BETA

03.06.2018

11:37

 מתוך החתונה של דודי
מתוך החתונה של דודי ,
רועי ביתן

מצעד לקוביות בלבד: "שמן בקהילה ההומו לסבית הוא סוג ב'"

דודי טל גאה במיניות שלו, אבל פחות במצעד הגאווה שנותן לגיטימציה רק למי שחושף קוביות בבטן. בטור אמיץ הוא מודה שתמיד היה לו קל לאהוב בנים, אבל פחות קל בקהילה

קראתי את כל הסיפורים האמיצים על "למה מצעד גאווה" וכמה הוא חשוב וחשבתי לעצמי, היי, זה לגמרי רחוק מהמציאות שלי.

 

כבר בגיל צעיר ידעתי שאני אוהב בנים, למעשה מעולם לא ראיתי בזה משהו בעייתי, לא בכיתי בלילה לכרית, לא הכאבתי לעצמי עד כאב ולא ממש עשיתי מזה אישיו, כשהשתחררתי מהצבא יצאתי מהארון וזה היה הדבר הכי קל שעשיתי בחיים. באתי, שיתפתי והמשכנו הלאה, בלי דרמות, בלי צעקות שבר ובעיקר בקבלה מכילה ומושלמת.

 

אז לא, המורים לא צחקו עלי בגיל צעיר או בגיל מבוגר יותר כי פחות אהבתי כדורגל והעדפתי לקרוא או לשחק בגומי וקלאס עם הבנות. ולא, החברים שהיו סביבי גם בבית הספר הדתי מעולם לא נטפלו אלי בקריאות גנאי גם כשאולי חשבו שאני בכל זאת קצת שונה מהם כשלא ממש השתתפתי בשיחות הזימה על סרטי פורנו.

 

אה, גם בצבא, כור ההיתוך לא ממש סבלתי, להפך, כשבשלב מסויים סיפרתי למפקדת הישירה שלי ולמפקד הבסיס על הנטיות שלי קיבלתי חיבוקים חמים והמון אהבה. 


אחרי הצבא, הכרתי אין ספור אנשים ומעולם לא הסתרתי את הנטיות המיניות שלי, ומעולם לא קיבלתי הערות לא נעימות, או מבטים, העלמויות וחוסר קבלה, להפך הקבלה תמיד הייתה מדהימה ולא שיפוטית, אנשים נעלמו לי מהחיים כשאני בחרתי בזה או כשזה לא התאים לשני הצדדים, אבל לא בגלל הנטיות שלי או הבחירה שלי להיות מי שאני.

 

 תמיד ידעתי שאני אוהב בנים

תמיד ידעתי שאני אוהב בנים(פרטי )

 

 

אבל אתם יודעים איפה הייתה הבעיה? עם השנים שמנתי, ואז אלו, אותם בני הקהילה שמתיימרת להיות זו שדורשת קבלה שיוון ואהבה היו אלו שהפנו לי עורף, היו דייטים שלרוב הסתיימו ב"אתה ממש חמוד אבל לא הטעם" והיו כאלו שהסתיימו בשלב השיחה הוירטואלית כששלחנו תמונות ואז השתרר שקט שהתפוגג כי הצד השני התעלם, חסם או נעלם.

 

בשלב מסויים, הבנתי שאין לי כוחות לשברון לב ונמנעתי מדייטים או מהכרויות כי הבנתי שלא ייצא מזה כלום. שמן, לפחות בקהילה להטבית הוא תמיד סוג ב', פחות מושך, פחות אטרקטיבי ובעיקר פחות רלוונטי. נכון שיקומו אחרים ויגידו שאני טועה, אולי, אבל בתפיסה שלי ובדרך שעברתי זה בדיוק מה שהיה.

 

בואו נהיה כנים, כשהדבר היחידי שניבט מפוסטרים הוא גברים עם אפס אחוז שומן ובקבוצות פייסבוק של גייז אנשים מרשים לעצמם להעיר בצורה בוטה לאחרים שחולקים את אותה אהבה לבני מינם אין ממש צורך במצעד אלא בשינוי חשיבתי מבפנים, בשינוי תפיסה שמלמד להכיל את כל סוגי האנשים מבלי שגיי אחד יסתכל על השני בצורה עקומה ישפוט אותו ויצחק עליו רק כי הוא לא בטייפקסאט הפיזי.

 

אז היום, כשהמצב שונה, הבטחתי לעצמי להיות אדיב וסבלני לכולם, רזים, יפים, מלאים או פחות יפים, כי בסוף יום כולנו בני אדם, ולא, אני לא צועד במצעד או בכלל תומך במצעד שבו החברה צבועה ודורשת שיוון כשבתוכה השיוון לא קיים, וממש אין מקום כולם, בדיוק בגלל הסיבות האלה.

 

ועד שזה יקרה אם בכלל, מי שרוצה לצעוד במצעד הצביעות שבו כל נער עם אחוזי שומן מיותרים מתבייש להוריד חולצה או בכלל לצאת לשם שימשיך, אני אמשיך לחיות את חיי בגאווה גדולה עם התמיכה של מי שמסביבי, בלי צביעות, בלי מילות גנאי ובעיקר בלי לשפוט אף אחד.ככה זה.