סינדרלה מה קורה לה

נשים חזקות, דעתניות, קרייריסטיות ושאפתניות שניפצו את תקרת הזכוכית השיוויונית, גם הן מתפתות למחשבות על נסיך רכוב על סוס לבן ובידו סנדל זכוכית

אם גדלת על סיפורי סינדרלה, לפיהם את הנסיכה והוא זה שמסדר את העניינים בשעה שהחיים הופכים לקשים, את צפויה להתרסקות הפנטזיה עם הכניסה אל היחסים הזוגיים. במציאות, כך תגלי, כשהעגלה נתקעת ויש פנצ'ר בגלגל, לא תמיד הגיבור שלך יודע מה לעשות ואת נדרשת לפתרונות יצירתיים לא פחות. למה נשים מכניסות את עצמן לפנטזיה הזו מלכתחילה ואיך מתמודדים עם התנפצותה אל מול החיים וצרות אחרות?

שלומית ליר, חוקרת תרבות מתל אביב סוקרת את דמותה של האישה התלותית בתרבות הפופולארית ומזכירה לנו שבכל אחת מאיתנו צפונה לואיס ליין. "הפנטזיה הזו של לחסות בצלו של הגבר בהחלט קיימת גם באישה המודרנית. מחקרים הצביעו על כך שגם נשים שהגשימו את עצמן בעבודה ובלימודים והגיעו להישגים מרשימים, עדיין מצפות שלאחר החתונה הן יפסיקו לעבוד בשעה שהגבר מפרנס אותן. לדעתי, מדובר בהבניה חברתית שמייצרת את תסביך סינדרלה. נשים גדלות על אגדות כמו סינדרלה ושלגיה, שם הגיבורה תמיד מחכה לנסיך שצריך להציל אותה, גם באגדות המודרניות יש את פיונה בת זוגו של שרק ולואיס ליין שהיא הדוגמה הקלאסית של האישה התלויה המודרנית: מצד אחד היא עצמאית ועיתונאית חוקרת ומצד שני היא תלויה בסופרמן שנושא אותה על כפיו תרתי משמע".

זה נשמע מאוד רומנטי

"נכון, כי זוהי הרומנטיקה עליה גדלנו, אבל הפנטזיה הנחמדה הזו מסוכנת לנשים. ברגע שאת תלויה בו ונתונה לחסדיו, את מתרסקת ברגע שהוא עוזב אותך. את לא יודעת לדאוג לעצמך והנפילה הכואבת היא ההתפקחות שבאה עם ההבנה שאת צריכה להיות עצמאית, שלמעשה עד היום חיית בקיום מדומיין. בחברה המערבית מוכרים את האשליה הזאת היטב כאשר אגדות הילדים הופכות למודל. האגדות האלה הן וירוס מחשבתי שנמצא שם ונדמה לך שככה דברים צריכים להתנהל".

ליר טוענת כי בדומה לפנטזיה הנשית של הנסיכה הפסיבית והשקועה בתרדמה שצריכה נשיקה שתעורר אותה, כך לגברים מחדירים מגיל צעיר את הפנטזיה של המציל שמנתקת אותם מעצמם. המציל הוא הגבר לא נכנע לרגשותיו, כזה שיכול אולי להציל את כל העולם אבל לא את מה שנמצא בקרבתו. זו אולי הסיבה שמרבית מערכות היחסים מבוססות על סופרמן שפוגש בסינדרלה. "פועלים עלינו כוחות חזקים עד שאנחנו הופכים לשבויים של הנורמות התרבותיות שמדברות אלינו כל הזמן דרך סרטים, ספרים, מגזינים ופרסומות. כל אלה מציגים דימוי לא ממשי על עצמנו ונדרשת עבודה רבה כדי לחיות לא על פיו. זה לא קורה במטה של קסם והרבה פעמים המציאות עצמה היא זאת שמעוררת אותנו, אבל ככל שיהיו לנו יותר נשים עצמאיות שלוקחות חזקה על חייהן ומהוות מודל למנהיגות, כך סינדרלה תתעורר מוקדם יותר".

אריאלה מלצר, פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית המנהלת את מכון "רעות" ברחובות, טוענת כי הפנטזיה שהצד השני יציל אותנו משותפת לנשים וגברים כאחד ומסבירה את ההתפכחות מהאשליה כתהליך של התבגרות משלב ההתאהבות לשלב המחויבות. "כשאנחנו בוחרים את בן או בת הזוג, אנחנו בוחרים בצורה לא מודעת דימוי שמתאים למוח העתיק שלנו, דימוי שמבוסס על הדמויות שגידלו אותנו בילדות ונתנו לנו אהבה וביטחון. זוהי אשליה שאנחנו אוהבים את בן הזוג שלנו בזכות עצמו, למעשה אנחנו רוצים שהוא ייתן מה שההורים שלנו נתנו, ולא רואים אותו כפי שהוא באמת". לדברי מלצר, האהבה הרומנטית היא פנטזיה ילדותית שמספקת לנו את כל הצרכים בשלב ההתאהבות. כאשר מתחילה המחויבות, האשליה שבן הזוג מספק לנו את כל מה שחשבנו, מתחילה להתנפץ, ובן הזוג מתגלה כלא מושלם. "כאשר אנחנו בוחרים בן זוג, אנחנו מצפים שהוא ישלים את החלקים שהלכו לאיבוד בתוכנו בזמן הילדות, מפני שההורים אסרו עלינו להביעם. כאשר חלה ההתפקחות מן האשליה, אנחנו רואים את בן הזוג כפי שהוא".

מלצר קובעת כי הציפייה שבן הזוג ייקח חסות ויתקן את הפנצ'רים בחיים היא ילדותית. בן הזוג לא יכול לקחת אחריות על הקשיים והאישה אמורה להתמודד עם החיים ולהחזיר לעצמה את הכוח. למעשה, רצוי שיתמודדו ביחד עם הקשיים וההתחלה של הפתרון יכולה להיות במודעות לכל התהליך הזה.
"כשאנו מבינים שבעצם אנחנו משליכים את הקשיים שלנו על בן הזוג, שלמעשה כל הביקורתיות והשיפוטיות שאנו מפעילים עליו הן הצעקה של הילד הפנימי למילוי צורך שלא סופק. מעבר לכך, צריך גם לפתוח בדיאלוג שמחזיר את הביטחון למערכת היחסים. בן זוג בטוח מעניק אהבה, חיזורים ופינוקים באופן טבעי".