BETA

09.07.2018

10:39

 חולמת לבנות אנדרטה, פסלי מתכת של שריתה פלד
חולמת לבנות אנדרטה, פסלי מתכת של שריתה פלד
, צילום שי גיל

שריתה פלד פועלת למען הקמת אנדרטה ל 76 נופלי מבצע צוק איתן

"אני צריכה לתת מקום לסיפור שלהם, למי שהיו ולמה שהשאירו" כותבת מעצבת הפנים והפסלת בפוסט בפייסבוק שכבר הספיק להכות גלים. אבל כדי שזה יקרה היא זקוקה לכולנו

המעצבת והפסלת, שריתה פלד, הצליחה לרגש. ולרגש בגדול. במוצאי שבת, כתבה פוסט בפייסבוק שמצליח מאז לסחוף מאות אנשים ולקבל עשרות תגובות. תגובות של אהדה, הבעת אמפתיה ובעיקר רוח התנדבות ורצון כן לעזור ולקחת חלק בפרויקט אותו היא מתארת. בינתיים, כבר הספיקה להופיע גם בתכנית הבקר של ערוץ 10 ונראה שהיא לגמרי נחושה ושידה עוד נטויה.

 

 שריתה פלד לצד פסל פרי יצירתה

שריתה פלד לצד פסל פרי יצירתה (צילום שי גיל)

 

הפוסט ארוך, ארוך מאוד. כזה שלרובינו, במהלך החיים הקדחתני לרב אין לא זמן ולא חשק לקרוא מהתחלה עד הסוף. אבל, מסתבר, שרבים, רבים מאוד אפילו, קראו בשקיקה, הפנימו את הסיפור, התרגשו (יש מי שיעיד עד דמעות) הזדהו ותמכו. בפוסט, מגוללת פלד את הסיפור שמלווה אותה ואת משפחתה בחמש השנים האחרונות ומסבירה איך כל זה הביא אותה להחלטה להקים אנדרטה לחללי מבצע צוק איתן. 

 

למען הגילוי הנאות, נציין כאן ששלושה ימים מאוחר יותר נראה שחלומה של פלד לא יתגשם או, ליתר דיוק, יתגשם אבל לא כפי שחשבה. בדיעבד הסתבר, שאנדרטה לזכר הנופלים תקום בתיאטרון ההיסטורי הסמוך לקיבוץ גברעם. בפוסט נוסף, שהעלתה פלד ביום שלישי בערב, ציינה שבבדיקה שערכה, הסתבר שעוד בשנה שעברה נסגר תכנון אנדרטת צוק איתן. "מזמינת העבודה היא קרן קיימת לישראל" אומרת אדריכלית אורנה בן ציוני למשרד אדריכלות הנוף 'אב אדריכלות נוף' "הליכי התכנון אמנם לא נמצאים כרגע בהליכים מתקדמים אבל הם בהחלט מתבצעים". למרות הגילוי (המאוחר יש להודות) שווה בכל זאת לקרוא סיפור על אישה אמיצה, חזקה ונחושה והרי הוא לפניכם כפי שעלה כאן ביום שני בבקר. 

 

כשאני משוחחת איתה הבקר בטלפון, אחרי שאתמול קשה היה לתפוס אותה, היא מתארת עד כמה הדברים זזים במהירות. "המון אנשים הגיבו לפוסט וכתבו לי מיני הודעות בדרכים שונות. המון אנשים רוצים גם לעזור אבל לא יודעים איך" אומרת שריתה פלד "זוג אדריכלים כבר התנדב לעשות את ההדמיות וחבר, שהוא אדריכל נוף, מוכן לתכנן את פיתוח השטח. יש גם גישושים מקרב קהילת העסקים של אנשים שרוצים להתגבש ולהניע את הדברים אבל צריך לעשות את הכל מאוד במדויק על מנת ליצור קבוצת כוח שתונע לפעולה".   

 

 שריתה פלד, נחושה להצליח

שריתה פלד, נחושה להצליח (צילום שי גיל)

 

פלד לא משתייכת לקהילת המשפחות השכולות אבל שניים מחבריה נפלו במלחמה וכן הכירה את דניאל טרגרמן בן הארבע שנהרג מרסיסי פצצת מרגמה רגעים מספר לפני שמשפחתו תכננה להתפנות לכיוון המרכז. "הקשר עם המשפחות השכולות חשוב במיוחד. זה מאוד קשה ומאוד טעון אמוציונאלית" אומרת פלד "יש ניצוץ ראשון לקראת מפגש עם אם שכולה דרך מישהו שמכיר אבל המטרה היא, כמובן, לזמן את כלל הורים כדי להכיר, להסביר ולראות לאן כל זה יכול להוביל. במקביל, דרך מכר נוסף, ניצור קשר עם הצבא שם אולי יהיה מי שיוכל לעזור להניע את הדברים עם רשימות המשפחות".

 

לאורך השיחה, מתארת פלד תהליך ראשוני שבו היא מחפשת שותפים לדרך "אנשים לא צריכים להתחייב, רק להיות שותפים. בשלב הזה, אנחנו זקוקים להמון עזרה מסוגים שונים ובעיקר לאנשים שיחד איתי יוכלו להניע את כל זה הלאה וקדימה. כרגע אנחנו מארגנים קמפיין פייסבוק ממומן ומתכננים גם להקים עמוד פייסבוק ייעודי שבו אנשים יוכלו להתחבר, לקבל דיווחים ולהתעדכן בהתקדמות הפרויקט. את הפוסט נתרגם גם לאנגלית על מנת שנוכל גם לעניין אנשים מעבר לים".  

 

פלד בעצמה היא בעלת שני עסקים. היא פסלת מתחילה ומעצבת פנים בסטודיוECHO DESIGN  העוסק בתכנון ועיצוב בתי מגורים, דירות, עסקים ותיירות יחד עם בעלה ושותפה, רון פלד. "הכי מפחיד אותי שזה לא יקרה או שיגידו שיש מישהו אחר שכבר פעיל בעניין. גם אם כן, אני לא באה ממקום של אגו, אלא במטרה לעשות משהו חשוב. זה בלתי נשלט. זה בשבילינו ובעיקר בשבילם".  

 

 מתוך התערוכה עוף החול של שריתה פלד

מתוך התערוכה עוף החול של שריתה פלד (צילום שי גיל)

 

סיפור המעשה

 

בתחילתו של הפוסט שהעלתה פלד במוצאי שבת היא מתארת וויתור בלתי אפשרי וכואב על פרי בטנה. "בחרנו מוות עם הרבה כאב שלא יתואר כאן, כדי שלנו יוותרו חיים" כותבת שריתה פלד על החלטה שנאלצה לקחת בשל מום שהתגלה בעוברית שבועות ספורים בלבד לפני מועד הלידה. "אחרי כמה חודשים פתאום זה היכה בי" ממשיכה פלד "היא הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיים! היא הייתה כאן בשביל לתת לי מתנה, מתנת החיים ואני לא מתכוונת לבזבז אותה על בערך או ליד".

 

בשלב הזה, מתארת פלד איך שנה לאחר מכן, במהלך מבצע צוק איתן, המלחמה השלישית שחוו על בשרם במושב שדי אברהם שבעוטף עזה בו היא גרה עם משפחתה, חוו את הלוחמה וההפגזות, את התמיכה בחיילים, את ההגנה על הילדים ואת ההחלטה הכואבת לעזוב זמנית את המושב בגוף אבל בטח שלא בנפש.

 

לתת להם בית

 

וכאן מגיע השלב בסיפור שבו פלד מנסה לגייס את חבריה, את מכריה, קולגות, אנשי מקצוע, אותי, אתכם, את כולנו. "השנה שלאחר מכן הייתה שנה מורכבת, שנה שבה דאגנו לרפא את הפצעים, לדבר אותם, לפעול, לקחת את הילדים לפסיכולוגים. להמשיך לנוע, לפעול, להיות חזקים" היא כותבת. ואז, באחת מריצות הכושר, אליהן יוצאת פלד כדי לקבל השראה, היא שבה לפקוד חורשה קטנה שתמיד חלפה על פניה באדישות יחסית.

 

"הפעם היא קראה לי לבוא. אז רצתי לתוכה, היא לא משהו מיוחד אפילו לא יפה, אבל העצים אמרו את דברם. הם דיברו על הילדים, על החיילים המתים והרגשתי שהם הילדים שלי ופרצתי בבכי ,זה רגע קשה, ממש כואב בלב, הלב מתכווץ כאילו מישהו עושה לו עיסוי, אבל עיסוי לא נעים. נעצרתי בחורשה בדממה, מתנשמת, נרגעת מפרץ הדמעות אני מקשיבה. הם הילדים שלי והם שם איפה שהוא, אני מסתכלת לאופק אל הרצועה מול רפיח וחושבת. אני צריכה לתת להם בית. איזה בית? מקום? מקום לנשמות. מקום לסיפור שלהם, למי שהם היו למה שהם השאירו".

 

בזמן הבא, פלד החליטה לשתף חברים וזרים בחוויה. לאט לאט התגבש בה רעיון והבית שראתה בחורשה קרם עור וגידים. הצורות צפו והדמיון הפך למודלים קטנטנים ולניסויים שיובילו לחזון בנייתה של אנדרטה שתשמש בית לשבעים ושש הנשמות של המלחמה ההיא. "ככה עברו שנתיים" כותבת פלד אך מתארת כיצד חווית תערוכת היחיד הראשונה שלה גרמה לה להאמין שהכל אפשרי. המציאות בגזרה חזרה על עצמה. טילים שבו לרחף מעל. אליהם נוספו עפיפונים בוערים. ואז נפלה בידה ההחלטה לצאת לדרך שתוביל אותה להקמת האנדרטה.

 

 מפסלי המתכת של שריתה פלד

מפסלי המתכת של שריתה פלד (צילום שי גיל)

 

אני, אתה ואת

 

פלד החליטה לחשוף את החזון בפני כל. "אם הצלחתם לקרוא עד לכאן" היא כותבת באותו פוסט "סימן שיש לכם כוח עמידות רציני וככל הנראה יש לכם חלק בסיפור שלי. איזה חלק? זה תלוי בכם. אז תקשיבו. אני רוצה לבנות אנדרטה בין עצים גדולים. דמיינו חורשה עם עצים רחבים, נעים ברוח, עושים צל נעים וקריר ובתוכה מנדלה ענקית שבנויה משבעים ושישה אובייקטים דומים אבל שונים. את הבית הזה יקימו אנשים. אני, אתה ואת. לא תורם שעל שמו מוצבים לוחות, לא משרד ממשלתי, ולא פוליטיקאי משומן. בשביל זה אני צריכה שותפים, אני צריכה אתכם. כי לבד אני לא יכולה לעשות את זה. יש לי הרגשה שאם נרתמים מספיק אנשים לעניין אפשר להזיז הר ובטח להקים אנדרטה".

 

אז איך נוכל כולנו לתמוך? לעזור? לממש את החזון שאין ראוי ממנו? "דרושים אנשים עם לב רחב ורצון לדחוף קדימה, יצירתיים, רוצים לעשות שינוי. בשלב הראשון, פרסומאים, מומחים במימון המונים, מובילי דעת קהל, אנשי הדמיות, מנהלי פרויקטים. בטח יש עוד מלא תחומים שיכולים להיות רלוונטיים. תעשו את החיבורים בעצמכם. איך אתם בסיפור שלי. אז שפכתי את המעיים שלי לפניכם. זה הסיפור שלי. גיליתי לכם סוד כמוס שלי ועכשיו אתם שותפים בו. אתם רק צריכים לבחור איפה אתם רוצים להופיע בסיפור. כי בלעדיכם זה לא יכול להתגשם".

 

 מפסלי המתכת של שריתה פלד

מפסלי המתכת של שריתה פלד (צילום שי גיל)