BETA

05.07.2018

11:33

 משתלב בסביבה
משתלב בסביבה
, צילום עודד סמדר

אדריכל יוני מונג'ק: אני כל כך כועס שהחלטתי שכבר לא אכפת לי

"הממשל פתטי ומושחת, את ההמנון צריך להחליף ורמת הלימוד לא מספיק גבוהה אבל אנחנו מעצמה אדריכלית, אמנותית ואפנתית ויש לנו נוער מדהים שחייבים לקדם" הוא אומר

אדריכל יונתן מונג'ק כועס. מאוד כועס. כל כך כועס עד שכבר לא אכפת לו. לעיתים, במהלך הריאיון, ישנה תחושה כאילו הוא הולך על הסף, מביע דעה, אומר את כל מה שעל לבו, ובניגוד למרואיינים אחרים, מחושבים הרבה יותר, הוא לא בוחר מילים ובטח שלא מתייפייף. הוא כל כך כועס עד שהדברים יוצאים ממנו בשטף כך שלעיתים ממש קשה לעצור אותו.

 

 
 אדריכל יונתן מונג'ק

אדריכל יונתן מונג'ק (דיוקן עצמי)

 

 

מאז השנה שעברה, אחרי שהעניק ריאיון עומק לליידי גלובס שבו השתלח במדינה, בפוליטיקאים ובכלל, הוא קיבל לא מעט פוסטים רוויי קללות ואיומים. גם איומים על חייו. אחרים, מהארץ והעולם, חשבו שזה נפלא ושלחו מסרי תמיכה. "היום המצב הפוליטי והחברתי הרבה יותר גרוע" אומר אדריכל יונתן מונג'ק "לפני שנה, חשבתי שאי אפשר לרדת יותר נמוך והנה היום אנחנו במקום נמוך הרבה יותר. הממשל הרבה יותר מושחת. התנהלות הפוליטיקאים פתטית ומכוערת מאי פעם והכי גרוע זה ההדתה שהפכה לחומיניזם טוטאלי.

 

"למדינה כבר אין תקומה" קובע מונג'ק "אני נולדתי בירושלים ומגיל ארבע עשרה נשארתי לבד בארץ מתוך ציונות. היום, אני חושב שהעם הפסיד. חשבתי שנהיה יותר חברתיים, יותר סובלניים, האמנתי בהתיישבות הטוטאלית של ארץ ישראל ואני מאוד מאמין בחקלאות ובהתיישבות העובדת. פעם, היו מעל שלושים אלף בתי אב שעסקו בחקלאות ואילו היום יש רק כמה אלפים בודדים. כשמאלני, תמיד הערצתי את המתיישבים ביהודה ושומרון כי זו נראתה לי שליחות. אבל בדיעבד, התברר לי שהם לא בנו ישוב חקלאי אחד. להוציא את ההיבט הפוליטי, מבחינתי יהודה ושומרון זה עניין ציוני, פילוסופי, רוחני".

 
 משהו משהו

חיבור עם הנוף (צילום עודד סמדר)

 

 

כשאני שואלת מה קרה לנו כאן, טוען מונג'ק שהשלטון התחלף לכזה המאמין בציונות של עבודת אלילים. "אומרים שכל מי שהיה מערכניק הוא לא רק שמאלן אלא בוגד, אבל שוכחים שמי שהקים את המדינה, כבש, קנה יותר אדמות והקים יותר ישובים חקלאיים בכל הארץ זה השמאל. הליכוד מעולם לא בנה שום ישוב חקלאי או תעשייתי.  

 

"כולם שקרנים, רמאים, מלאכותיים וכזבנים" מוסיף מונג'ק "יאיר לפיד אפס ואבי גבאי אפס שמתנהג כמו ארדואן. בעיני, גבאי זה תרגיל של הליכוד והוא בכלל שתול בעבודה. הנה, תכתבי בדיחה טובה: יום אחד, אם יבדקו, יגלו שגבאי שתול של הליכוד שהחליט להרוס את המערך מהיסוד. לצערי הרב מאוד, רק לליכוד יש אנשים בארסנל שיכולים לנהל את המדינה. אני מסתכל מסביב, יש לי המון חברים והמון קליינטים ואנשים שאני מעריץ וכל אחד יכול היה להיות ראש הממשלה שלי אבל אף אחד לא מוכן להיכנס לזה.

 

"יש דמות פוליטית שעסקתי בה בכל השנים האחרונות בכעס ותסכול רב שלדעתי הרסה וממשיכה להרוס את החברה הישראלית בצורה פושעת. החלטתי להתנתק ממנה כי אני באמת יכול לפרוץ בבכי בגלל האישה הזאת. עבורי, היא אסון אקולוגי חברתי ברמה יותר גרועה מפיגוע חבלני כי פיגוע זה קטן. אחי, בהיותו ילד, נהרג בפיגוע חבלני. על פיגועים אפשר להתגבר, בין היתר כי הם נקודתיים. אבל כשכולם שותים את אותם מים מורעלים אז כולם נפגעים. זה לא שנפגעו שניים שלושה אנשים. כל המדינה שואבת את אדי הרעל ושותה את המים המורעלים שהיא מפיצה.

 

מונג'ק מספר שלמרות שלאחרונה חשב בכל זאת להיות פעיל פוליטית, גם שם נחל אכזבה מרה. "יש לנו חברים מהימין הקיצוני ועד השמאל הרך ואני יכול לדבר איתם שעות ברמה בוגרת ואינטליגנטית. אני הכי ימני שיש בשמאל והשמאלני הכי הגדול בימין. ממש לא מזמן, פנתה אלי נציגה של חברת הכנסת אורלי לוי והדבר הראשון ששאלה אותי זה כמה כסף אני אתרום לסיעה החדשה. היא לא שאלה איך, מתי והיכן אני רוצה להיפגש עם אורלי לוי, לא דיברה איתי לא על אג'נדה ולא על דעה אלא שוב ושוב כמה כסף ואילו תרומות אגייס. בסופו של דבר, היום כבר לא כל כך אכפת לי ואם מחר יהיו בחירות גם לא אלך להצביע. ובכלל, דבר ראשון שהייתי עושה זה להחליף את ההמנון לחדש ואחר שיאפשר לכל אזרחי המדינה לשיר אותו, כולל שחקן ערבי שעומד על הדשא במשחקי נבחרת ישראל.

 

"אורך הזמן של המדינה שלנו יהיה תלוי בכמה אנשים עוד יחזיקו מעמד בהיבט הכלכלי של תעשייה והיי טק לפני שיעזבו את הארץ וכמה בני נוער ימשיכו להתנדב לצבא. זה שיש היום חיילים שעדיין מוכנים לשבת בעזה כבשר תותחים עבורנו ועבור המתנחלים, זה מה שמחזיק אותנו כמדינה".

 

 דואגים גם לגינה

דואגים גם לגינה (צילום עודד סמדר)

 

לחיי הדור הבא

 

מונג'ק, שבמהלך השנים נהג לשלוח מכתבים לאנשי ממשל בהם שטח את דעותיו, הפסיק גם ממנהגו זה. "החלטתי להישאר בקונכייה שלי. ולא, זה לא עצוב. אני ממשיך להיות ציוני וחברתי ומביע את זה באמצעות האדריכלות שאני מאוד אוהב ובמאמץ לקדם אדריכלים צעירים ואומנים מהפריפריה. במקביל, החלטתי להיכנס עמוק יותר לאקדמיה".

 

איך אתה מספיק את כל זה?

"אני ישן ממש מעט וגם כשאני ישן אז עם פנקס ליד. התרגלתי ואני אוהב את זה. אני יודע שזה לא בריא לא לישון ברצף אבל זה משקף את החיים שלי. כי במקביל להיותי אדריכל, אני נוגע בעוד המון נושאים כמו עיצוב מוצר, טקסטיל וכלי אוכל. אני משמש גם כמנטור של המון בעלי מקצוע.

 

"עד היום, בניתי עשרות סטודיו של אומנים ורק בשנה האחרונה קידמתי למעלה מעשרה אנשים. אני מאתר חבר'ה צעירים מהפריפריות שאין להם צ'אנס להגיע למרכז העניינים שבהם גננים, גגנים, אנשי אבן, נגרים, אנשי מתכת, אנשי קרמיקה וכל מי שעוסק בדברים מריהוט ועד קונסטרוקציה. כל זה צורך את הפסיכיות שלי. הם לגמרי זקוקים לצורת השינה הזו שלי. אני מסוגל לקום באחת בלילה, לרדת לעבוד, לחזור לישון חצי שעה ושוב לרדת ולהמשיך יום עבודה".

 

נראה שזו ממש שליחות עבורך

"בתור אדריכל צמרת, אני חושב שלאדריכלים בגיל וברמה שלי זו זכות וחשיבות בלתי רגילה להיות מנטורים לדור הבא במטרה שיעסקו באדריכלות טובה ויפה. מיכאל אזולאי ואני היינו שני אדריכלים שמאמינים שצריכים להביא אדריכלים ואנשי מקצוע מהדרום והצפון. אני מוכן לקחת על עצמי לקדם בעלי מקצוע. ובכלל, הייתי מציע לחפש אפשרות שבוגרי מוסדות הלימוד יעשו סטאז' במשרדי אדריכלים או לכל הפחות ישלימו את הלימודים בקורסי השלמה. וכן, גם כל הקורסים למעצבי פנים ומלבישות בתים למיניהם צריכים להיות ברמה גבוהה הרבה יותר".

 

על קורסי עיצוב הפנים יש לך בטן מלאה

"אני לא נגד מעצבות פנים ומלבישות בתים. נהפוך הוא, אני פשוט חושב שההשכלה שהן רוכשות לא מספקת. עם זאת, האדריכלות הישראלית לא יכולה לעבוד בלעדיהן כי אדריכלים בעצמם לא עוסקים בזה. הצורך בפתרון לבעיה הזו נבע מהשוק. אבל לעיתים, אני רואה צילומי אדריכליות של פרויקטים של מעצבות פנים ומלבישות בתים שמעתיקות אחד לאחד. גברים פחות עושים את זה כי יש להם אגו טריפ. לפני זמן מה, הייתה כתבה על העצמה נשית בה הופיע משרד אדריכלות ועיצוב פנים וכל הכתבה מלאה בבתים שלי אחד לאחד. נכנסתי לאתר שלהן, בו מכנות את עצמן שתי השותפות כמתכננות, וראיתי שהן מעתיקות אותי ברמה טוטאלית. היות ואני מכיר אדריכלים שמעתיקים, אני יכול לומר שאחרי כמה שנים של עצבים והתרגזויות, החלטתי לשנות כוון ולקחתי על עצמי לעשות סדנאות והרצאות כדי לשנות את רוע הגזירה.

 

"אני חושב שאחת הבעיות הקשות במדינה היא שרב העוסקים במקצוע האדריכלות הפרטית הם אנשים בעלי הכשרה מקצועית נמוכה מאוד. אחוז אדיר של בתים פרטיים של אדריכלים הוא גרוע, לא נכון, בנוי על סטיילינג וכזה בו נקבעים אחוזי בנייה וקומפוזיציה כשכל היתר זה חפירה בקטלוגים ובילוש בפינטרסט.

 

"אלכס מייטליס יש אחד, פיצו קדם יש אחד, דניאלה ומיה פלסנר יש אחד, דנה אוברזון יש אחת, סרז' בן דויד יש אחד, יואב אנדרמן יש אחד ויש כמובן עוד כאלה. יש המון אדריכלים טובים וגבוהים ולדעתי אנחנו מעצמת אדריכלות ואומנות ושופעים בעלי מקצוע מעולים. הבעיה בשוק הישראלי, ואני מאשים בזה גם את האדריכלים עצמם, היא שיש עודף בלימודי קורסים וסדנאות וכמויות העוסקים במלאכה מביאות לכך שהרמה העיצובית נמוכה".

 
 בחוץ

 

תכנון הוליסטי (צילום עודד סמדר)

 

 

איזה מסר אתה מבקש להעביר לצעירים?

"אני נוסע מדי שנה להגשות בויצו חיפה ולוקח מלון לשלושה ימים. אני אוהב גם את ההגשות בשנקר. האחרים לא מזמינים אותי אבל ממש אשמח להגיע. אני נודניק ענק וכשאני יושב במסעדות אין מלצר שאני לא יודע מה הוא לומד או מה הוא רוצה ללמוד. כולם גם מכירים את הטלפון שלי ולכולם אני מנסה לעזור. (לראייה, תוך כדי הריאיון, מונג'ק מראה לי איך רק יום לפני הכיר מלצרית וכבר סידר לה עבודה בקונדיטוריה). לפחות שלוש ארבע פעמים בחודש אני יושב במשרד עם חבר'ה צעירים שאני פוגש באקראי ועושה איתם סיעור מוחות".

 

אז קורים פה גם דברים טובים

"יש כאן פרדוקס מטורף. יש לנו בני נוער מדהימים וחברה ישראלית מהממת. מדינת תל אביב היא אחת הבירות העולמיות המתקדמות לקהילת הלה"טבים. ברוטשילד יש גייז שלא רק הולכים חופשי יד ביד אלא שסביבם כבר רצים כמה ילדים. אנחנו מדינה מתקדמת במובנים מסוימים. אנחנו מעצמה של אופנה ושל אדריכלות. הנה, תראי למשל את האדריכלים אבנר ישר, משה צור, גידי בר אוריין, אורלי שרם, אילן פיבקו, אלון ברנוביץ' ואירנה קורננברג, פיצו קדם וחיים דותן ויש כמובן רבים נוספים".

 

 פנים

סידור פנימי שמביע סיפור (צילום עודד סמדר)

 

משרד קטן וביתי

 

מונג'ק יושב במשרד קטן יחסית ובו מעט מאוד עובדים. "צורת האדריכלות שלי לא יכולה להיות מופקת עם המון אנשים. יש לנו את אולגה שהיום אני בטוח שעשו אותה במיוחד בשבילי והיא נמצאת אתנו כבר למעלה מעשרים שנה" אומר מונג'ק בעיניים לחות מהתרגשות "לא הייתי יכול להיות אני ללא אירית (אירית מונג'ק, אשתו ושותפתו) ואולגה שמאפשרות לי את הטוטאליות של להיות נורא אני".

 

מתי הכרת את אירית?

"אנחנו יחד ארבעים שנה. הכרנו בבצלאל. היה לה חבר שלא היה לו שום סיכוי מולי. היה ברור שהיא תתאהב בי. אני מאוהב בה טרוף. כל יום אני אוהב אותה יותר. אנחנו זוג שמעולם לא תכנן ודיבר על מה נעשה. תמיד רק עשינו. אם יש גלגול נשמות, אנחנו כבר בגלגול החמישי שלנו יחד. אנחנו לא משלימים אלא מרימים אחד את השנייה. אירית מאפשרת לי להיות הכי אני כאבא נפלא, כבעל ובעיקר כחבר שלה".

 

ומה מקומה של אירית כשותפה במשרד?

"אני יודע שאני אדריכל טוב, אבל אירית גאון. לדעתי, היא אחד האנשים המוכשרים במקצוע בקנה מידה עולמי. למזלי הטוב, הצניעות והביישנות שלה, משאירות אותה רק עבורי ועבור הקליינטים שלי. היכולת שלה לגעת בצבעים, מרקמים וטקסטיל היא מדהימה. בעת האחרונה, נפגשנו עם המעצבת האיטלקייה פאולה נבונה שהתאהבה בה מהרגע הראשון ואף הציעה לה לבוא לעבוד איתה. היום, את המשרד שלנו אי אפשר יותר להפריד. אנחנו עובדים בטירוף. אני ממש מתרגש עכשיו כשאני אומר את זה, אבל אנחנו לגמרי בראשית דרכינו. אני לא מכיר הרבה אדריכלים שרמת העושר היצירתי שלהם כל כך גבוהה כמו אצלנו".

 

במשרדו של מונג'ק תלויים עשרות איורים ועל קני ציור מונחים גם ציורים אותם נטש כבר לפני שנים. "המחשב לא מדבר אלי ולא עוזר לי" הוא אומר "האיור מאפשר לי לזרום עם העבודה ולא להיות מתוכנת. אי אפשר לחשוב, לתכנן אמיתי וליצור אדריכלות במחשב. לעיתים אני יכול אפילו לזהות אדריכלות שהתחילה במחשב. היו ימים שיהושע קסטיאל ואני היינו יושבים יחד וכתחביב לוקחים מערכי ריהוט בדירות של אדריכלים אחרים ואומרים מה לא טוב. מערך הסידור הפנימי מביע את כל הסיפור. אני יכול לקחת דירה, לראות את מערך הריהוט ולהגדיר חד משמעית אם היה שם סיפור או שהיא אורגנה על פי אחוזי בנייה וקומפוזיציה".

 

 וזה זה

בתים אישיים (צילום עודד סמדר)

 

לא לעשירים בלבד

 

עד היום יש מי שמזהה בטעות את משרדו של מונג'ק ככזה המייצר אדריכלות טוסקנית ישראלית. "זה ממש מטומטם" מתרעם מונג'ק "אני בכלל בבסיס נגד הגדרות וסווגים. אנחנו עושים בתים מסוגים שונים ובהם בתים מודרניים, בתי אבן ושחזורים. בנוסף, חשוב לציין, שאני אחד האדריכלים שעוסק בטכנולוגיה, אקולוגיה ושימור, ניצול וחסכון אנרגית שמש ומים ברמות טוטאליות למשל באמצעות גגות סולריים, מיזוג אוויר, חשמל ותאורה. זו גם הסיבה שהגינות שאנחנו מתכננים הן חלק מתוך השמירה האקולוגית על הבתים שלנו".

 

באפן מפתיע, מונג'ק טוען שאחוז מאוד נמוך בקליינטורה שלו זה אנשים עשירים במיוחד. "אני בונה די הרבה בתים לזוגות צעירים שאין להם הרבה כסף. יש המון צעירים שבונים בפרויקטים של בנה ביתך בקיבוצים שמתוך ציונות ופילוסופיה ערכית אני בונה עבורם בתים בשכר נמוך הרבה יותר מאחרים. אני משקיע בזה המון עבודה כדי לחשוב על רעיונות ופתרונות" הוא אומר.

 

איך אתה מזהה את המאווים של הלקוחות? 

"כשאדריכל מתכנן לאדם ספציפי זה מאוד קל כי צריך להשקיע מאמץ וסבלנות ולתרגם את הקליינט לאדריכלות. אדם הוא מאוד סובייקטיבי ויודע מה הוא רוצה המון פעמים על דרך השלילה. אדריכל צריך לא רק לשמוע אלא גם להקשיב. צריך לזהות תחושות של קליינט גם דרך שפת הגוף שלו. אני יושב מול קליינטים עם המון פתיחות ולכן הכי מקסים זה להגיע לרמות של בתים ממש אישיים. צריך להבין שיש הבדל מהותי בין רוצה, צריך ומה נכון לפרויקט".

 

כל אחד יכול לבנות בית חלומות?

"אני מאמין שאדריכלות לא עוסקת בכסף אלא בפתרון ובתרגום נכון. כסף הוא אמצעי. זה לא קשור אם אתה עשיר או בונה בבנה ביתך בקיבוץ. לעיתים בחוסר כסף אנחנו מצליחים להוציא דברים מהממים. אם אני קונה כסא בהביטאט אני אקנה משהו אחר באיקאה. עכשיו אני מסיים בית לזוג צעיר בעלות הגיונית כששלושים אחוז מהבית נרכש באיקאה. וזה בית שיכנס לספר אדריכלות. איקאה זה פתרון נכון. זה לא חוסר ברירה. זה אמצעי לקבל דברים מסוימים עם ערך תמורת הכסף. לאחרונה, קנינו למשל רהיטים בשוק הפשפשים ואירית עיצבה להם שמלות. לקחנו ספות בעלות של 2,000-3,000 שקלים ולאחר טיפול הן נראות מדהים".           

 

 וגם זה

עושים גם בתי אבן (צילום עודד סמדר)

 

 

עניין של תרבות

 

בעיניו של מונג'ק, אדריכלות זה לא תכנון או אוסף של פונקציות. זה גם לא עיסוק בסטייל ובטרנדים שאינם רלוונטיים מבחינתו. תפקידו של אדריכל זה ליצור תרבות. "זה אומר שאתה חייב לחפש את הסיפור הנכון של הפרויקט" הוא טוען.

 

איך אדריכל מייצר תרבות?

"לאדריכלים שבאים לארץ מחו"ל ובונים קומפוזיציות או כאלה שבונים אנדרטאות או מחפשים פוזה אני מציע לקחת ויאגרה כדי שיהיה להם משהו גדול יותר מהאגו שלהם. כשאדריכל צריך לגעת בתרבות הוא לא בונה בניין אלא סיפור של רחוב. איך המדרכה פוגשת את קומת הקרקע והאם נוצרים חיים סביב המפגש הזה. אדריכל שיוצר תרבות למעשה יוצר 'מקום' שצריך לאפשר להתרחשויות להתקיים בו.

 

"ברחוב רוטשילד למשל יש המון אפשרויות להתרחשויות להתקיים. זה רחוב גאוני כי הבימה והיכל התרבות הם חלק אינטגרלי מחיי הרחוב. הכישלון בו, הוא שלצד היכל התרבות יש משטח לבן וריק שבו האדריכל לא סיפר סיפור ולא יצר תרבות. אם היו שם למשל צל, קיוסקים, במה לתיאטרון רחוב, פינות ישיבה ואזורי משחק לילדים – דברים היו יכולים להתרחש. אבל מה שיש זו פיאצה בוהקת בשמש ללא תרבות. הרחבה מול מוזיאון תל אביב ומתחם התחנה הם מהפספוסים הגדולים בארץ כי אלו ככרות בלי צל ובלי כלום. בעיר העתיקה בירושלים, לעומת זה, יש סיפור והיא תמיד מלאה".  

 

בעבר אדריכלות בישראל נחשבה תרבותית מעצם קיומה

"אחרי הדור הראשון, היו כעשרים שנה שאדריכלים הפכו שרלטנים של יזמים. לפני כעשרים שנה, קם דור נפלא של אדריכלים, כמו אילן פיבקו ואורלי שרם, שהתחיל להחזיר את מעמד האדריכל לקדמותו. לצערי, הפערים בין מרכז ופריפריה אדירים ובחמש שש השנים האחרונות מעמד האדריכל בצפון ובדרום די קורס. יש אדריכלים שהיו צריכים לרדת ברמת השכר כדי להתחרות במעצבים או כאלה שלמדו שנה וחצי בקורס ערב. בנוסף, יזמים רבים מתייחסים לפרויקטים של בנה ביתך כאל פתרונות שיכון ולא פתרונות חברתיים ואי לכך אולי אנשים בונים בתים אבל לא יוצרים 'מקומות' ותרבות חיים. לדעתי, על זה צריך לשים את הדגש אבל לצערי רב האדריכלים משתפים עם זה פעולה".

 

 חוץ

גינות כחלק משמירה אקולוגית על הבית (צילום עודד סמדר)