BETA

09.08.2018

14:19

 איריס מושלי
איריס מושלי,
צילום יחצ

איריס מושלי: "צריך להסתכל לפחד בעיניים ולעולם לא לוותר"

ילדותה לימדה אותה שההצלחה היא לחלוטין אישית ושהחיים מתפתחים דווקא מתוך קושי, אתגרים ולמידה. "דברים טובים קורים מתשוקה לעשייה אבל חשוב גם להיות אדם טוב ומפרגן"  

לא בכל יום מדיום אחד מפנה במה למדיום אחר ועורך ריאיון עם מי שעומדת בראשו. אנחנו ב LEGIT החלטנו שלא רק שיש לנו אומץ לעשות את זה, אלא שזה גם מספיק מעניין עבורנו ועבור הקוראים. בהמשך, אולי אפילו נהפוך את זה לנוהג קבוע ונזמין אלינו לשיחה קולגות שעל פניו מהוות לנו תחרות. בסוף הריאיון מדברת איריס מושלי על פתיחתם של אוקיינוסים כחולים. זה בדיוק מה שאנחנו עושים ותצטרכו לקרוא עד הסוף כדי להבין למה הכוונה.

 

את המסורת אנחנו מתחילים עם איריס מושלי, היזמית, המקימה והמנכ"לית של 'בית ונוי' המייצרת ערוצי תכן באדריכלות, עיצוב ובנייה. מושלי, הקימה את החברה לפני עשרים וחמש שנה, ומאז עומדת בראש המגזין, עורכת כנסים בינלאומיים, מוצאת זמן לתרום לקהילה ולא מזמן גם השיקה אתר קניות חדש שעליו יסופר פה בהמשך. היא חצתה את גיל חמישים, נשואה, אם לשלושה ילדים וסבתא לשני נכדים. היא גרה על חוף הים במושב שבי ציון ועל מנת להשלים את משימותיה היא גומעת לא פחות מ 4,000 ק"מ מדי חודש.

 

 נוף לים מביתה של איריס מושלי

נוף לים מביתה של איריס מושלי (צילום יחצ)

 

 

מעז יצא מתוק

 

כשמושלי מדברת, קשה לעצור אותה. את האנרגיות וההתלהבות שלה ניתן לזהות מיד ובקלות. "נולדתי בקריית שמונה ועברתי ילדות מאוד קשה" אומרת איריס מושלי "למעשה, ננטשתי על ידי אמי וביום ששי אחד, כשאבי, איתי ועם אחיי על הידיים, צריך היה לחפש עבורנו בית מעכשיו לעכשיו. בהמשך, גדלתי במשפחה עם אם חורגת, מה שהיה אסון בפני עצמו. למעשה, עד גיל בגרות, הייתי רב הזמן לבד, התמודדתי עם המון קשיים והבנתי שאני צריכה לקחת את עצמי בידיים. כבר אז, למדתי להסתכל לפחד בעיניים ולהתגבר עליו.

 

אין ספק, שכל זה הכניס במושלי המון אמביציה. "תוך כדי השרות בצבא, למדתי באוניברסיטה ובגיל עשרים ואחת כבר הייתי נשואה ואמא". בן זוגה, הוא דוד מושלי, בן למשפחת אדריכלים שבה אביו, יוסף מושלי, שימש כפרופסור לאדריכלות בטכניון שרבים מגדולי האדריכלים למדו אצלו. היום, את המשרד שהקים, מוביל בנו, אדריכל דגן מושלי, האמון על שלושה סניפים, כשבעים עובדים ופעילות ענפה בארץ ובחו"ל.

 

נראה שהיזמות זה אצלך בדם

 

"כל חיי חיפשתי ליזום ולעשות דברים. כדי לשרוד, צריך להיות כל הזמן בתנועה ולבחון את הדבר הבא. ברגע שאתה בתנועה, הדברים קורים ואפשר לתקן תוך כדי. כאדם שמעז, אני דואגת כל הזמן להמציא דברים וליצור מהם מוצרים חדשים. כשאני מסתכלת לאחור ומחברת בין הנקודות של חיי, אני מבינה ששום דבר לא קורה סתם. בפרוש אני יכולה לראות איך כל אחת מהן תרמה במשהו ואיך סך החיבור של כולן הפך אותי למי שאני".

 

חשבת שתהיי אשת עסקים?

"במהות שלי, לא חשבתי שאני כזו. הייתי תלמידה טובה בביולוגיה וחשבתי שאעסוק במחקר. העבודה הראשונה שלי אחרי הצבא, הייתה פקידת סגל בפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון. אחר כך, עבדתי בחברת מחשבים בה שכנעתי את המנכ"ל לשמש כנציגה בחיפה מה שהביא גם לפתיחת סניף של החברה בעיר. בזמן הזה, התמקצעתי בפן הטכני וצברתי ניסיון רב במכירות".

 

נראה שמכל תחנה בחייך המקצועיים למדת משהו

"כשחברת המחשבים נסגרה כעבור שנתיים, החלטתי למצוא את ייעודי במשרד פרסום. ראיתי מודעה קטנה של חברת 'דחף' שמחפשת תקציבאית בחיפה. הגעתי לריאיון והבנתי שאני אחת מקבוצה של 125 מועמדות. משום מה התקבלתי ומהר מאוד הצטיינתי גם בזה. בזמן קצר למדתי איך לנהל תקציבים של מיליונים. אינטואיציות ולימוד אוטודידקטי הביאו אותי לרמה גבוהה מאוד של צבירת ידע וניסיון גם בתחום הפרסום".

 

שאלה של פורמט

 

איך התחיל הרומן שלך עם 'בית ונוי'?

"במשרד הפרסום עבדה עורכת תכן שסיפרה לי שבמקביל היא עובדת במוסף 'בית ונוי' של עיתון מקומי של הגליל המערבי ושאולי כדאי שאעבוד איתה. נפגשתי עם בחורה בעיתון ומיד החלטתי לעזוב את 'דחף' ולהפוך לאשת מכירות בעיתון שבזמנו היה זניח למדיי. האמנתי בזה מאוד ורציתי לשוב ולאתגר את עצמי, לעשות יש מאין ולהרים משהו מכלום. התחלתי במכירת מודעות לעסקים באזור הצפון ולאט לאט הפכתי מעורבת גם בתכן. לאחר זמן מה, הוחלט לעבות את המוסף ולמכור אותו ברשת סטימצקי. כך הוא שווק בצפון כמה חודשים עד שהוחלט לסגור אותו".

 

 בראשית הדרך

באמצע הדרך (צילום יחצ)

 

 

וכך נאלצת לעבור לתחנה הבאה?

"ממש לא. באותו רגע אמרתי לדוד, בעלי, שאני לוקחת על עצמי את המגזין. לא ידעתי איך, אבל הודעתי מיד שאני אמשיך אותו. התייעצתי עם חבר שאמר שלא כדאי ושאני עומדת להפסיד המון כסף. הגעתי למסקנה שכל היועצים יודעים ייעוץ אבל לא עשו פרקטיקה של ממש. פשוט החלטתי להוציא את המגזין. כעבור שנה, נסעתי לתערוכת העיצוב במילאנו והחלטתי להפוך את המגזין לארצי. הדפסנו יותר עותקים במטרה לבדוק מה יקרה. חברת ההפצה, שהייתה להם בלעדיות עם 'בניין ודיור', לא הסכימה בהתחלה לשתף פעולה. שנה שלמה לקח לי לשכנע אותם להפיץ עבורי באזור תל אביב".

 

בשלב הזה, העבודה שלך מתפרסת על כל הארץ

"נכון. בעלי לא הסכים לעזוב את שבי ציון. וכך, במהלך שנים, נהגתי 4,000 ק"מ בחודש. נסעתי בכל הארץ לגייס מפרסמים. ממש התאבדתי על זה. זה לקום בחמש בבקר, לנסוע בפקקים, לגדל שלושה ילדים, לתקתק הכל, לחשוב, להיות יצירתית וכל הזמן לראות מה הדבר הבא שאני עושה".

 

מה הייתה המטרה בזמנו?

"להנגיש עיצוב לקהל הרחב. המודעות לעיצוב מאז גדלה והפכה נגישה מאוד לכל. אבל צריך לזכור, שבשנת 1994 עוד לא היה אינטרנט. אנשים ראו עיצוב במגזינים. הכל לקח זמן. לאט לאט הפורמט של המגזין גדל והוצאנו שישה מגזינים בשנה".

 

על התפתחות המגזין אומרת מושלי שעם הזמן הבינה שבמקום להציג עוד ועוד בתים שכבר רואים בלאו הכי במדיה, תנסה לעשות משהו אחר. "לא ראיתי את הערך המיוחד של זה ולכן הסבתי את המגזינים לכאלה שיעסקו בכל פעם בנושא אחר באפן עמוק יותר ומרוכז. כך למשל, הוצאנו מגזינים בנושאים S/M/L, משרדים, בתי מלון, חיפויים ושבעים שנה לישראל".

 

 שער המגזין לרגל 70 שנות עיצוב ואדריכלות

שער המגזין לרגל 70 שנות עיצוב ואדריכלות (צילום: סטודיו לינסקי)

 

 

כנסים, תרומה לקהילה ואפליקציה חדשנית

 

כל זה עדיין לא סיפק אותך והתחלת לייצר כנסים

"עם הזמן, רציתי להפיץ תכנים של אדריכלות ועיצוב בכמה שיותר ערוצים. עשר שנים לאחר שלקחתי על עצמי את המגזין, בשנת 2004, התחלתי לחשוב על הכנסים הבינלאומיים לעיצוב ואדריכלות במרכז האירועים והקונגרסים 'אבניו'. המקום היה אז בבנייה אבל אני כבר התחלתי להתכונן. גם אז, היו מי שאמרו שהסיכון מטורף ושאני עלולה לפשוט את הרגל. מה שרציתי, זה ליצור מפגש בין ספקים ואנשי מקצוע ולתת להם תכן מקצועי מהארץ ומחו"ל. לקחתי צ'אנס ואפילו הפקתי את ימי העיון בימי ששי וגם לא התביישתי לדרוש דמי השתתפות מהאדריכלים שבאו לשמוע תכן. מהר מאוד, הכנסים הפכו מלאים עד שלפעמים אפילו עומדים בתור".

 

הכנסים תמיד בנושא המשרד ומרחב העבודה ועיצוב ותכנון בתי מלון

"התכן תמיד משתנה. בכנסים, אני לא רק מביאה את העולם לכאן אלא גם משלבת מרצים שמקנים ערך מוסף לנושא. כך למשל, בכנס הקרוב, אני מביאה מסן פרנסיסקו, מעצבת שהיא למעשה דולה לשעבר שתפתח את המושב במדיטציה המונית".

 

בנוסף, עורכת מושלי גם כנסים מקומיים בחינם בפריפריות תחת הכותרת 'אדריכלי-לוקאלי' כשהרעיון האו לספק ימי עיון בכל הארץ במטרה להנגיש הרצאות מקצועיות וידע לפריפריה. עוד היא מציעה מיני תערוכות, קורסים וסדנאות לאנשי מקצוע וחובבים ברחבי הארץ.  

 

 תור לאחד הכנסים הבינלאומיים באבניו

תור לאחד הכנסים הבינלאומיים באבניו (צילום יחצ)

 

 

וכאילו לא מספיקים לך פרויקטים, את מוצאת גם זמן לתרום לקהילה?

"כל השנים עשיתי פרויקטים גדולים. כמי שמאמינה שסביבה צריכה להיות אסתטית ונעימה, חשוב היה לי גם לתרום לקהילה. בשנים קודמות, תרמתי לגופים קהילתיים כמו בית השנטי, עמותת עלם, כפר הנוער בן יקיר, הדסה נעורים ולגופים נוספים. עשיתי את כל זה בשקט. אבל אז רציתי לעשות פרויקט גדול ואחרי קצת תחקיר פניתי למנכ"ל עמותת 'ילדים בסיכוי'.

 

פה התרומה כבר שינתה ממדים

"כן. מדובר בפנימייה לילדים בגילאי 8-12 שבזמן שירותם הצבאי מתפזרים בדירות ברחבי הארץ. נפגשתי עם המנכ"ל שלבסוף ביקש שאקח על עצמי לשפץ את שלושים ואחת הדירות המשרתות כמאה ותשעים חיילים בודדים. התחברתי אל הפרויקט מהמקום שאני גדלתי בתנאים שאין לי בית ואין לי פינה משלי. גם אני באתי מבית לא קונבנציונאלי ולא גדלתי עם הורים אמיתיים ולכן החלטתי ללכת על זה".

 

איך מרימים פרויקט כזה?

"כיניתי את הפרויקט 'לעצב מכל הלב'. הוצאתי קול קורא לאדריכלים ומעצבים וקבלתי מאות פניות. כל מעצבת או צוות מעצבים היו אחראים על דירה ויחד עם החיילים הדיירים הם יצרו עולמות חדשים תוך העברת והשרשת המודעות בקרב הצעירים. כדי לתפעל את כל זה, הקמתי עמוד פייסבוק ועשיתי מפגשי עדכון. בסך הכל, עבדו על הפרויקט כמאתיים וחמישים איש במשך כחצי שנה.

 

"תוך כדי תהליך, יצרתי קשר עם ספקים שעזרו לנו להפוך דירות לא ראויות לשכיות חמדה. כך השגנו רהיטים, מקלחונים, משטחי שיש, אנשי מקצוע ומה לא. גם המעצבות ניצלו קשרים קיימים לטובת העניין. לבסוף, את התודות המשמעותיות ביותר קבלתי דווקא מאלו שנתנו. למדתי שאנשים רוצים לתת אבל לא מרימים רגע את הראש בשביל לעשות את זה בפועל עבור הזולת. האושר שניכר על פניהם של הנערים ברגעים שנכנסו לדירות, שיקף את השינוי שחוללנו בחייהם מה שבהחלט מחמם את הלב. זה מלמד אותך ואותם משהו לחיים. עכשיו קבלתם – תלמדו להעביר את זה הלאה. הנתינה עוברת מאחד לשני באהבה".

 

 דירת חיילים בעיצוב אורית לוי ורננה רחמים

דירת חיילים בעיצוב אורית לוי ורננה רחמים (צילום רתם שמואלי)

 

והבייבי החדש שלך. הום פלן?

"אני מאוד טכנולוגית ובעצם הרעיון שלי נבע מהמחשבה איך לייצר פלטפורמה שתחבר בין עולם העיצוב הפיזי לעולם הדיגיטלי ובין קהל רחב לבין אנשי מקצוע וספקים. המטרה היא להנגיש מוצרים לעיצוב הבית בזירה אינטרנטית אחת. למעשה, המערכת מאפשרת לפתוח עמודי פרויקטים המשמשים כארגזי כלים מקצועיים לבנייה פרטית ולנהל אותם הן מבחינת תקציב והן מבחינת בחירת מוצרים, הכנת מצגות וטבלאות כמויות, שמירתם בתיקייה ושיתופם עם בני משפחה ואנשי מקצוע".

 

מהן התגובות של החברות שאת מנסה לגייס?

"יש חברות שחושבות שאם ייכנסו לשם, הקהל לא יבוא לחנויות. בעיני, זו חשיבה שאינה מתאימה לחברת שפע אלא חשיבה קטנה. בעיני, זה יוצר פנייה יותר איכותית לחנות ודווקא הגדלה משמעותית של החשיפה".

 

את באמת מאמינה שאפשר לרהט את הבית דרך מסך המחשב?

"ללא ספק. התשוקה שלי רק הולכת ומתגברת ויש עוד הרבה לאן לפתח את זה. זה ברור שהעולם הולך לכיוון הזה ואני מרגישה שזה תופס כמו אש בשדה קוצים. אנשים מבינים שזו המדיה של העתיד ומתחילים להתרגל לזה. השיטוט באפליקציה מתבצע, בין היתר, באולמות תצוגה וירטואליים בתלת ממד החוסכים זמן נסיעה, דלק ותיאומים. כך, יכולים המשתמשים להיפגש עם ספקים רבים ומגוונים תחת קורת גג וירטואלית אחת ולבחון את 7,000 המוצרים הקיימים כרגע בקטגוריות שונות. כל מוצר מופיע עם מפרט טכני ומאפשר למשתמש לקבל את מרב האינפורמציה, לרבות פנייה ישירה לחנות שבה הוא נמכר לטובת הצעת מחיר".

 

 הום פלן

הום פלן (צילום יחצ)

 

 

 

 

 

 

 

לא על חשבון אחרים

 

כל הפרויקטים האלה דורשים לא מעט עתודות כספיות. איך עומדים מאחוריהם?

"כשאני מתכננת פרויקט, אני לא חושבת מאיפה יבוא הכסף. אני לא קמה בבקר מתוך המחשבה כמה אני ארוויח אלא מנסה לפתח מוצר כמה שיותר טוב ורק אז חושבת איך אממן אותו ואיך ארוויח ממנו. החשיבה שלי נובעת מהתשוקה לדברים. עם הזמן, הבנתי שכשאני חושבת על הפרקטיקה ועל הערך של מה שאני עושה, דברים טובים קורים מעצמם. הניסיון שלי הביא אותי להאמין שהחיים מתפתחים מתוך קושי, אתגרים ולמידה. הנוסחה להצלחה היא לחלוטין אישית ורק ככה אפשר לעלות עוד ועוד בסולם הדרגות. אלו הם החיים. לא פחות חשוב גם להיות בן אדם טוב ומפרגן. זה לא חוכמה לעשות דברים על חשבון אחרים".

 

מה באמת את חושבת על סצנת האדריכלות בארץ?

"אני לא באה ללמד אלא מנסה לתת השראה. הקונספט שלי נובע מחשיבה כיוון שאדריכלות, לדעתי, קשורה בגישה מעמיקה, בפיזיקה, בכימיה, בהסתכלות לטווח ארוך. היא משרתת את המשתמשים ומשפיעה על הסביבה כך שהיא הופכת לחלק מהותי ממנה ומהנראות של מקום ועיר. בחו"ל, מבנים יפים הם חלק בלתי נפרד מהטיול.

 

"האדריכלות ככלל, לא נעדרת בעיות. מחד, יזמים לעולם מחפשים עלויות נמוכות אבל צריכים להבין שלאדריכלות יש המון עומק. לדעתי, לא מספיק מעריכים את האדריכלים היום ותמיד רוצים לחסוך על חשבונם. אם כיזם אתה מתכנן בניין ורוצה איכות אז יש לזה מחיר. בעיה נוספת היא זו לפיה אין מספיק פרגון הדדי בתחום. צריך שהרוח תהיה כזו שכולם יחשבו יצירתית ולא תחרותית. אנרגיות טובות יכנסו לעסקים אם כולם יתמקדו במה שהם עושים ובשרות ללקוח ולמשתמש הסופי".

 

אחרי שאמרנו את כל זה. איך את מתמצתת את המוטו שמניע אותך?

"אני מנסה לפתוח אוקיינוסים כחולים על ידי הימנעות מתחרות לטובת יצירה ופיתוח של נישות ומוצרים בעלי מאפיינים שונים מאלו הקיימים. אני לא מסתכלת מה עושים מסביב וגם לא ממש אכפת לי. אני עושה בעצמי מעצמי ועובדת מאוד קשה, מאוד סיזיפי וללא דרכי קיצור. כל אתגר זה לבנות הכל מחדש אבל, מבחינתי, העשייה רק מחזקת אותי להיות מי ומה שאני".

 

חינוך גרסה 2000 מתוך המגזין האחרון. תכנון ליואי דבוריינסקי

חינוך גרסה 2000, מתוך המגזין האחרון. תכנון ליואי דבוריינסקי (הדמיה ליואי דבוריינסקי)