהעברת הרצאות וסדנאות במגוון נושאים, מפתח גישת LST - Life Space Training.

 

ניתן להעביר שאלות בנושא הכתבה באמצעות פורום משפחה וזוגיות שבניהול ד"ר דוד וינדהולץ.