ט"ו באב - הסיפור האמיתי

בנות מחוללות בכרמים, מלחמה בין שבטים, מלך חסר ביטחון מציב שומרים, ירח מלא והתרת נישואין. קבלו את כל הסיבות המקוריות לחגוג את ט"ו באב, חג האהבה היהודי

הוא מגיע בכל שנה צבוע באדום ובורוד, מבטיח הבטחות רומנטיות, מציע ארוחות גורמה וטיפולי ספא זוגיים במאות שקלים - אה, וגם סוגד לאהבה. ט"ו באב, החג היהודי שהולך ראש בראש עם תאומו הנוצרי, נשמע אולי קצת פחות סקסי ואולי גם פחות יודע לשווק את עצמו באמצעות מכונת יח"צנים משומנת, אבל היי, אנחנו יהודים, ואולי הגיע הזמן שנדע על מה ולמה חוגגים.

היה זה בימי התנ"ך כשבנות ישראל יצאו לחולל בכרמים מיד אחרי הבציר. למה לחולל? כי מענבים יוצא יין, ויין זה כיף, אז יוצאים לחגוג. נכון שזה נשמע פסטורלי, אבל הסיפור שלנו מתחיל עוד קודם, והוא לא סימפטי במיוחד. פרשת "פילגש בגבעה" המפורסמת בקרב הברנז'ה של חמישה חומשי תורה התחילה במקרה אונס אכזרי שביצעו כמה מבני בנימין מהיישוב גבעה באישה משבט יהודה וגרמו למותה. בני ישראל יצאו במלחמת חורמה ונדרו לא לתת את בנותיהם לבני שבט בנימין הפליליים. השנים עברו, באר הנשים של שבט בנימין התייבשה ובני ישראל הגיעו למסקנה שצריך למצוא פתרון כדי למנוע את היכחדותו של השבט, אבל להתיר נדר זה לא דבר פשוט בכלל.

פתרון הביניים שנמצא היה, אפעס, מוזר, והיום בכלל לא בטוח שהיה עובר בקריאה ראשונה בכנסת או את אישורה של מרב מיכאלי, אך בט"ו באב הוחלט כי בני בנימין הרווקים יורשו להגיע אל כרמי שילה ולחטוף מבנות ישראל המחוללות לתומן. וכך היה. "וַיֹּאמְרוּ יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל. וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לָתֶת לָהֶם נָשִׁים מִבְּנוֹתֵינוּ כִּי נִשְׁבְּעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן. וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה. וַיְצַוֻּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן"

מאז ועד היום נחגג ט"ו באב כחג הפיוס והאהבה בישראל ועדויות לו ניתן למצוא כבר בספר שופטים. בכל ט"ו באב יצאו בנות ישראל לבושות בגדים לבנים בלבד, כדי ליצור מראה אחיד בין אלו שאפשרו לעצמן בגדי מעצבים מקראיים - לבין לקוחות שוק בצלאל של אותם ימים, ריקודי הבנות בכרמים הפכו כבר למסורת ממש כמו אפטר פארטיז באומן 17, הן היו פוצחות במחולות בכרמים ובני ישראל, גברברי השבטים, היו באים בעקבותיהן כדי למצוא זיווג.

אבל זה לא הכל חברים. מסתבר שיש עוד כמה סיבות (חלקן טובות, חלקן פחות) שחג האהבה היהודי נחוג דווקא בט"ו באב.

• סיום פרשת בנות צלופחד. למי שלא מכיר - בנות צלופחד משבט מנשה תבעו בנסיון פמיניסטי ראשון מסוגו לרשת את נחלת אביהן בהיעדר בן במשפחה. ניתנה להן הרשות להתחתן אך ורק עם גברים מאותו השבט כדי שהנחלה לא תעבור לידי שבט אחר, והדבר יצר תקדים חוקי. אך לאחר כיבוש הארץ, עם התבססותם של בני ישראל, הגבולות בין השבטים ניטשטשו, ובט"ו באב הותרו הנישואין בין השבטים. שאפו על ניצני כח נשי בקטנה - בנות יורשות ובנות מתחתנות עם מי שבא להן.

• בט"ו באב סיימו לכרות עצים למזבח העולה שבבית המקדש. הסיבה היא שהאמינו כי מתקופה זו ואילך האוויר כבר מתקרר והעצים פחות יבשים. עץ לח, יש בו חשש לתולעים, דבר שהיה פוסל אותו לשימוש בבית המקדש. לכן ניצלו את שיא תקופת הקיץ לכריתת העצים וט"ו באב סימן את סיום התקופה. אף אחד לא רוצה עץ עם תולעים, בטח שלא בבית המקדש.

•ט"ו באב חל בליל ירח מלא וזה, כמובן, הרבה יותר רומנטי וגם פחות מפחיד להסתובב בכרמים חשוכים.

•מספרים כי ירבעם בן נבט (המלך הראשון של ממלכת ישראל) חשש להתערערות שלטונו. הוא הציב פרדיסאים (שומרי גבול) שמנעו מבני ישראל לעלות לרגל לירושלים. בט"ו באב ביטל הושע בן אלה (המלך האחרון של ממלכת ישראל) את האיסור. איזה מלך!

• ט"ו באב הוא היום האחרון לנטיעות. השנה לא רלוונטי בגלל שזו שנת שמיטה, אבל שלא תגידו שלא ידעתם.

• זהו היום שבו מתחילים לברך לרגל ראש השנה. פעם זה היה לשבת ולשרבט גלויה של "גמר חתימה טובה", היום המדיה קצת השתנתה, אז לא צריך להכין את הפפירוסים חודש וחצי מראש.

• ט"ו באב היום שבו מתחילים ימי תשובה שנמשכים עד הושענא רבא.

אז נכון שהמקור של הוולנטיין נשמע קצת סקסי יותר, כי כומר (ולנטינוס) שמשיא זוג אוהבים בסתר ונידון על כך למוות בטח היה מקבל על זה היום אייטם במהדורה המרכזית, אבל אין שום דבר שיכול להחליף חג יהודי כשר, ועוד כזה שאינו מערב ארוחה משפחתית עתירת משתתפים וקלוריות ומטרתו אחת, לחגוג אהבה.

וַיְצַוֻּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ