BETA

05.03.2018

10:02

Jay st.
Jay st.,
Albert Vecerka

שימוש חוזר אדפטיבי | טור אישי – האדריכל ערן חן

עובדה פשוטה: למרכזים עירוניים הולכים ונגמרים המגרשים הריקים. אם לא יתרחש שינוי משמעותי בתקנות, לא תישאר עוד אדמה כדי לבנות עליה.

בקרוב מאוד, מנהטן תגיע לקיבולת המקסימלית שלה, מציאות שכבר הגיעה מזמן למטרופולינים היסטוריים כמו פריז והעיר העתיקה בברצלונה. אם לא יתרחש שינוי משמעותי בתקנות, לא תישאר עוד אדמה כדי לבנות עליה.

 

Union square

Union square(Erieta Attali )

 

 

זוהי רק אחת הסיבות מדוע הסתגלות לשימוש חוזר היא העתיד של ערים מודרניות.

 

ברור שהעיר יכולה להמשיך לצמוח אופקית ולכבוש שטח נוסף, וכל התשתית יכולה להיהרס, ואחת חדשה תיבנה כדי להחליף אותה - כפי שנעשה במשך רוב ההיסטוריה. אבל קצב השינוי בחברה שלנו הפך להיות מהיר יותר באופן דרמטי מהקצב שבו המבנים מזדקנים, ויחד עם זאת, הגיעו גם תאריכי תפוגה מוקדמים יותר. שימוש חוזר אדפטיבי הוא לא יותר מאשר הכוונה מחודשת של מבנה ישן או בניין שבו התוכנית הפכה מיושנת, מכל סיבה שהיא. במקום להרוס בניין על מנת להקים בניין חדש, שימוש חוזר אדפטיבי משלב בסיס קיים, מבנה וכל דבר אחר שהוא יכול, לתהליך העיצוב של בניין חלופי.

 

כתעשייה, קידמנו את השיח על אחריות ובנייה סביבתית כדי למצוא את עצמנו עם החידה הזו: לוקח לנו יותר מ-20 שנה לשחזר את משאבי הבנייה של פרויקטים ידידותיים לסביבה (דוגמת פלטינום LEED). אי אפשר לקרוא לזה פתרון בר קיימא. עם זאת, מקסום הבנייה במבנים הקיימים, מגבילה את טביעת הרגל הסביבתית שלנו - ומזמינה פוטנציאל יצירתי שלא ינוצל.

 

שימוש חוזר אדפטיבי מאלץ אותנו, כאדריכלים, לחשוב מחדש על הקשר בין ישן לחדש. איחוד אסתטיקה של פעם עם טכנולוגיות של מחר יוצר מערכת מעמיקה יותר, שכבות מתוחכמות יותר בתוך הבניין. חשוב מכך, שימוש חוזר אדפטיבי מאפשר לנו לגלות אפיקים חדשים של השראה. בנייה בתוך מבנים היסטוריים, או על גבי מבנים היסטוריים, משנה את מה שהיה, מה שהופך את הנרטיב של בניין ישן לכלי המשמש לעיצוב ולמשמעות מודרניים. התוצאה היא בנייה אותנטית יותר, עם קונטקסט חדש, שמייצרת תחושת שייכות לסביבתה.

 

 אדריכל ערן חן

אדריכל ערן חן(יחצ )

 

 

שימוש חוזר אדפטיבי מתייחס לאתגרים המעשיים והפילוסופיים שעומדים בפנינו באדריכלות כיום. הקצב שבו התרבות והצרכים החברתיים שלנו משתנים, הוא הרבה יותר מהיר מאשר תוחלת החיים של בניין טיפוסי. אתרים שנבנו לפני 100 שנה יכולים להישאר עומדים, אם יטופלו היטב, אולם בתוך מאה השנים הללו הצרכים שלנו השתנו בצורה קיצונית. מדובר על יותר מ- WiFi ו מעגלים חשמליים, מדובר על איכות החיים.

 

תחשבו לרגע על גורדי השחקים המסחריים של מנהטן. מיליוני מטרים של משרדיים איכותיים מצליחים להגיע אל השמים, מבוך של 'תשע עד חמש' מכווץ בזכוכית ובפלדה. כיום, העיצוב המבודד יחידים, נמצא בקונפליקט עם החיים החדשים שמדברים על – live, work, play. חברות רוצות שיח  שממזג עבר והווה, בעוד העובדים רוצים הזדמנויות דינמיות יותר למעורבות חברתית.

 

אז למה אנחנו ממשיכים לבנות מגדלים שמתאימים לנוסחאות ישנות? מהו העתיד של שימוש חוזר אדפטיבי במבנים ישנים שאינם עומדים בסטנדרטים החדשים שלנו לעסקים או להנאה?

 

אולי מבני הענק האלו יהפכו להיות חללים ציבוריים, גנים בוטניים או מתקני מולטימדיה אינטראקטיבית. אולי אנחנו משנים את הווליום, מתאימים את מעטפת המבנה, ויוצרים מערכות של שבילים מוגבהים מבניין לבניין, בונים גשרים מבלוק לבלוק. זהו סוג החשיבה היצירתית חדשנית שאנחנו צריכים לאמץ כאדריכלים, מפתחים, ומתכנני ערים. סיוע נוסף יכול להגיע משיפור תקנות התכנון והבנייה. אנחנו עדיין מתייחסים לשימוש חוזר אדפטיבי כשיפוץ בניו יורק, אך כדי להבין את הפוטנציאל הגלום בו, יש לעדכן את תקנות התכנון שיותאמו לשימוש בהווה. זה תמיד אתגר להתאים מבנים ישנים לקודים חדשים, במיוחד קודי אנרגיה, אבל גמישות מוגברת תאפשר לנו לשמור על ראשוניות עיצוב ולא להרוס אותה.

 

Union square

Union square (Robert Granoff)

 

 

ככל שאנו מתפתחים והצרכים שלנו מחשבים מסלול מחדש, כך גם הערים שלנו, אנו מכירים בכך ששימוש מעורב הוא הנוסחה הטובה ביותר לחיות כי הוא מקדם אינטראקציה דינמית. שימוש חוזר אדפטיבי באופן טבעי מוביל את עצמו לשימוש כזה, בגלל יכולות ההסתגלות שלו. כיום, אנו רואים בעיקר הפיכה של מפעל למבנה מגורים כי הרעיון של מפעל בלב ליבה של העיר נראה לנו כמו רעיון ישן. עם זאת, הרוח של ייצור קטן ומקומי היא חלק מהמילניום החדש, כפי שיעידו יצרני קפה בברוקלין ומבשלות קטנות בדטרויט. אנחנו יכולים לעשות יותר מאשר לפשוט את הצבע ולהתפעל מהקנבסים הריקים שלנו בזמן שעובר לו עוד דור. בעזרת שימוש חוזר ואופטימי, אנו יכולים באמת לחיות בתוך היופי של הבד העירוני הגמיש ולהתפתח, בזמן אמת, עם העולם הסובב אותנו.

 

ההיסטוריה יכולה לחשוף הרבה, וביוניון סקוור 15 ווסט (ניו יורק), היא חשפה עבר ששווה לחגוג אותו. בניין שהיה שייך לבנק מאלגאמאט בעבר כבר היה מוכן להריסה, אך בזכות מראו החיצוני, הפך להיות נחשק בעיננו. במקום לבנות משהו חדש, ערכנו מחקר כדי ללמוד על המיקום ועל האבולוציה שלו. זה הוביל אותנו לגלות כי, בשנת 1870, הבניין שימש כ-HQ והיה למיקום הקמעונאי הראשון עבור טיפאני & Co., חברת התכשיטים המובילה בעולם ובית העיצוב של אמריקה. באותה תקופה היו העסק והמקום ידועים כ"ארמון התכשיטים. החנות הגדולה ביותר מסוגה המוקדשת לעסק זה בכל מקום בעולם". ב -1953, זמן רב לאחר שבנק מאלגאמאט השתלט על החנות ב -1927, נפלה פיסת החומה של חזית המבנה והרגה אדם ברחוב. מדאגה לבטיחות, שכבת לבנים חדשה הוצמדה לחזית יציבה יותר. למרות שהתוצאה היתה 'עיצוב סביר', זה הרגיש גס ווולגרי בהשוואה ליופי ששרר שם בעבר.

 

Union Square

Union Square( Erieta Attali)

 

 

בזמן שההיסטוריה של לואי קומפורט טיפאני מנחה אותנו, מצאנו את המבנה המקורי עם קשתות מוסתרות מאחורי החזית המחודשת. הקשתות שנחשפו מייצגות כעת את חזית המבנה כפי שהיתה פעם. במקום לעשות שיפוץ משולב שהתמקד רק בפנים, השתמשנו במעטפת שקופה, שממש הראתה את העבר של הבניין על מבחר הקשתות שהיו בו.

ברחוב ג'יי 51, הפכנו את מפעל "אור יום" (בניין מוגן) מ -1910 ללופטים חדשניים. החלפנו אלמנטים שלא התאימו עם תכונות חדשות המשלימות את האופי התעשייתי עם זהותו של הבניין. החזית החיצונית שוחזרה וכל רצפות הפנים הוסרו והושמו מחדש במודולריות מבנית. פתחנו חצר מרכזית כדי להביא אור יום לגינה משותפת, בעוד קומת הגג הקיימת הפכה לפנטהאוז מינימלי מזכוכית עם מרפסות גדולות ומתקנים נרחבים.

 

שימוש חוזר אדפטיבי מבקש לשמר את הטוב ביותר של העבר, תוך התפתחות עם החידושים של ההווה שלנו. הזדמנות יצירתית גדלה כאשר אנו מחפשים דרכים חדשות לקשר בין מסורת וטכנולוגיה, ועל ידי החזרת ההיסטוריה אנו מוסמכים להמשיך לעצב את העתיד.

 

 Jay st.

Jay st.( Albert Vecerka)

 

 

*הטור תורגם מאנגלית.

 

ערן חן

המנהל המייסד של ODA ניו יורק, אשר מאז הקמתה בשנת 2007, התפתחה במהירות לאחת מהחברות המוכרות ביותר בדורה. יצרה לעצמה מוניטין של עיצובים דמיוניים ומעוצבים כמו הספרייה הלאומית של ישראל, רחוב 44 מזרח (ניו יורק), מגדל המגורים הדק ביותר במנהטן, 123 מלרוז, מיליון מטר מרובע של פיתוח למגורים - אחד הגדולים של ברוקלין, והאנטרס פוינט דרום, אשר יהיה פרויקט הדיור המוגן הגדול ביותר בניו יורק ב-40 השנים האחרונות. הפרויקטים עטורי הפרסים זכו לשבחים על אחריותם החברתית ועל תרומתם לחדשנות חיים עירוניים עכשוויים, והוצגו בהרחבה ברחבי העולם, כולל פרסומים ב:New York Times, New York Post, New York Daily News Crain’s New York, New York Magazine, Wallpaper, Architectural Digest, Interior Design, The Real Deal, The Observer, Dezeen, Designboom, and Archdaily.
הוא סיים ההצטיינות את התואר באדריכלות בבית הספר לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים, שם הוא מכהן כיום כמרצה אורח. הוא מעביר הרצאות לעיתים קרובות בפורומים של עיצוב ופיתוח כאחד, כמו גם בבתי ספר לאדריכלות ברחבי העולם. לפני הקמת ODA, שימש חן כמנהל ב- Perkins Eastman NYC.