BETA

הקרב בשג'אעיה: חיילי גולני מספרים לראשונה על היום השחור של החטיבה בעזה

לראשונה מאז איבדו חיילי יחידת עורב של חטיבת גולני 13 מחבריהם בקרב במבצע "צוק איתן", הם שבים לאותו יום ומספרים על האירועים הקשים שחוו. הלוחמים, שנפצעו בלחימה, מתארים כיצד ראו את חבריהם נהרגים ונפצעים מול עיניהם ואיך המשיכו בקרב למרות הקשיים הרבים. סמ"ר קוסטיצקי: "שקיבלנו את טיל הנ"ט הראשון הכל היה שחור, אתה לא יודע איפה אתה ועם מי אתה"

זה היה אחד הקרבות הדרמתיים ביותר במבצע "צוק איתן" ואחד הימים השחורים ביותר של המערכה הקרקעית ברצועת עזה. לוחמי פלוגת עורב של חטיבת גולני נכנסו לשכונת שג'אעיה ואיבדו 13 מחבריהם בשלוש תקריות שונות. כעת, לראשונה, חיילי היחידה שהיו שם ונפצעו מספרים על המראות הקשים, שככל הנראה יישארו עמם עד יומם האחרון.

 

"מהבית ממול כל הזמן ירו עלינו. הם היו יורים ומתחבאים בתוך חדרים. גם לא יכולנו להגיע אליהם אז זרקנו רימונים ושמענו צעקות כאילו הם נפגעו או משהו, אבל כל פעם המשיכו לטפטף לנו אש ולירות לעבר החלונות שלנו, מספר סמ"ר רועי קוסטיצקי על אחד הקרבות שהתנהלו במקום.

 

"הסמג"ד נתן איזה הוראה: 'תיזהרו פה', וחזר למג"ד, ואז, כשקיבלנו את טיל הנ"ט הראשון, בהתחלה הכל שחור. אתה לא יודע איפה אתה, עם מי אתה. אחרי איזה שלוש דקות הסתכלתי ימינה ופשוט ראיתי איזה מישהו שוכב. הבנתי שזה הסמג"ד, שהוא כנראה קיבל את ההדף הראשוני. הוא מת ישר", ממשיך לספר סמ"ר קוסטיצקי מאותו יום קשה.

 

סמ"ר עמית זוהר, חייל גדור הסיור של גולני, מתאר את האירועים מנקודת מבטו. "הבנו שיש פצועים למעלה. התחילו צעקות שיש נפגעים, יש פצועים, וצריך לרוץ למעלה ולפנות אותם. בדיוק שהתחלנו לרוץ לקומה השנייה ולהוריד את הפצועים, הקומה שלי, התחתונה, גם קיבלה טיל נ"ט. שם אני ועוד שלושה לוחמים נפצענו", מספר סמ"ר זוהר.

 

מ"פ היחידה, רב סרן נאור עמיחי, מועמד לקבל צל"ש על גבורתו בקרב הזה. סמ"ר קורטיצקי מתאר ההתרחשויות שמסבירות מדוע רס"ן עמיחי עשוי לקבל את ההכרה על גבורתו. "ברגע שכל שדרת הפיקוד נפלה אז מי שתפס את הפיקוד ותפקד המג"ד בשטח זה היה המ"פ שלנו נאור", הוא מספר.

 

"הוא ואנחנו מסתכלים ימינה, שמאלה, רואים את המג"ד שוכב ולא מגיב כמעט, הבנו כבר שהסמג"ד נהרג, שאחד מקציני האג"ם נהרג והשני פצוע קשה. מי שמתחיל לתפקד באותו רגע זה נאור וביחד איתו חזן (אחד מקציני הפלוגה). הם ניהלו את כל הפינוי הזה וגרמו לכולם להבין את המציאות. הם התחילו לעשות את מה שצריך, שזה לפנות את הפצועים מהבית כמה שיותר מהר, להרגיע את השאר ולהכין אותם ללחימה הלאה", הוסיף סמ"ר זוהר.

 

למרות הפציעה והרגעים הקשים, סמ"ר זוהר מתגאה בהיותו חלק מהחטיבה. "סבא שלי גולנצ'יק, אבא שלי גולנצ'יק, בני דודים שלי, דודים שלי - הם כולם גולנצ'יקים. אני נולדתי לתוך זה. הבנתי את זה כשהייתי מאושפז ופתאום נכנסו אליי חבר'ה שהשתחררו לפני עשר שנים. הם הגיעו עם דגלים, חיבקו אותי והביאו לי שרשרת עם העץ של גולני.