BETA

02.08.2018

15:02

 ארמון בניגריה
ארמון בניגריה,
צילום פרי דוידוביץ אדריכלים

שיחת חתך עם פרי דוידוביץ: מדירת קבלן ועד ארמון פאר בניגריה

"פעם אדריכל היה משרטט סקיצה, היו בונים ונגמר הסיפור. היום, האדריכל הוא רק פיון במסכת התכנון ורוצה לפחות את הכבוד המגיע לו" אומר אדריכל שלום דוידוביץ

בדרכי לראיין את שלום דוידוביץ למשרד 'פרי דוידוביץ אדריכלים', ברור לי לגמרי מה אני הולכת לשאול. אבל פרויקט בהליכי בנייה שצץ בצד הדרך, גרם לי לשוב ולחשוב על שאלות המעסיקות היום אנשי מקצוע רבים ובהן 'האם יש לנו עוד מקום לבנייה והאם לא צריכה להיות תכנית על מסודרת שתסדיר את כל זה'.

 

 מימין: שלום דוידוביץ וחנן פרי

מימין: שלום דוידוביץ וחנן פרי (צילום פרי דוידוביץ אדריכלים)

 

 

כשאני מספרת לאדריכל דוידוביץ לגבי תהיותיי, הוא מבקש להגיב על כך והריאיון המתוכנן הופך לשיחה מרתקת על מצב האדריכלות, עתידה, רב תחומיות מקצועית ומסר לבוגרים. "זו כנראה שאלה לתכנון ערים, לתכניות אב ומתאר ולאסטרטגיות גדולות" אומר אדריכל שלום דוידוביץ, המייצג בריאיון נאמנה גם את שותפו מזה שלושים שנה, אדריכל חנן פרי. "אני בכל זאת חושב שיש עדיין מקום לבנות ושעדיין לא צריך לבנות רק לגובה. ההיסטריה היא בעוכרינו. גם כי הבנייה לגובה של היום תיהפך לשכונות המצוקה של המחר וגם כי הבנייה הרוויה לגובה למעשה לא מייצרת מרקם עירוני אורגני שצומח מעצמו כמו פעם.

 

"כולם אוהבים לתת כדוגמה לאורבניות טובה את רחוב אבן גבירול בתל אביב ובאמת, אם מנתחים את זה, רואים בו את עירוב השימושים של הרחוב והמרחב הציבורי ואיך הם פועלים למען האזרח בעוד שבשכונות מגדלים מונוטוניות, שנראות אותו דבר בכל מקום ונבנות על שטחים חדשים, זה בהכרח מחייב דאגה לתשתיות, צפיפות, עומס, בזבוז זמן על הכביש והמון בעיות חדשות. אישית, אני דוגל במגוון. לא כולם חייבים לגור בבניינים גבוהים או בווילות. עניין נוסף, הוא בכך שמרכזי הערים הוותיקים מתיישנים ובעצם נוצר 'אפקט הבייגלה' לפיו בונים מסביבן ובאמצע נוצר חור. כל זה מביא לכך שהמרכז נחלש ואלמנטים חשובים, כמו משרדים ומסחר, מוצאים אל הפריפריה ומחלישים את העיר".

 

 משרדי אקרו נדל"ן

משרדי אקרו נדל"ן (צילום עודד סמדר)

 

 

אז מה אתה מציע בעצם?

"צריך לחזור לרחוב, לחנויות, לבתי הקפה. צריך לעדכן ולחדש בניינים קיימים. נכון שיש התחדשות עירוניות שבעצם באה על התשתיות הקיימות, אבל הפתרון שמצאו הוא להרוס את הישן ולבנות חדש בפי שניים גובה. הפתרון הזה לא טוב בפני עצמו כי המרחקים בין הבניינים, שנועדו לשלוש או ארבע קומות, לא מתאימים לבניינים חדשים שגובהם שבע ושמונה קומות. המצב החדש יוצר הצללה וחושך מוחלטים לדירות בקומות התחתונות. למרות שמנסים לעשות משהו טוב, הפתרון שמצאו הוא לא האידיאלי או הנכון ביותר". 

 

כל זה לא מעודד עוד יותר את הבידול בין אוכלוסיות?

"הכל עניין של הצע וביקוש. היום, דירות ישנות במרכז העיר תל אביב עולות יותר מדירת מאה מ"ר במרחק של עשרה ק"מ משם. ברגע שיש מגוון ומבחר, אז תנאי השוק מכתיבים ומנווטים את העניין של הבנייה והמגורים בה. שיקום שכונות ובנה ביתך, שהיו פטנטים חדשים בסוף שנות השבעים, הומרו היום רק בבנייה לגובה. בהתייחס לזה, אני דוגל בשני דברים. הראשון, בהתאמת סוג הבנייה למקום והשני, לאפשר מגוון שייתן פתרונות שונים לכולם. הפתרון הטרנדי למצוקת הדיור היום הוא דיור למשתכן או שכונות חדשות שבהן מגדלים רבי קומות היוצרות ציפוף. אני לא חושב שזה הפתרון הנכון, בטח שלא לטווח הארוך".

 

 ווילה בהרצליה פיתוח

וילה בהרצליה פיתוח (צילום עמית גירון)

 

 

שוק שבוי

 

כל מה שאמרת יוצר לא מעט בעיות נוספות

"אנחנו מדינה קטנה וצעירה וכל עניין תכנון הנדל"ן בארץ בא מהצגה של מצוקות. זה לא בא מראייה תכנונית איכותית. לא נותנים פה דגש על האיכויות הנוספות, לא ברמת דירת המגורים ולא ברמת התכנון האורבני. בדירת המגורים, קבלנים בונים דירות לפי סטנדרטיזציה מסוימת. דירת שלושה חדרים בגודל מסוים, דירת ארבעה חדרים בגודל מסוים וכדומה. הם מסתכלים על כמות החדרים, על המטראז' בפועל, אבל לא ממש מתרכזים באיכות המוצר המוגמר. לא כל אחד צריך בהכרח בדירת שלושה חדרים גם שלושה בתי שימוש. בפועל, יוצא שמתקבלים חדרים קטנים שאפשר היה, בתכנון אחר, להגדיל. בהרבה מקרים, קרה לי שקבלנים ביקשו מאתנו לתכנן דירות לדוגמה או דירות שלא הצליחו למכור ואז הצענו להם להוריד חדר וכך להגדיל את החללים. פעמים רבות קורה שאיכות מוכרת הבה יותר טוב מכמות".

 

ועדיין יש מי שלא משתכנע

"היום, השוק שבוי. מי שקובע מה יהיה בו הם הקבלנים, הדיירים והשמאים. המחיר נמדד בכמות חדרים ובמ"ר אבל אין למשל מדד של גודל חלון, לאן פונה החלון ומה רואים דרכו. נתקלתי למשל בבניינים בנתניה, שתכננו אותם בקו ראשון לים כשבחדר השינה הראשי המיטה הוצבה כך שהיא מופנית כלפי פנים או שהחלון היה בגודל של מטר על מטר בלבד. המרכיבים האלה, שעושים בהם שימוש של 'העתק-הדבק' משכונה לשכונה או שלא מתייחסים לתכנון הפרקטי של הדירה גורמים להורדת האיכות של המוצר. לכן, צריך לחנך גם את הדיירים וגם את היזמים לתת דגש ולבחון את המוצר שלהם או את מה שקונים על פי ממדים או ערכים מסוימים.

 

"עם זאת, לא כולם כאלה. אנחנו עובדים עם חלק מהקבלנים והיזמים ויש מי שמקפיד מאוד על נראות המוצר ומוכן אפילו להשקיע יותר כדי לקבל מוצר עם איכות אדריכלית טובה יותר".

 

מוצר טוב לא מגיע לכולם?

"הדבר הראשון, זה נושא של חסכון בכסף כי כשבונים המון קומות והמון דירות, מסתכלים קודם כל על התקציב. זה מתחיל דווקא בשכונות שהייתה בנייה של כמה יזמים זה לצד זה כשכל אחד רוצה לתת יתרון יחסי למוצר שלו כדי למשוך את הלקוחות. יש אפקט של דומינו כשקבלן נותן למשל מרפסת של 14 מ"ר במקום 12 מ"ר ומציע 88 מ"ר במקום 86 מ"ר. אחר כך, הוא מציע לשדרג את חומרי הגמר ובהם את האריחים, את המזגן, את התריסים ומה לא. כל זה טוב ויפה, אבל עדיין לא הגענו לתכנון של איכות הדירה. כשמתחילים פרויקטים כאלה, יושבים עם חברת שיווק או עם המשווקים של החברה עצמה וכבר בזמן התכנון חושבים איך או מה היתרון היחסי של הפרויקט שבאמצעותו ימשכו קונים".

 

 קינג ג'ורג' תל אביב

קינג ג'ורג' תל אביב (הדמיה פרי דוידוביץ אדריכלים)

 

 

יצא לכם לעבוד בפרויקטים כאלה?

"כן. בחלק מהמקרים אנחנו נכנסים לשלב התכנון בכובע של מעצבי פנים כשהיזמים הנבונים, שמשכילים להכניס אותנו עוד בשלבי התכנון המוקדם, נותנים לנו לתכנן את פנים הדירות בראייה יותר אטרקטיבית, איכותית ושיווקית. ראייה שיווקית ללא ספק עושה אופטימיזציה.

 

"במשרד, התחלנו וגם היום אנחנו מתמחים, באדריכלות 'היי אנד' ובאמת מסתכלים על הפרטים ועל איכויות הבנייה המותאמים לעשירון ואפילו לאלפיון העליון. בשנים האחרונות, כשנכנסנו לעבוד עם קבלנים, שבונים בנייה רוויה לשוק הממוצע, אנחנו רואים איך הראייה שלנו מהדיסציפלינה ההיא זולגת תמיד כלפי מטה. אבל הראייה וההתעסקות בפרטים מגיעה למעשה מההתמחות שלנו כך שמתוכה אנחנו רוצים היום להשביח את הבנייה הקבלנית הממוצעת הרגילה.

 

"לשמחתי, בשנים האחרונות, יותר ויותר יזמים הבינו את היתרון בתכנון איכותי והיום אנחנו עובדים עם יותר חברות העוסקות בהתחדשות עירונית ובנייה רוויה. בפרויקטים גדולים, אנחנו עובדים גם על תכנון וחלוקת פנים הדירות וגם על עיצוב חללים ציבוריים. היו לנו פרויקטים שדיירים שקנו וכמעט לא היו צריכים לבצע שדרוגים".

 

 וילה ברמת השרון

וילה ברמת השרון (צילום עודד סמדר)

 

 

מה זו בכלל ההמצאה הזו של שדרוגים?

"השדרוגים נוצרו מתוך השילוש הקדוש של יזם, לקוח וקבלן מבצע שלא בהכרח, או לרב, אינו היזם. ואז הדיירים קונים מהיזם שהוא לא קבלן מבצע אלא בפני עצמו מתקשר עם חברה שמציעה את עצמה בזול אבל מסתמכת על תוספת רווחיות ממנגנון שינויי הדיירים. היזמים למעשה מחזיקים משרדים מיוחדים שמתקשרים לכל לקוח ומציעים לו את השדרוגים".

 

 יבניאלי גבעתיים

יבניאלי גבעתיים (הדמיה פרי דוידוביץ אדריכלים)

 

 

ווילות בגבהים

 

לא פחות חשוב לכם להתעסק גם בדירות מהיקרות הקיימות היום בשוק, כמו אלו שעיצבתם בשרונה ובמגדלי G

"ראשית, צריך להבין שמבחינתנו מגדלי אקירוב היו הסמן הימני של הבנייה האיכותית של מגדלים. אפשר להגדיר אותם כסנונית הראשונה שבנתה מגדלים למגורים לגובה שלושים קומות. אחריהם, כבר באו פארק צמרת ואחרים. שם בעצם האיכות הייתה ככל הנראה בסדר עדיפות ראשון על פני גודל, כמות חדרים וכדומה. קהל היעד, שהבניינים היו מכוונים אליו, היה האלפיון העליון בעלי יכולות שחיפשו מגורים עם איכות שישקפו את רמת החיים הקודמת שלהם. הגודל התבטא לא בכמות החדרים אלא במרחבים, בחדרים הגדולים ובחלונות הגדולים. בזמנו, התכנית של אקירוב אפשרה קניית שטח ותכנון לפי צרכים על שטח שנע החל מרבע קומה ועד קומה שלמה. האופציה הזו יצרה את הגמישות לכל אחד לבנות לעצמו את הדירה החלומית לפי צרכיו".

 

 מועדון דיירים, מגדלי G תל אביב

מועדון דיירים, מגדלי G תל אביב (צילום פרי דוידוביץ אדריכלים)

 

 

הווילות בגבהים מחליפות את אחוזות הפאר?

"לא תמיד צריך לבנות את בית החלומות על הקרקע. לא כל אחד אוהב לגור על הקרקע, לטפח גינה או להיות מרוחק מחוץ לעיר. בווילות בגבהים, ניתן לקבל את אותן איכויות גם בשחקים אבל צריכים להיות כמה נתונים שצריכים לענות על זה. השטח של הדירה צריך לאפשר את היכולת לתכנן לפי צורכי הלקוח. הבניין צריך לתת גמישות שתתבטא בכך שלא יהיו הרבה עמודים, שיהיו חיבורים נוחים לאינסטלציה וכדומה. בהקשר הזה, יש לשים לב לכך שככל שהדירה קטנה הגמישות קטנה ולהפך, אז לא כל דירה היא גמישה למעשה.

 

"בבניינים חזרתיים, יש הרבה חסמים ומגבלות שלא מאפשרים את זה. ישנם גורמים מאוד מגבילים כמו למשל חללים רטובים המצויים אחד מעל השני וממ"דים המצויים אחד מעל השני. תמיד מסתכלים גם על אופציות של חיבור מספר דירות ולכן כל זה מסתכם בפקטור של תכנון פתוח שיאפשר גמישות של חלוקות והתאמות לצרכים של המשתמש הסופי".

 

רב תחומיות, ארמון וכורסה    

 

"כדאי לציין, שכל מה שאמרתי עד עכשיו משקף את האני מאמין של המשרד" אומר דוידוביץ "כשניגשים לתכנון של פרויקט, לוקחים את כל הפקטורים האלה כמאוד חשובים. נקודות המוצא האלה טובות גם לתכנון דירת מגורים פשוטה וגם לתכנון ארמון או נחלה. תכנון, גמישות, פרטים, נוף, הסתכלות מהפנים החוצה ולהיפך, יתרונות יחסיים וכדומה, כל אלו הם אבני יסוד בתכנון שלנו".

 

משרד 'פרי דוידוביץ אדריכלים' מעורב במגוון רחב של פרויקטים ציבוריים, פרטיים ומסחריים בארץ ובחו"ל. היקף הפרויקטים משתרע מדירות ובתים פרטיים, דרך בנייני מגורים ומגדלי יוקרה ועד לחללים ציבוריים, מסחריים ומשרדיים, ומקיף את כל שלבי התכנון – מתכנון אדריכלי כולל ועד לעיצוב פנים. המשרד מעסיק היום 16 עובדים העובדים על עשרות פרויקטים בקנה מידה שונים ובשלבים שונים.

 

 משרד פרי אדריכלים

משרד פרי אדריכלים (צילום פרי דוידוביץ אדריכלים)

 

 

לעומת חלק ממשרדי האדריכלים הגדולים הבוחרים להתמחות בתחום מסוים, אתם עושים כמעט הכל.

"זה נכון ויש לזה שני צדדים. המחשבה הקונבנציונאלית אומרת שהתמחות זה התמקצעות. הפן הרע של זה, לדעתי, הוא שככל שמתעסקים במשהו ספציפי, כך גם מסתאבים, מתיישנים ומתקבעים. מאידך, בפן הטוב, דווקא ההתעסקות הרב תחומית היא זו שנותנת לפעמים את הטוויסט הגדול לפרויקט. לאחרונה, תכננו מרפאת שיניים גדולה בתל אביב עם חדרי ניתוח ואשפוז מאוד מורכבים מקצועית. אבל כשנכנסים, לחלוטין אין תחושה של בית חולים אלא יותר תחושה של בית. איכות הפרטים לקוחה כמו מהסלון של הווילה הכי מוקפדת עד כדי כך שגם בחדרי הניתוח מצאנו מקום לתלות תמונת נוף.

 

"בנוסף, צריך להבין שבעולם האדריכלות יש עליות ומורדות. לא תמיד יש עבודה בתכנון בתים, מרפאות או מבנים ציבוריים. הרב תחומיות מאפשרת לנו לשמור על עבודה שותפת במשרד וכך, אנחנו עוסקים פעם בזה ופעם בזה".

 

 אולם פרארי, תל אביב

אולם פרארי, תל אביב (צילום פז דוידוביץ אדריכלים)

 

 

זה גם מה שהביא אתכם לקבל עבודה בתכנון ארמון בניגריה?

"זו הייתה באמת אפיזודה מאוד מעניינת בפרקטיקה שלנו. אחרי הכל, לא כל יום מתכננים ארמון בשטח כולל של 12,000 מ"ר. זה הזדמן לנו בשל פנייה של ידיד שעובד בניגריה להציע הצעה לתכנון ועיצוב הארמון של אדם עשיר ביותר. הוא המליץ עלינו לפרויקט ונבחרנו מבין שלושה אדריכלים בינלאומיים. זה הרבה יותר מטורף מווילה או אחוזה רגילה. הדרישות היו יותר כמו של מלון סוויטות ברמה מאוד גבוהה שמכיל גם פונקציות של אירוח רשמי כמו אולם קבלה, חדרי אירוח עצומים, כמה חדרי אוכל, מטבח גדול וסוויטות לאורחים ברמות שונות של גודל לפי מעמדות, החל מסוויטת בשטח 50 מ"ר ועד שתי סוויטות בשטח 350 מ"ר. עוד היו דרישות לפונקציות בטיחותיות רבות כמו חדרים מוגנים במרתף לשהייה ממושכת בזמן התקפות, מבנה מיוחד לצוות העובדים, מבנה מיוחד של שער ושמירה וכלבייה לכלבים שרצים לאורך הגדר".

 

 12,000 מ"ר בניגריה

12,000 מ"ר בניגריה (צילום פרי דוידוביץ אדריכלים)

 

 

עם כל העושר הזה, בסופו של יום, אנחנו לא רוצים כולנו להתכרבל בכורסה שלנו עם השמיכה שלנו ולראות טלוויזיה?

"אני מאמין שגם בבית של 500-1,000 מ"ר, תמיד יש את אותם 150 מ"ר אינטנסיביים שחיים בהם והשאר נועד למטרות אחרות כמו ראוותנות למשל. ממש עכשיו, אנחנו מתכננים בית בהרצליה שבו בקומת הקרקע יש את כל פונקציות האירוח אבל גם את חדר השינה של בעל הבית. למעלה, יש חדרים אבל הם לא יהיו בשימוש אינטנסיבי אלא אולי בהמשך למשפחה שתבוא. היה לנו גם מקרה שתכננו בית גדול במיוחד ברמת גן ובעלת הבית אמרה שרוצה לגור במפלס אחד אבל צריכה, כבעלת משפחה דתית, לתכנן חדרים למעלה עבור הילדים והנכדים".

 

 אחד מכמה חדרי אוכל בניגריה

אחד מכמה חדרי אוכל בניגריה (הדמיה פרי דוידוביץ אדריכלים)

 

 

לפחות הם ידעו מה הם רצו

"הפרקטיות, ככלל, נותנת גם איכות חיים. הכי נכון זה לדעת מה אתה רוצה. מי שכבר עבר כמה בתים, לרב יודע. יש גם לקוחות, בעיקר הצעירים, שמצלמים תמונת מצב ואנחנו מכוונים אותם אל צורת החיים בבית. המצב המשפחתי והגילאים מהווים בסיס להתאמת התכנון והעיצוב לפי הצרכים העכשוויים והעתידיים שלהם".

 

 וילה ברמת השרון

וילה ברמת השרון (צילום עודד סמדר)

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

מעמדו של אדריכל

 

בשנים האחרונות, לא מעט אדריכלים בינלאומיים כביכול תופסים את מקום האדריכלים המקומיים כשהם מקבלים כאן פרויקטים. מה זה עושה לכם?

תופעת האדריכלים המגה-סטארים הפכה לטרנד אופנתי. לדעתי, זה רק עושה טוב כי לפעמים להביא אדריכלים מבחוץ, המגיעים עם ניחוח בינלאומי, נותן דווקא זריקת מרץ גם למקומיים. אנחנו נמצאים בעולם גלובלי-גלוקלי ולכן כזו צריכה להיות גם האדריכלות. בכל מקרה, גם כשכבר מגיע אדריכל מחו"ל, הוא תמיד חייב לעבוד עם אדריכל מקומי שינגיש עבורו את התכנון.

 

"גם אנחנו, כשעבדנו בהונגריה ובולגריה, היינו חייבים להשתמש בשירותיו של אדריכל מקומי שם. דווקא שיתוף הפעולה והדגשים שאני מביא איתי לשם הם אלה שמוסיפים ומשביחים את הנכס ולא להיפך".

 

אבל מעמד האדריכל בארץ בכל זאת נשחק

"אדריכלות היא בעצם חלק מעולם הנדל"ן. בפועל, המעמד של האדריכל באמת נחלש וזה קורה מכמה סיבות. ראשית, יש ריבוי שחקנים ופונקציונרים במערך התכנון מה שגורם לזה שיש המון רגולציה, כללים ותקנות שמאוד מגבילים את חופש היצירה. שנית, יש יזמים, שמאים, מפקחים ויועצים מכל הסוגים שהופכים את הכל לתהליך מתיש של אינספור תחנות בדרך. כל זה ניכר, כמובן, גם בתוצאה הסופית. אם פעם אדריכל היה משרטט סקיצה, היו בונים לפיה ונגמר הסיפור. הרי שהיום, האדריכל הוא רק פיון במסכת התכנון. זה ניכר למשל בשלטים שתולים על פרויקטים בבנייה. האדריכל תמיד יופיע במקום נמוך ובקטן לעומת היזם ומנהל הבנייה למשל.

 

"על תחילת הסוף אפשר היה להצביע כבר לפני שלושים שנה. כאדריכל צעיר עבדתי אצל יעקב רכטר. בזמנו, עדיין כיבדו משרדים גדולים ואת העומדים בראשם. לאט לאט זה ירד. היום, אדריכל רוצה לפחות את הכבוד המגיע לו".

 

אז מה אתה מציע לבוגרים הצעירים שסיימו בימים אלו חמש שנות לימוד מפרכות?

"אני עדיין חושב שזה מקצוע יפה, מאתגר ויצירתי. חמש השנים שלומדים אדריכלות ברמה אקדמית מאוד חשובות להשכלה המקצועית וכך גם שלוש השנים הבאות בהן אמורים לעשות סטאז' ולהתנסות במשרדים מאמנים. אני רואה את המקצוע בהקבלה מלאה לרפואה ומגדיר אותו כמקצוע 'איטי'. בשונה מהיי טק, אדריכלים מגיעים לבשלות מקצועית אמיתית בשנות החמישים, השישים והשבעים לחייהם כך שזה מקצוע שכל הזמן לומדים בו. כל הזמן משתפרים ומשתבחים ובעצם אין ספר שאפשר ללמוד אותו אלא זה מקצוע שמחייב ותק, ניסיון ואפילו טעויות. עם זאת, חייבים אישיות מסוימת ואם אתה מוכן לזה אתה יכול גם להצליח בין אם כשכיר ובין אם כעצמאי. כך או כך, אנחנו מאחלים הצלחה גדולה לכולם".

 

 וילה בסביון

וילה בסביון (צילום פז דוידוביץ אדריכלים)