BETA

21.03.2015

22:21

נושאים חמים

מסע בחירות עם עובדי הדרום שהבטיחו לנטוש את נתניהו

אחת ההפתעות הגדולות של מערכת הבחירות היו תושבי הדרום, ובמיוחד עובדי כי"ל. מי שקרעו את כרטיסי הליכוד שלהם ונשבעו תחת כל מגפון או מצלמת טלוויזיה לא להצביע ביבי לעולם, הגיעו לרגע האמת בקלפי וחזרו ביד רועדת לשים מח"ל. אז מה עבר על העובדים המיואשים של כימיקלים לישראל בשבוע האחרון?

את הסיפור הזה התחלנו באחד הימים הטובים ביותר שהיו לעובדי כימיקלים לישראל בחודש האחרון: בית המשפט השעה את 144 מכתבי הפיטורים שנשלחו ושלח את הצדדים לנהל משא ומתן. חרב הפיטורים הוסרה בינתיים, אך את העובדים זה לא באמת הרגיע.

למצוקת עובדי כימיקלים לישראל הייתה בשבוע שעבר כתובת אחת - ראש הממשלה נתניהו. כמעט כולם כאן ליכודניקים וכמעט כולם נשבעו פה אחד - לא עוד. בשבוע שעבר כל ההצהרות האלה נשמעו הגיוניות - הליכוד שכח את הדרום והדרום החזיר מלחמה. מי שהסתובב שם מוטרד מכולם היה ארמונד לנקרי, יושב ראש ועד עובדי מפעלי ים המלח. לא רק בגלל המאבק בהנהלה, גם בגלל האכזבה מהמפלגה.

 

לנקרי הוא אחד האנשים החזקים של הליכוד בדרום - יושב ראש סניף המפלגה בדימונה, האיש של נתניהו במפעלי ים המלח שדואג תמיד שאלפי האנשים שלו ישימו את הפתק הנכון בקלפי. והפעם זו הייתה משימה קשה במיוחד. אבל התוצאות בכל זאת דיברו בעד עצמן - הדרום הצביע נתניהו, ואם מישהו מנסה להבין מה בעצם קרה כאן, הרי שהסיפור של עובדי כיל מצליח לקפל בתוכו את כל המהלך.

מפעלי ים המלח - כבר ארבעה שבועות העובדים משביתים אותם ולמעשה שולטים בהם. עובדי ההנהלה אפילו לא יכולים לחנות בפנים ונאלצים לעשות את כל הדרך ברגל. תכנית ההתייעלות שמתכננת ההנהלה כוללת פיטורים של מאות עובדים, הוועד מתעקש שכל עוד הבכירים מרוויחים עשרות מיליונים יש דרכים אחרות להתייעל ועד שזה יקרה - דממה.

נפתלי בן הרוש, בן 53, ארבעה ילדים, שתיים מהם חיילות, אחד לומד בבית הספר לקציני ים שבעכו. יש לו תלוש על סך 8,000 שקלים וערמת מכתבי הערכה שהוא סוחב בתיק וכבר חודשיים מראה אותם לכל מי שמוכן לראות. בן הרוש הפך לאחד מסמלי המאבק של עובדי כימיקלים לישראל - ההוכחה שאלה לא השומנים הלא מוצלחים שהחברה מבקשת לפטר אלא עובדים שמגרדים את שכר המינימום.

יום הבחירות הוא יום התשלום. בן הרוש האמין באמת ובתמים שאדישות הממשלה למלחמת ההישרדות של עובדי הדרום תזעזע את הקלפי, היא אפילו לא גרדה אותה. בבחירות הקודמות הרשימה המשותפת של הליכוד וישראל ביתנו קיבלה 38% מקולות הבוחרים, השבוע אחוז ההצבעה היה 37.69%. אולי היה זה הקול של בן הרוש שעשה את ההבדל.

אז בסוף של הסיפור כבר אי אפשר להפתיע, נתניהו מלך הדרום, עדיין. רק ה"למה" בכל זאת נשאר, מרחף באוויר. האם היה זה הנאום המטופש של גרבוז שהחזיר את המצביעים הביתה? אולי האיום הביטחוני? מה גרם להצהרות של עובדי כיל על פשיטת הרגל של הקפיטליזם של נתניהו להתפוגג בשנייה שבה הגיעו לקלפי?

ואולי התשובה פשוטה הרבה יותר - מי שזנח את הדרום במשך שנים באופוזיציה, לא באמת יכול להיות מופתע בבוקר שאחרי. והדרום? גם בבוקר שאחרי ממשיך להילחם.