עיצוב אישיות

כל כך הרבה זמן ואנרגיה נדרשים לבחירת העיצובים שמלווים חתונה, נראה כאילו גורל העולם תלוי בגוון המפית מתחת לסכו"ם, ועתיד האנושות כולה נשען על סידור הפרחים. כלה מתחילה, בלוג

ההכנות לחתונה בעיצומן. "עיצומן"- על שום שהחתן והכלה לעתיד לא עוצמים עין בלילה, רדופים על יד מחשבות הרות גורל, מפיות בלבן או בצבע שמנת? בוגנביליה על השולחן או חרציות? כוסות עגולות או רבועות? והכל כמובן קריטי להצלחת הערב.

העובדות הן כדלקמן: לא אני או אהובי, הוריו, אימי, אחותי ואף אחד ממכרי מחזיקים בידע בתחום עיצוב השולחנות לאירועים. אומנם כולנו אנשים משכילים, בוגרי תיכון וצבא ותואר ראשון ושני ועוד קורסי השלמה וסדנאות התמחות למינן, אבל איש מעולם לא הזכיר שיבוא יום ונידרש לדעת האם שולחן שמיועד לעשרה איש, נראה יפה יותר בלבן וירוק-יער או בשמנת וירוק דשא עם נגיעות אפרסק. שנינו עומדים מול דרור, מעצב האירוע מטעם שירותי הקייטרינג, נבוכים על כך שלא הכנו שיעורי בית. לשאלתו מהן מסקנותינו לגבי הצבעים השולטים, אנחנו שותקים ועוטים הבעה שמתאימה פחות לזוג שעומד לגדל ילדים משותפים ויותר לקוקר ספנייל שכרגע ניסו להסביר לו את תורת היחסות. דרור מצידו, נראה נינוח ואף משועשע. אני מנחשת שהמקצוע הזה מושך אליו מעצבים בעלי נטיות סאדיסטיות, שנהנים לראות זוגות צעירים מתפתלים מול עיניהם.

כעבור כמה דקות של שתיקה כדלקמן, דרור גואל אותנו מהייסורים: "לדעתי כדאי ללכת על לבן שמנת עם גוון ירוק אחד בלבד לריענון". רעיון מעולה! הסכמנו מייד בליווי הינהונים ומחמאות אין קץ על טעמו המשובח. הוא חייך ורשם משהו במחברת השחורה שלו. אני לא אתפלא אם זה היה עוד איקס בעמודת ה"זוגות נטולי עמוד שידרה".

אל תאמרו קישוט - אמרו "סנטר פיס"

אבל בזה לא ניגמר העניין: את צבע המפיות יש להתאים למפות, את צבע המפות לסכו"ם, את הסכו"ם לצורת הכוסות (רבוע? עגול? מתומן?), את הכוסות לצלחות בכל הגדלים ואת כל זה ביחד לקישוטים שינוחו על כל שולחן ולקישוטים המרכזיים ("סנטר פיסס" - אמרו מעתה) של שולחנות הבופה. כעבור שלוש שעות של שתיקות חסרות אונים שהופרו רק בתשבחות משתפכות למעצב הגאון, סיים דרור לרשום במחברתו וסיכם:"אז אני מבין שמדובר באירוע בסיגנון מינימליסטי, פשוט ולא מתאמץ". אכן. ממהרים לכיוון המכונית עוד הספקנו להפריח כמה מחמאות על פניו, עורפו וגופו עטוי המותגים של מעצבנו, אולי זה לא יועיל, אבל בטח לא יזיק.

מזמינים הזמנה

יצאנו לפגישת העיצוב הבאה שלנו והפעם לבית הדפוס: עיצוב ההזמנה. ממש כמו בכל דבר אחר שקשור בחתונה שלנו, גם בהקשר של עיצוב ההזמנה חשבנו שמדובר במשהו פשוט וקל. טעינו.
יפית, מומחית בתחומה, העמידה אותנו מיד על חומרת הטעות. יפית (דגש ב"י") איננה בעלת תואר בלימודי עיצוב או גרפיקה. למרות זאת ולמרות שהיא בת 15 ויומיים לערך, היא מייעצת לנו על סמך נסיונה העשיר בהדפסת הזמנות לחתונה, שנובע מדפדוף חוזר ונשנה בחוברת הדוגמאות של בית הדפוס בו היא עובדת. החיסרון היחידי של שיטת עבודה זו: דפדוף,הצבעה אקראית על דוגמה, המלצה וחוזר חלילה, הוא שלא רצינו הזמנה עם תמונה של עוגה גדולה וגם לא כזאת עם ברבי וקן בבגדי ים. אפילו התעקשנו לא לקבל את האופציה הפופולרית ביותר להזמנות, תמונת כלה הלבושה כשוטרת (או ההפך), שאוזקת את בן זוגה בעודו מרים ידיים בכניעה. לא יודעת למה, זה לא דיבר אלינו. יפית ניסתה כמיטב יכולתה לשכנע אותנו שאנחנו לא מבינים כלום ושעוגות ושוטרות עם הינומה "זה הדבר הכי חם היום בשוק", אבל לא עזר. הפעם, שלא כמו בפגישתנו עם דרור, ידענו מה אנחנו רוצים ולא היינו מוכנים להתפשר.נפרדנו באופן זמני מיפית וחזרנו הביתה לעבודה עצמאית על המצלמה והמחשב. את התמונה שהפקנו שלחנו ליפית (שלא התלהבה)אבל הסכימה ברוב טובה להתפשר ולהדפיס אותה מאתיים חמישים פעמים, בדיוק בגודל שביקשנו. איזו נשמה!

דרך ארוכה אל החופה

בעודנו נושמים לרווחה על שהשארנו את כל סידורי העיצוב מאחורינו ונותרנו שפויים יחסית, צילצל הסלולרי ודרור המעצב התרגש לספר לנו שהיה לו רעיון חדש ומ-ה-מם לשולחנות,שהוא פשוט חייב לחלוק אותו איתנו ושבוא נקבע פגישה למחר בתשע ושלוש -עשרה דקות אצלו במשרד. מעבר לזה, הוא שכח לקבוע איתנו פגישות לעיצוב הדשא ולאיזור קבלת הפנים, אז שנביא איתנו יומן. "ולגבי הזר לכלה והקישוטים של המכונית, יש לי עשרת- אלפים רעיונות, משהו גרנדיוזי! אני אשלח לכם במייל וניקבע על זה פגישה בנפרד". איזה מעצב משקיען.
לגבי שנינו, אנחנו רק באמצע הדרך העקלקלה של ההכנות לחתונה וכבר בקושי סוחבים בעלייה. אני ממש מקווה שנזכה לראות רב מקרוב. מה שבטוח, אני ממש לא מבינה איך זוגות שעברו כל כך הרבה הקפצות,תיזוזים ועיצובים עד שזכו להגיע לחופה, עוד מעזים בסוף להתגרש.