27.12.2018

22:02

ביוש עוף מכובס: הקיבוצים שקיבלו בברכה את המהפכה הקולינרית

מעינת אי אפשר לצאת רעבים, בקבוצת שילר פסטה מחליפה את מכונת הכביסה ובחצור הבליינים התחלפו בפודיז • מוסף תרבות האוכל במהדורה המרכזית, על הצד הטעים של ההפרטה

ספק אם יש מקומות שממחישים את השינוי הקולינרי שעבר על התנועה הקיבוצית טוב מהכניסה לקיבוץ עינת, וספק אם יש אנשים שמתארים את הקיבוציות החדשה טוב מאיתי גולן – זה שכולם, מאז ומעולם, קוראים לו ג'ינג'י.

 

כשג'ינג'י פתח את החומוסיה שלו לפני 15 שנה, עינת היה קיבוץ על ערש דווי, עם פחות מ-150 חברים. אף אחד לא האמין אז שמישהו ייסע במיוחד לקיבוץ כדי לנגב חומוס, אף אחד חוץ מג'ינג'י. היום ספק אם מישהו יכול להגיע לעינת ולצאת רעב.

 

במקום שבו עמד חדר האוכל ההיסטורי שוב עולים ריחות בישול, ורק התפריט קצת השתנה. איילת זהבי ואחותה התאומה עברו לעינת כחלק מהמאמץ של הקיבוץ להצעיר את שורותיו. לפני כשנה הן פתחו כאן, צמוד למרכולית, בית אוכל ביתי. אחרי החשדנות הראשונית אפילו החברים הוותיקים נשבו בקסמי התבשילים, והיום אפילו מי שמתגעגעים מודים שמדובר בקיבוץ טעים הרבה יותר.

 

ההיעלמות של חדר האוכל כמרכז החיים השיתופיים לטובת מסעדות פרטיות ממש לא אופייני לעינת בלבד. במקום שבו שכנו בעבר מכונות הכביסה של קבוצת שילר, מכבס היום השף לירן פוגל בעיקר פסטות ופיצות טריות מאכלים שלא מזכירים במאום את האוכל שעליו גדל. בקיבוץ חצור חדר האוכל המקומי עדיין חי, מגיש לחברים את מה שהם הכי אוהבים - ואם פעם כל קיבוץ היה צריך מועדון לילה, היום הוא צריך מסעדה. 

 

ממש כמו בבלדה המפורסמת, השף שאול קויפמן עזב את הקיבוץ בעקבות החלומות הקולינריים שלו, אלא שלא כמו בשיר עכשיו הוא חזר ולא על ארבע, למבנה שליד הרפת. לא רק השכירות הזולה או המטבח הענק הם אלה שהחזירו אותו הביתה אלא הקהילה, כי אפילו כשהתפריט תל אביבי למראה, יש דברים שכנראה רק מסעדות בקיבוץ יכולות להציע.