BETA

06.06.2018

12:05

 Isabel Mager, 5000 Times
Isabel Mager, 5000 Times ,
מוכרמוזר, צילום יחצ

תערוכות נוספות במוזיאון העיצוב חולון מנסות לבדוק מהו דימוי

'חיטה היא חיטה היא חיטה' עוסקת בפער שבין מוצרי יסוד למארזים המוכרים חלומות ו'מוכרמוזר' בקו התפר שבין המדומה לממשי ובין המשונה והיומיומי

במסדרון ההיקפי של מוזיאון העיצוב חולון תוצג החל מהיום התערוכה 'חיטה היא חיטה היא חיטה' של המעצב פדי מרגי, אוצרת: נגה שמשון. התערוכה דנה באתיקה של עיצוב ובכוחם של מותגי העל להשפיע עלינו ועל הסובב אותנו. באמצעות הצבת מראה צרכנית ביקורתית ועימות המבקרים עם חלקם בתרבות השפע והצריכה, מבקש מרגי לחשוף את השקר הגדול של צריכת הראווה. קמח של פרדה אינו יותר מאשר קמח. ביצים של ורסצ'ה הן בדיוק אותן ביצים כמו כל האחרות. כך גם לגבי הסוכר של הרמס והקפה של קרטייה.

 

 צריכה ראוותנית

צריכת ראווה (צילום עמרי מירון) 

 

"צריכת ראווה" הוא מושג שטבע הסוציולוג והכלכלן האמריקני תורסטן ובלן (Veblen) עוד בשנת 1899 ובו תיאר וניבא את הצורך הלא רציונלי של חברת השפע לרכוש מוצרים שערכם עולה על שווים הממשי, ובלבד שיעידו על עושר ואיכות חיים גבוהה. מאז תקופתו של ובלן מספקים המוצרים הרבה יותר מצורך ממשי, הם מספקים תשוקות, כמיהות, רצונות וחלומות.

 

 מארזי חלב של אפל

מארזי חלב של אפל (צילום עמרי מירון)

 

בתערוכה בוחר מרגי מוצרי יסוד יומיומיים בסיסיים כמו קמח, סוכר ומלח ומציג אותם כשהם ארוזים בשפת מותגי על כמו גוצ'י, פרדה, נייקי ועוד. מרגי משתמש בכישורים, בכלים ובידע שלו כאיש מיתוג ופרסום וכקוסם פתיין המשבש את המוכר והיומיומי ומערבב אותו עם הנשגב והנחשק.

 

מחד, בוחר מרגי את מוצרי המזון הבסיסיים ביותר, אלו המספקים את צורכי היסוד של האדם והמסובסדים לרוב בידי מדינות כדי לאפשר רכישתם גם על ידי מעמד סוציו-אקונומי נמוך. מאידך, בעזרת חוכמת הכפיים ורגישות המבט, עוטה עליהם תחפושת של אותם מותגי-על המוכרים לנו תשוקה לעושר, איכות חיים, יופי, נעורים והצלחה באריזות שהיו יכולות להיות מלאות גם בקש, חול ים או אפילו אוויר.

 

 קופסאות שימורים של גוצ'י

קופסאות שימורים של גוצ'י (צילום עמרי מירון)

 

 

פדי מרגי הוא מעצב והבעלים והמייסד של משרד המיתוג Talking Brands. בעברו עבד כמנהל אמנותי בכמה ממשרדי הפרסום המובילים בישראל ועמד בראש המחלקה לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון, שם הוא מרצה וחבר סגל בכיר עד היום.

 

עמק המוכרמוזר

 

במעבדת העיצוב של המוזיאון מוצגת התערוכה 'מוכרמוזר' שבה עבודות של מעצבים, בעיקר ישראלים, הממוקמות על קו התפר שבין המדומה לממשי ובין המשונה ליומיומי. אוצרת: נגה שמשון.

 

 36 Days Of Types, רינת גבאי

36 Days Of Types, רינת אשכנזי (דימוי רינת אשכנזי)

 

'מוכרמוזר'' או בלועזית Uncanny הוא מונח פרוידיאני המתאר את התחושה שעולה כאשר אנו נתקלים בתופעות שהן על גבול המדומה והממשי, בין האורגני לאנאורגני ובין האנושי לזה שאיננו כזה. צירוף פרדוקסלי של המוכר והמוזר - מוכרמוזר שכזה.

 

בשנת 1970, השתמש הפרופסור היפני מסהירו מורי (Mori), ב-Uncanny כדי להגדיר תופעה בתחום הרובוטיקה והגרפיקה הממוחשבת. מורי, סימן את טווח הביניים שבין רובוט או דמות אדם דיגיטלית לבין אדם חי כשבנקודת ״הכמעט״, המקום שבו רובוט מדמה אדם כמעט במדויק - נוצרת אי נוחות. את אזור הדמדומים הזה הוא כינה ״העמק המוכרמוזר״. 

 

 שחורדינית, איתי יעקבי

שחורדינית, איתי יעקב (צילום מרק אורן)

 

בתערוכה יוצגו כעשרים עבודות הממוקמות כל אחת בנקודה דמיונית ורעיונית שונה ב״עמק המוכרמוזר״. חלק מהעבודות קרובות לדימויים מוכרים ורק במבט נוסף מתגלה בהן הזר ואפילו המאיים. בעבודות אחרות מתקיים מהלך הפוך כשחפץ זר או צורות משונות חושפות בפנינו חומר, דימוי או שיוך מוכר וידוע.

 

בין המעצבים המשתתפים בתערוכה: רינת אשכנזי, נעה רביב, דנה זליג, ענת גולן, ענת סבר, איתי יעקב, אמיר יציב, בית הספר לתקשורת של המרכז הבינתחומי הרצליה, Durrell Bishop and Robert Poll, Isabel Mager , נטע שונוולד, טל בלטוך, רועי ניצן, רונן תנחום, איתי לניאדו, דב גנשרוא וגל שריר.

 

התערוכות עד: 20/10.